שיעור סיני למנפיקות בארה"ב: להתעשר זה נהדר, אם לא מרגיזים את המשטר

ללמדך מה מפתיע היה הווטו הסיני שלאחר־מעשה על הנפקת Didi, ה'אובר' של סין, בבורסת ניו יורק, אין צורך אלא לעיין בגיליון "גלובל טיימס" מ־11 ביוני. זה עיתון המתייחד בטון לאומני אגרסיבי, שופר מרכזי של תעמולת סין לעולם החיצון, המשרת כמובן ללא כל סייג את המשטר הקומוניסטי.

ההנפקה הזו "עומדת להיות הגדולה ביותר של חברה סינית כלשהי בשוק המניות האמריקאי מאז 2014, כאשר ענקית האינטרנט הסינית Alibaba זכתה בתואר", כתב העיתון.

כטוב לבו, "גלובל טיימס" תיאר את ענקיותה הרב־יבשתית המתעצמת של Didi. היא פועלת ב־14 ארצות מחוץ לסין: באסיה ובאוקיאנוס השקט, באפריקה, באירופה ובאמריקה הלטינית. חדירתה עמוקה במיוחד בזו האחרונה: היא המסיעה השנייה בגודלה של נוסעים בין נהר הריו גראנדה לפטגוניה, והנושאת השנייה בגודלה של משלוחי מזון במקסיקו. היה מקום לחשוב שהמשטר בבייג'ינג, השוחר חדירות עמוקות אל כל פינה של כדור הארץ, ירעיף מטובו על Didi.

זו היתה הציפיה הכללית בארה"ב. ראו מי היו הבנקאים של ההנפקה: גולדמן סאקס, מורגן סטנלי וג'יי.פי מורגן צ'ייס. כתר הזהב של וול סטריט הונח על ראש Didi.

מנהלי הקרנות הזילו ריר

מנהלי קרנות הפנסיה הזילו ריר, והתחילו להניח כסף על השולחן מבעוד מועד. המסחר נפתח ביום האחרון של יוני. Didi קיוותה למכור 288 מיליון מניות. היא מכרה 316 מיליון. השער אמנם היה גבוה רק במקצת מן המחיר המקורי, אבל סכום הגיוס עמד על 4.4 מיליארד דולר.

הגאות הרימה עוד סירות סיניות. מנפיקה סינית אחת, "המארחת קונצרטים של היפ־הופ ותחרויות ריקודים" (לפי seekingalpha.com), נאחזה כל כך חזק בכנף מעילה של Didi, עד שהיא נמכרה ב־1,200% מעל שער ההנפקה.

Didi עצמה הוסיפה 16% לערכה במסחר של יום חמישי. עתידה בבורסה האמריקאית נראה מובטח: אולי לא חברת הזנק קלאסית עם תשואות אסטרונומיות, אבל השקעה סולידית לחלוטין במיטב המוח הסיני.

"צילצול אזעקה"

ואו אז בא יום שישי. שלטונות סין גילו פתאום שסידורי הביטחון של Didi לקויים, והמידע שהיא אוספת על לקוחותיה פרוץ לכל רוח, או לכל הפחות לכל מרגל אמריקאי. השלטונות אסרו על Didi להוסיף אפילו משתמש אחד נוסף. לשון אחר, הם אסרו עליה לגדול. זה מסר שמשקיע בורסה אינו להוט במיוחד לשמוע. בשני ימי המסחר הבאים (שישי ושלישי, סוף השבוע הארוך של ארבעה ביולי היה תקוע באמצע), מניית Didi איבדה כמעט 20% מערכה. גם מנפיקות סיניות אחרות צנחו. ההיפ־הופ הנ"ל איבדה 40% מערכה.

"זה צלצול אזעקה", אמר בנקאי סיני, מינג לייאו, המתמחה בחברות אינטרנט, ל"וול סטריט ג'ורנל". אבל צלצול האזעקה נשמע עוד לפני שנה וחצי ויותר, בשבועות האחרונים שלפני נגיף הקורונה. בנובמבר 2019 החליט המשטר הסיני ללמד לקח את ענקית הענקיות, Alibaba, ובייחוד את מייסדה ג'ק מא. הוא העז ללעוג בפומבי לרשויות הפיקוח בסין, ולטעון שהן מכשילות את התפתחות הכלכלה הסינית.

התגובה היתה מסחררת וברוטלית. השלטונות ביטלו את הנפקת Ant, הזרוע הפיננסית של Alibaba, שעמדה להניב 35 מיליארד דולר. הם הטילו קנס של 2.8 מיליארד דולר על Alibaba עצמה בגין התנהגות מונופוליסטית. מא עצמו ירד, או הורד, למחתרת. האיש הזה, שהיה ידוע בפטפטנותו, לא נשמע מאז. Alibaba הרכינה את ראשה בענווה, הודתה בחטאיה, וביקשה את הדרכת השלטונות בתיקון דרכיה.

הקפיטליסט המצליח ביותר בסין סורס אפוא, גם פיננסית וגם פוליטית. מעטים מאוד לא הבינו את הרמז. בסוף השבוע שעבר, גם Didi שותתת הדם והמזומנים הבינה אותו. היא הגיבה על מהלומת השלטונות באותה ענווה נכנעת שציינה את תגובת Alibaba. היא הודתה בשגיאותיה, וביקשה הדרכה.

כשלעצמה, העמדת ענקיות האינטרנט במקומן, והכפפתן לפיקוח מחמיר, אינה בלתי רצויה. ארה"ב ואירופה מנסות להחמיר את האכיפה על ענקיותיהן, ולטפל טיפול שורש בהרגליהן המונופוליסטיים. אבל כל זה קורה בתוך מסגרת של חוקים ושל דיון ציבורי ופרלמנטרי, לא באמצעות קפריזות של דיקטטורה, שאינה זקוקה להצבעות, או לבתי משפט, כדי לאמץ חוקים ולהחיל אותם.

 נשיא סין, שי ג'ינפינג / צילום: Associated Press, Li Xueren

כשקומוניסטים חוגגים מאה

אין זה מקרה, שהחמרת הטיפול בענקיות ההיי־טק הסיניות מתרחשת על רק השנה המאה להולדת המפלגה הקומוניסטית. המאורע הזה צוין בשבוע שעבר במיטב הכוח הטקסי השמור לרודנויות.

זה 45 שנה שהכוח בסין לא היה מרוכז במידה כזאת בידיו של אדם אחד. הוא קיבל לידיו את השלטון, בשלושה רבדים (מפלגה, מדינה, צבא), לפני תשע שנים. סין הייתה כבר אז מדינת משטרה, אבל היא התנהלה באמצעות אוליגרכיה, עם חישוקים כלשהם על מנהיגיה העליונים, כמו למשל הגבלת האורך של כהונותיהם. שי ג'ינפינג נפטר מן ההגבלות בזו אחר זו.

הוא התפנה עד מהרה לטפל בזירה היחידה שבה היה שמור חופש כלשהו: הפעילות הכלכלית. ב־20 השנה האחרונות של המאה שעברה, סין עברה אל כלכלת כלאיים, שבה המשטר הקומוניסטי הוסיף לזייף את כללי המשחק לטובת תעשיות בבעלות המדינה, אבל גם הרשה למשתתפים עצמאים לקרוא דרור לדמיונם ולהעזתם. המוטו, מבית דאנג שאופינג, אבי הרפורמות הכלכליות, היה "להתעשר הרי זה מהולל".

הדיקטטור שי פתח מערכה פופולרית נגד שחיתות, שהעניקה לו את הרישיון לשלוח כמה מן הקומוניסטים הבולטים ביותר של סין אל הכלא, כולל האיש שנחשב ליורשו הפוטנציאלי.

לפני שלוש שנים הוא ביטל את ההגבלות על אורך כהונתו. המפלגה הטילה את ההגבלות האלה בתקווה למנוע עלייה של מאו חדש. היא נכשלה. טיהורים והפחדות העלו את שי למדרגת מאו, כולל פולחן אישיות וחינוך המונים לקריאת הגיגיו.

רמז על העתיד לבוא

בשנתיים האחרונות, מגמת הריכוזיות הואצה. התפרצות המונים נגד הדיקטטורה הקומוניסטית בהונג קונג הסתיימה, שלא במפתיע, בשאיבת כל החמצן הפוליטי מן העיר. חוק ביטחון דרקוני כבר שם קץ לחופש הדיבור וההתארגנות. עכשיו ברור שגם אם עדיין מותר להוסיף ולהתעשר בסין, זה יכול לקרות רק ברצונו של המשטר ועל פי הנחיותיו המדויקות. זה מה שעשה ולדימיר פוטין ברוסיה בעשור הראשון של המאה.

אבל למה שקרה ל־Didi יש עוד משמעות פוטנציאלית מפליגה: רמז על העתיד לבוא ביחסים בין סין לארה"ב.

אנחנו שומעים זה כבר, שההבדל הגדול בין המלחמה הקרה הקודמת, ארה"ב נגד ברית המועצות, למלחמה הקרה הנוכחית, ארה"ב נגד סין, הוא בזה שבנוכחית יש תלות הדדית קונסטרוקטיבית, הנובעת מיחסי מסחר הדוקים. התלות הזו מספקת סיבה טובה להיזהר.

צד מובהק של התלות הוא הפעילות הפיננסית, כמו הנפקות סיניות בניו יורק. אם המשטר הסיני הגיע למסקנה שזו השעה להיפרדות (מה שהאמריקאים קוראים decoupling), כי אז המלחמה הקרה הנוכחית עולה שלב.

אם סין יכולה גם בלי אמריקה, או אם תוכל בלעדיה בעתיד הלא־רחוק, מתמעטות הסיבות להתנהגות שקולה. ניסיון העבר אינו מלמד בהכרח על העתיד, אבל לפחות בעבר מעצמות עולות שאיבדו את שיקול הדעת לא הועילו לשלום העולם.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ובגלובס: https://tinyurl.com/yoavkarny
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny