האתגר של הממשלה החדשה: משילות משתפת

עם כניסתה של הממשלה החדשה היא מקבלת עצות מכל הכיוונים, מה לעשות בחינוך, ברווחה, בתחבורה ועוד, חלק מההמלצות מגיעות מארגוני חברה אזרחית שעם ההפרטה העמוקה, הפכו לגורם המרכזי באספקת שירותים וכך גם למשפיעים ביותר על מדיניות השירותים החברתיים. רוב משרדי הממשלה כבר אינם פוגשים אזרחים ישירות ואינם שולטים באופן ריכוזי-היררכי אלא מתפקדים כרגולטורים של אלפי גופים ופעולות. במצב הזה תפיסת התפקיד, תפיסת המשילות ואופני הפעולה של הממשלה צריכים להשתנות באופן יסודי, לא עוד מטה שמפעיל שירותים אלא עיצוב מדיניות בשיתוף עם הגורמים המבצעים והקרובים אל המוטבים כדי לתת שירותים חברתיים טובים יותר.

במצב של הפרטה עמוקה ארגוני חברה אזרחית מעצבים מדיניות מהשטח, והמשא ומתן על המדיניות החברתית לעיתים מתנהל מתוך המציאות בשטח ולא בהכוונה "מלמעלה". בנוסף, התפתחו שירותים ומסגרות בבעלויות מורכבות (מיזמים משותפים וכד') המספקים מענים שהיו בעבר תחת פעילותה של המדינה. המרווח שנוצר בפיתוח מענים חוץ ממשלתיים בתחומי בריאות, ביטחון, חינוך ועוד הכניס מגוון שותפים נוספים למגרש. בסופו של דבר, המענה לשירותים חברתיים רבים אינו תחת ניהולה, מימונה ופיקוחה של הממשלה.

לצד ביזור סמכויות ומשאבים לרשויות מקומיות, אשכולות, מנהלי יחידות בשטח, הממשלה נותרה גוף מטה רזה יחסית ומחוסר יכולות ביצועיות עד כדי כך שבמשרדי ממשלה רבים מוציאים כיום מכרז לכתיבת מכרז (!). ביזור הסמכויות קרוב לשטח ולרמה המקומית הוא אתגר מורכב. מגמה זו מבורכת אך דורשת מנגנוני עבודה חכמים על מנת לצמצם פערים, לדאוג למערך שירותים ראוי ולהתמודד עם אתגרים חדשים.

כמו במלחמת לבנון השנייה, גם במשבר הקורונה, מקבלי ההחלטות נדהמו שוב ושוב מחוסר המשילות, מחוסר השליטה שלהם ומהיעדר יכולות ביצועיות. במקביל לחוסר המשילות הממשלתית, בלטה מאוד בתקופה הזאת היכולת של הרמה המקומית, של השותפים המגוונים, לקחת אחריות וסמכות, לפעול ולתת מענה מהיר, מדויק ואפקטיבי לצרכים הייחודיים בכל מקום וזמן.

אז איך לנהל מדינה במשילות חדשה שכזאת?

לעצב תפיסת תפקיד ממשלתית חדשה, איך מנהלים אתגרים חברתיים כשרוב התשתיות, משאבי האנוש, הביצוע לא בשליטת הממשלה? מהו תפקידה של הממשלה וגם מה לא? כיצד משפיעה מנהלת האגף במשרד החברתי על השירותים החברתיים? האם היא גורם מפקח? האם היא גורם מממן? רגולטור? גורם מאפשר? גורם מפתח ידע וכלים עבור השטח? כמובן שיש שונות בין משרדים ותפקידים, השאלה אם מתקיים דיון על תפיסת התפקיד הזאת והכלים למימושה?

על הממשלה לעצב תפיסה של משילות משתפת, כלומר להכיר במצב המערכתי החדש ולהגדיר מנגנוני משילות חדשים. לייצר תקשורת שוטפת ותהליכי היוועצות שיאפשרו לכלל השותפים, בהנהגת הממשלה, לתת שירות טוב יותר. לצורך העניין, "ישיבת הצוות" של מערכת הרווחה בישראל לא יכולה להישאר בתחומי משרד הרווחה כאשר רוב השירותים בידי גופים חיצוניים, משרד הרווחה צריך לעצב מנגנוני "ישיבות צוות" שכוללים את הגופים נותני השירותים. חשוב להדגיש שהמשילות המשתפת אינה משותפת, האחריות והסמכות נותרות בידי הממשלה, היא מציעה להשתחרר מתפיסות תפקיד מיושנות של רגולטור ו"ספק" ומזמינה לעיצוב שיתופי פעולה עם הגדרות תפקיד מורכבות יותר שהולמות את המציאות המורכבת בדרך ליצירת שירותים חברתיים טובים יותר. תפיסת תפקיד חדשה כזאת תאפשר לממשלה להביא את הערכים והנכסים הייחודיים שלה ולא לפעול בכוחנות כדי להפגין את שליטתה (המדומה) במצב.

לחשוב מתוכניות למדיניות ולא רק ממדיניות לתוכניות כלומר, לעצב מדיניות מלמטה למעלה. במקום לקבוע מדיניות מלמעלה ולנסות להטמיע אותה, לגבש מדיניות שנשענת על תוכניות מוצלחות מהשטח, לשכפל ולהרחיב אותן. על הממשלה להניע תהליכים מוסדרים של למידה מיחידות השטח והעברת ידע לרוחב בין רשויות מקומיות ויחידות שטח, על בסיס למידה כזאת תוכל הממשלה לעצב מדיניות מתוך הצלחות בשטח ולהחזיק בידע עצום שנמצא בשדה ויכול לשמש לקבלת החלטות טובות יותר. פעולה כזאת תמנע בזבוז עצום של תקציבים שמונחתים בצורת קולות קוראים "משונים" שדורשים מהשטח ליצור תכניות מעוותות רק כדי לקבל תקציב מסוים.

נשמע בדיוני? חשוב להגיד שמשרדים שונים כבר עוסקים בנושא מאז 2008 ובעקבות הטראומה של מלחמת לבנון השנייה, ממשלת אולמרט עשתה צעד ראשון וחשוב בנושא בהחלטה 3190 ומשרדים שונים מינו בשנים האחרונות בעלת תפקיד שאמונה על הנושא, במשרד החינוך מתקיימים כבר כמעט עשור תהליכים ברוח הזאת, גם במשרד הבריאות, המשפטים, מבקר המדינה .

במקומות שבהם תהליכים אלו הצליחו היתה מעורבות ברמת שרה/מנכ"ל שבחרו להתמודד עם סוגיות מורכבות וללכת בדרך שונה מהמקובל. בימים האחרונים התבשרנו על הנחיות שקיפות חדשות ומעודדות, בימים הקרובים נראה מי יהיו השרות והמנכ"ליות שיבחרו לקדם משילות של העתיד ולא של העבר.

בת חן וינהבר וגלי סמבירא הן מומחיות לאסטרטגיות חברתיות ומתכננות תהליכי תכנון-שיתוף במשרדי ממשלה שונים