מדוע המכוניות המהירות בעולם - למבורגיני, פרארי, מזראטי - מיוצרות כולן במקום אחד, במודנה שבצפון איטליה? מדוע השעונים האנלוגיים האיכותיים ביותר מיוצרים בשווייץ, ואילו הדיגיטליים הנחשבים ביותר מיוצרים ביפן? ואיזה שוקולד תעדיפו, בלגי או אמריקאי? ומדוע היין הצרפתי, לצורך העניין, נחשב יותר מהאנגלי? מה גורם לתעשייה מסוימת לפרוח במקום אחד ולא להיות קיימת כלל, או להיכשל במקום אחר? ואיך משמרים את ההצלחה ומשביחים את הפריון?
מייקל פורטר מהארווארד נדרש לשאלות אלה, ומחקריו הניבו את תובנת היתרון התחרותי - תולדה ישירה של פריון תעשייתי. יתרון זה מתגבש לכלל תעשייה מקומית, המשכילה לייצר מוצרי איכות בתהליך יעיל ולהוביל את השוק הגלובלי. מסתבר כי ביקוש מקומי תובעני, תשתית רלוונטית, תחרות מקומית ערה ואשכול תעשייתי עשיר מחוללים את הקסם ויוצרים את היתרון. יין צרפתי הוא תולדה של ביקוש רב שנים, מסורת, תרבות, תשתית ותחרות בין יצרני יין צרפתיים. וכך זכו לתהילה השוקולד הבלגי, השעונים השוויצריים, ורכבי הספורט האיטלקיים.
גם בארה"ב הבינו את העוצמה וחשיבות הייצור המקומי - טראמפ תיאר אומה המתמקדת בייצור מקומי על חשבון העברת פסי-ייצור למזרח, גישה הפוכה מהנהוג עד כה. גם הנשיא ביידן ממשיך מגמה זו ולאחרונה הכריז על הרחבת ההעדפה לתוצרת מקומית במכרזי רכש פדראליים.
התאוריה של פורטר ושינויי המדיניות של טראמפ וביידן הם חלק מהשינוי העולמי המתרחש. "המהפכה התעשייתית הרביעית" - או "תעשייה 4.0" - נבטה בשנים האחרונות, הואצה במשבר הקורונה, ומציגה הטמעה מואצת של תהליכי דיגיטציה חדשניים בלב קווי הייצור. כך משתנה לגמרי הסביבה התעשייתית ומתחוללת השבחה דרמטית של הפריון התעשייתי .
התעשייה הישראלית, בפרט זו הקלאסית/מסורתית, שרויה בבעיה. התוצר לשעת עבודה בישראל (פריון העבודה) נמוך ב-23% בהשוואה לתוצר במדינות ה-OECD ומרבית המפעלים הקטנים/בינוניים שמחזורם השנתי נע בין מיליונים בודדים ל-400 מיליון שקלים, מתקשים לבצע את המעבר לדיגיטציה.
דרוש שינוי מיידי
על מנת להשתלב בכלכלה העולמית ולקחת בה חלק פעיל, חייבת ישראל ליישר קו עם המהפכה החדשה ולעצב תעשייה מקומית מתקדמת ומודרנית. אך יחד עם זאת, לפני יישום תובנות המהפכה יש לוודא זמינות כוח אדם הנדסי המוכשר לבצוע המהלך בפועל. בחינת הנושא לעומק מעלה כי המציאות עגומה ומדאיגה.
האקדמיה הישראלית, האמורה להכשיר את הסטודנטים לשוק העבודה ולעולם המשתנה אינה עושה זאת. התמורה בעולמות התעשייה - והתעסוקה - מחייבת שינוי מיידי בכל התחומים, ובאקדמיה בפרט. יש להכשיר כוח אדם רלוונטי: גיבוש תוכניות לימוד מתקדמות, הקניית תובנות המתכתבות עם צרכי השוק, וקידום התמחות מעשית בתעשייה. רק כך נביא להשבחת הפריון ולצמיחה כלכלית.
מעבר מפעלים לתהליכי ייצור מתקדמים עתירי טכנולוגיה - אינו פשוט, אך הכרחי להישרדות בסביבה תחרותית. בעולם מוענקים תמריצים למפעלים מתאימים המבקשים לעבור את התהליך. גם בישראל הבינו זאת ולפני כשנה הוקם מכון ייעודי לייצור מתקדם. המכון מפעיל תהליכי אבחון בקרב מפעלים יצרניים במדינת ישראל, ובשם ההכרח להגדיל את פריונם, ממליץ על 'מפת דרכים' לשילוב טכנולוגיה מתקדמת בתהליכי הייצור. מתברר כי המודעות למהפכה הרביעית התעוררה והביקוש להטמעת דיגיטציה במפעלי הייצור גבוה מהצפי אשר הוגדר למכון בתחילת דרכו.
העתיד כבר כאן, והסטודנט חייב לקבל לידיו את ארגז הכלים הנחוץ להובלת השינוי. הכלים הדיגיטליים משפיעים לא רק על התעשייה אלא על כל משרדי הממשלה, בעיקר אלו הפוגשים באזרח הקצה. על כן, זו הזדמנות מעולה ליצור ממשק בין האקדמיה, לתעשייה ולמגזר הציבורי. ההשפעה על הכלכלה, החינוך, הבריאות והתחבורה תהיה מרחיקת לכת ואני קורא לשרים החדשים לאמץ תפיסה זו עם כניסתם לתפקיד.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
