הממשלה חייבת לפעול כדי לצמצם את הזמן העודף שאנו מבלים בכבישי ישראל

עם ההקמה של ממשלה חדשה, אחת המשימות העיקריות שניצבות בפניה הינה טיפול בבעיית הפקקים. בסופה של שנת הקורונה שני תהליכים מקבילים הובילו להגדלה משמעותית בעומסי התנועה המורגשים היטב הן בהתארכות משכי הנסיעה והן בהתרחבות שעות העומס. התהליך הראשון הינו הימצאותם של יותר ישראלים בארץ.

על פי נתוני הלמ"ס, בחודש אפריל האחרון נספרו כ-140 אלף יציאות של ישראלים לחו"ל. לצורך השוואה, בתקופה המקבילה בשנים 2018 ו-2019 נספרו 700 אלף ו-750 אלף יציאות של ישראלים לחו"ל, בהתאמה. מספרים אלה מתרגמים לעוד עשרות אלפי נסיעות בכבישים מידי יום. התהליך השני, על אף דעיכת המגפה, ישראלים רבים מעדיפים להימנע בינתיים מנסיעות משותפות בתחבורה הציבורית. סביר להניח שעם ההיעלמות המוחלטת של המגפה, נראה גם פיחות בשני התהליכים הנ"ל, אך עם זאת, הפקקים היו כאן קודם, ונדמה שהם כאן כדי להישאר.

על הצורך לאזן בין היצע רשת הכבישים לביקוש לנסיעות נכתב רבות במדור זה ובמקומות אחרים. הרחבת ההיצע באופן משמעותי הינו תהליך שלוקח שנים רבות ולעיתים עשוי להוביל לתוצאה ההפוכה בשל האשליה כי "נוצר" מקום לעוד כלי רכב. על כן, באופן טבעי, מרבית הפתרונות המוצעים מתמקדים בטיפול בהפחתת הביקוש לנסיעות של כלי רכב פרטיים. אגרות גודש, נתיבים שיתופיים, תמריצים לשימוש בתחבורה ציבורית ואפילו הגבלת מספר הימים בהם כלי רכב פרטיים יכולים לנוע בכבישים במהלך שבוע העבודה, הם רק חלק ממגוון פתרונות זולים יחסית הניתנים ליישום בפרקי זמן קצרים. בנוסף, השנה שחלפה לימדה אותנו שרבים מאתנו יכולים לעבוד באופן יעיל מהבית, לפחות חלק מימי השבוע, ועל ידי כך לצמצם משמעותית את הביקוש.

תארו לעצמכם שבתחילת כל יום עבודה, בפתח ביתכם ממתינה מונית פרטית שלוקחת אתכם בנסיעה ישירה למקום עבודתכם. דמיינו שהנסיעה מתרחשת כשהכביש פנוי לחלוטין, כאילו זה אמצע הלילה, כאילו המדינה בעיצומו של סגר, או כאילו שאתם נשיא ארה"ב בביקור והכבישים המובילים למקום עבודתכם נסגרו במיוחד עבורכם. זמן הנסיעה בכביש פנוי לחלוטין הינו זמן הנסיעה האידיאלי. ההפרש בין זמן הנסיעה בפועל לזמן הנסיעה האידיאלי הינו זמן נסיעה עודף. כל דקת זמן עודף היא דקת זמן איכות שהלכה לאיבוד: זמן עם המשפחה, זמן לפנאי, זמן לבילוי, זמן למנוחה. באותה העת, כל דקת זמן עודף משקפת את ה"כאב" שאנחנו סופגים בנסיעה. כאב זה עשוי לגרום לפגיעה מצטברת הן בבריאותנו הפיזית והן בבריאותנו הנפשית.

אם כן, הפחתת זמן הנסיעה העודף הינו יעד רצוי עבור כל נוסע, והדבר המעודד הוא שלא מדובר במשחק סכום אפס - להיפך. הפחתת הזמן העודף של נוסעים מסוימים עתידה לגרום להפחתת הזמן העודף של נוסעים נוספים וכך הלאה.

שוק העבודה עבר תמורות רבות בעשורים האחרונים. נדמה שיותר ויותר ארגונים מבינים היטב את חשיבות רווחת העובדים ומיישמים אמצעים שונים לשיפורה. למשוואה הכוללת תנאיי עבודה, זכויות סוציאליות והטבות שכר, הגיעה העת להוסיף פרמטר נוסף, זמן נסיעה עודף. באמצעים הקיימים, אין זה מסובך להתאים לכל עובד את זמן הנסיעה האידיאלי שלו ולמדוד את הזמן העודף. הגדרת זמן עודף מקסימלי לשבוע, כתנאי עבודה בסיסי, ושיפוי העובדים על חריגות ממנו, תוביל את הארגונים המעסיקים לפעול באופן יזום להפחתתו.

האמצעים לשליטה ובקרה של הזמן העודף רבים ומגוונים. בין היתר, מעסיקים יכולים לאפשר עבודה מהבית בחלק מימי השבוע, לאפשר הקדמה/איחור של שעות העבודה כך שהנסיעות תתבצענה מחוץ לשעות העומס, או לתגמל על נסיעה באמצעי תחבורה שיתופיים. כאמור, יישום של אמצעים אלה, יטיב לא רק באופן ישיר עם המועסקים אלא עם כלל משתמשי רשת התחבורה. אל לנו להמתין (בפקק) לפעולות הרגולטור, כמו בתהליכים רבים אחרים, שינוי משמעותי עשוי להוביל דווקא המגזר העסקי, הן בשל דרישות העובדים והן בשל רצון אמיתי של הארגונים להיטיב עם עובדיהם. הזמן (העודף) הוא שלכם! אל תתפשרו עליו.

הכותב הוא ראש המעבדה לאנליטיקה של מערכות תחבורה עירוניות באוניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר במכון שלמה שמלצר לתחבורה חכמה