אורינות דיגיטלית ושוויון הזדמנויות: מאבק שאסור לנו להפסיד בו

שלום לך שרת החינוך, ד״ר יפעת שאשא-ביטון. ראשית, אני מברכת אותך על כניסתך לתפקיד ומאחלת לך הצלחה רבה.

בשורה חשובה היא שאשת מקצוע מהתחום מגיעה לתפקיד חשוב זה, בעל השפעה ישירה היכול אף לשנות את מסלול חייהם של הלומדים במערכת החינוך.

עברו כשבועיים מאז כניסתך למשרד החינוך, והנושאים שעל שולחנך בוודאי רבים.

שנית, כמי שמגיעה מעשייה חברתית והייתה מנכ"לית של ארגון חברתי, ומכתתת רגליה בשטח, גם בימים אלה, בסיוע לילדים ובני נוער מאוכלוסיות מוחלשות.

וגם עבדה כעשור במשרד ממשלתי עם מספר שרים ומנכ"לים.

אני מבקשת, ברשותך, לשים את הזרקור ולהציג בפנייך אבן מרכזית אחת, קריטית, שעולה מהשטח ומצריכה טיפול שורש.

נושא מהותי לטיפול, אולי בין החשובים ביותר ובתקווה שיועלה לראש סדר העדיפויות

בתוכניות הרבות שמצויות בטיפולך.

בשיא מגפת הקורונה והסגר הראשון - במסגרת פרויקט שיזמנו לגיוס מחשבים לתלמידים שאין להם מחשבים ללמידה מרחוק נתקלתי במקרים רבים של ילדים שלא יכלו ללמוד מרחוק.

מקרה אחד זכור לי במיוחד ושבר את לבי ולצערי לא עמד בודד, לבדו- של שתי נערות שבשל הסגר נאלצו ללמוד מהבית בזום, אבל לא יכלו ללמוד כיוון שלא היה להן מחשב בבית וכך יצא שהן לא למדו במשך חודשיים שלמים וכמעט שאף אחד לא התעניין מה קורה איתן.

כך נכנסנו לתמונה ודאגנו לתרומות מחשבים שסייעו להן ללמוד ולהיות כמו יתר חבריהן.

מיותר לציין שאת הפערים הלימודיים שהנערות הללו פיתחו קשה יהיה לצמצם.

וחמור מכך קושי רב קיים בלהתרומם מהפגיעה החברתית ותחושת השונות שנערות אלו חשות.

סיפור זה הוא רק קצה קצהו של הקרחון.

מצב עובדתי הוא שבתחילתה של הקורונה התברר שלעשרות אלפי תלמידים בישראל אין מחשבים בבית, ובמסגרות הפנימייתיות. כתוצאה מכך הם פיתחו פערים לימודיים משמעותיים.

לאור מצב זה, יזמנו דיונים בוועדות בכנסת על מנת לפתור את הבעיה הזו.

ומדיון לדיון התמונה הקשה התחדדה אף יותר.

מדובר במשבר גדול שכולנו- משרד החינוך, ארגונים חברתיים וחברי כנסת שונים, התמודדנו איתו בימי הקורונה.

עבדנו, לילות כימים, כדי לגייס תרומות מחשבים לתלמידים. מתוך הבנה שמחשב אחד משנה עולם זו אינה סיסמא זו מציאות.

מחשב אחד משנה את חייהם של התלמידים ואת האופן שבו הם רואים את עצמם.

רבים בטח יאמרו למה לעסוק בנושא זה כרגע, כאשר נראה שמשבר הקורונה מאחורינו.

כי מבחינתם המשוואה פשוטה- אין קורונה- אין לימודים מרחוק- אז אין צורך במחשבים לתלמידים.

אך זה פשטני מדי.

כי גם היום בזמן כתיבת שורות אלה- פתרון לא נראה באופק ועדיין לאלפי ילדים חסרים מחשבים.

וזה מצב שחברה מתוקנת ומדינה שנושאת בגאווה את דגל הסטארט-אפ ניישן אינה יכולה לסבול מצב שבו יש ילדים שנשארים מאחור בגלל שחסר להם מחשב.

זאת ועוד, יש לזכור שבמאה ה21 מחשב אינו מותרות, אלא הוא מצרך בסיסי שחייב להיות בכל בית ובית, זאת ללא קשר למגיפה עולמית ולימודים בזום.

העידן שאנו חיים בו הוא עידן דיגיטלי המחייב את כולנו להדביק את הפער ולהתאים עצמנו לעידן זה ולוודא שאף תלמיד לא נשאר מאחור.

והמחסור הזה במחשב לילד- הוא כמו בוקס בבטנה של האוכלוסייה המוחלשת, כי הקורונה קרעה את הווילון וחשפה לאור השמש את הפערים החברתיים, היא הקצינה את הפער בין משפחות שיש להן מחשבים וכלים טכנולוגיים שמאפשרים לילדיהן להתקדם גם כשאין שגרת לימודים ובין משפחות שאין להן.

ודווקא עכשיו כשהקורונה מאחורינו- זו הזדמנות לא להרפות מנושא זה וללמוד ממשבר המחסור במחשבים שהיווה את אחד המשברים המרכזיים בתקופת הקורונה.

ועל משרד החינוך לשים נושא זה בראש סדר העדיפויות- לבצע מיפוי ולהוציא אל הפועל תוכנית לאומית שתדאג למחשב לכל תלמיד/ה.

למרות שאולי כבר לא נחזור ללמידה דרך הזום, חובה עלינו להיות ערוכים ולא לתת למשבר הבא להפתיע אותנו.

כיוון שהמשבר הבא יגיע, זה רק עניין של זמן.

וגם אם הוא יפתיע ויחליט לשנות את דעתו ולא להגיע- דחיפות הנושא עומדת בעינה,

זאת בשל ההבנה הטבעית שמחשב לכל תלמיד עומד איתן תחת ההגדרה של זכות בסיסית ללימודים.

מחשב לתלמיד הוא אינו עניין טכני, זה הרבה יותר עמוק, זה נוגע ברבדים של הזדמנות שווה להשכלה, לנגישות לטכנולוגיה, לצמצום פערים חברתיים.

כאשר לילד אין מחשב בבית הוא גדל עם ההבנה שתלווה אותו כל חייו ותהיה כמו צלקת שלא ניתן להסירה, שהוא שווה פחות מאחרים.

ואת זה חובה עלינו לתקן.

הכותבת היא מנכ"לית הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות ודוברת משרד הרווחה לשעבר