מהונג קונג ועד הונגריה: המנהיגים שרודפים את התקשורת

ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, נשיא ברזיל ז'איר בולסנרו, נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן, נשיא רוסיה ולדימר פוטין ומושלת הונג קונג, קארי לם, הם בין 37 ראשי המדינות ברשימת "רומסי חופש העיתונות", שפרסם השבוע ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (RSF) הצרפתי. "אסור לאפשר לשיטות שלהם להפוך ל'נורמלי החדש'", צוטט בדו"ח יו"ר הארגון כריסטוף דלואר.

ארגון RSF נוסד בצרפת בשנת 1985 ומתמקד בהגנה על חופש העיתונות. מאז שנת 2001 הוא מפרסם רשימה של המנהיגים שרומסים באופן בוטה את חופש העיתונות ומתנכלים לעיתונאים על ידי חקיקת חוקי צנזורה, כליאת עיתונאים באופן שרירותי או הסתה לאלימות נגדם.

הרשימה של 2021 היא הראשונה המתפרסמת מאז 2016. שבעה מהמנהיגים העולמיים הנמצאים בה היו בכל אחת מהרשימות שהתפרסמו מאז 2001 ובהם פוטין, נשיא סוריה בשאר אל־אסד והמנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי וכן נשיא בלרוס אלכסנדר לוקשנקו. לצד אלה, הצטרפו השנה לרשימה המפוקפקת 17 מנהיגים חדשים, שלא הופיעו בה מעולם, כולל, לראשונה, גם שתי נשים ומנהיג אירופאי.

19 מהמנהיגים האלה שולטים במדינות שצבען אדום במפת חופש העיתונות של RSF, מה שאומר שהמצב בהן מתואר כ"רע" לעיתונאים. ב־16 מהמדינות ברשימה הצבע במפה הוא שחור, שמשמעותו "רע מאוד". הגיל הממוצע של מנהיגים הדורסים את התקשורת הוא 66 ויותר משליש מהם (13) שולטים במדינות באזור אסיה והאוקיינוס השקט.

"יש כעת 37 מנהיגים מרחבי העולם ברשימת רומסי התקשורת של RSF ואף אחד לא יכול לומר שהרשימה הזו ממצה", אומר יו"ר הארגון דלואר. "לכל אחד מהם יש סגנון אחר. חלק מטילים שלטון טרור על ידי הפקת צווים פרנואידיים ולא רציונליים. אחרים מאמצים אסטרטגיה מעוצבת בקפידה המבוססת על חוקים דרקוניים. אתגר גדול לעת עתה הוא לגרום לכך שהטורפים האלה ישלמו את המחיר הגבוה ביותר האפשרי על התנהגותם המדכאת. אסור לנו לתת לשיטות שלהם להפוך לנורמלי החדש".

החברים חדשים ברשימה המפוקפקת

החבר הבולט ביותר בין הנכנסים החדשים לרשימה הוא ככל הנראה נסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן מערב הסעודית, בן 35, שמרכז את כל הכוח במדינה בידיו ועומד בראש ממלכה שלא סובלת שום חופש עיתונאי. גישותיו המדכאות כללו "ריגול ואיומים שלעתים הובילו לחטיפות, עינויים ומעשים איומים אחרים. הרצח המזעזע של ג'מאל חאשוקג'י חשף שיטת פעולה שהיא פשוט ברברית", נכתב בדו"ח.

חאשוקג'י היה עיתונאי סעודי שביקר בקונסוליה של ערב הסעודית באיסטנבול על מנת לקבל מסמכים שהיו נחוצים לו בכדי להינשא. הוא נרצח בתוך השגרירות ב־2018. בתחילה ערב הסעודית הכחישה כל קשר למקרה והנשיא לשעבר טראמפ גילה שאננות ותמיכה בממשל הסעודי, אלא שהלחץ הציבורי העולמי הביא לשינוי. דוח של המודיעין האמריקאי קבע בתחילת השנה כי בן סלמאן אישר את הרצח, ולפי דיווח של ה"וושינגטון פוסט" מ־2019, ילדיו של העיתונאי שנרצח מקבלים מהממלכה הסעודית בתים בשווי מיליוני דולרים ותשלומים חודשיים של "חמש ספרות" כפיצוי על רצח.

נוסף לנסיך הכתר הסעודי, החברים החדשים ברשימה כוללים גם מנהיגים מזנים שונים לגמרי, כמו נשיא ברזיל ז'איר בולסונרו, שהרטוריקה הגסה והתוקפנית שלו לגבי התקשורת הגיעה לשיאים חדשים מאז תחילת מגפת הקורונה.

הדו"ח כולל מקבץ של ציטוטים בוטים של בולסונרו מהשנה האחרונה: "חלק מכלי התקשורת גרועים מזבל, כי זבל אפשר למחזר"; "ברזיל פשטה רגל, אין דבר שאני יכול לעשות לגבי זה... רציתי לשנות את מדרגות המס, אבל יש לנו הנגיף הזה שמונע על ידי התקשורת, התקשורת חסרת הערך הזו"; "העיתונאים יכולים ללכת לזי... את אמא שלהם ולדחוף פחיות שימורים של חלב ממותק לתחת שלהם"; "בני עוולה ארורים, אתם לא פטריוטים.. העיתונות שלכם רקובה, מושחתת, חסרת אבחנה! אתם לא שווים כלום! אתם מפרסמים רק שקרים".

לראשונה כאמור הגיע לרשימה גם ראש ממשלה אירופאי, ויקטור אורבן ההונגרי, שמתאר עצמו כחלוץ של כינון "דמוקרטיה לא־ליברלית". על פי הדוח אורבן "חתר באופן עקבי ויעיל תחת הפלורליזם בתקשורת ותחת עצמאותה, מאז שחזר לשלטון ב־2010".

על פי הדוח, אורבן שולט ב־80% מכלי התקשורת בארצו דרך רכישות שלהם על ידי אוליגרכים המקורבים למפלגתו פידס (Fidesz) השולטת במדינה. בנוסף, יש בהונגריה אפליה נגד כלי תקשורת פרטיים. הם מקבלים גישה מועטה מאד למידע ופרסום סטטוטורי ומתוארים כספקים של "פייק ניוז". "שיטותיו עשויות להיות מעודנות או בוטות, אך הן תמיד יעילות", נכתב בדוח.

לראשונה: לא רק גברים

צעד היסטורי נוסף עשה ה־RSF כשהכניס לראשונה לתוך הרשימה שתי הנשים, שתיהן מאסיה. אחת היא מושלת הונג קונג, קארי לאם, שנכנסה לתפקיד כשהונג קונג עדיין הייתה דמוקרטית. אולם, מאז שנכנסה לתפקיד כמנהלת האזור האדמיניסטרטיבי המיוחד של הונג קונג ב־2017, היא הוכיחה פעם אחר פעם כי היא מתנהלת כמו "בובה של נשיא סין שי ג'ינפינג". כעת היא תומכת באופן גלוי במדיניות הדורסנית של סין כלפי הציבור בכלל והתקשורת בפרט. מדיניות זו הובילה לסגירת העיתון העצמאי המוביל בהונג קונג ולכליאת מייסדו ג'ימי לאי, זוכה פרס חופש העיתונות של RSF לשנת 2020.

קארי לאם פגעה רבות בסמלים של חופש עיתונות בהונג קונג. על ידי הקפאת הנכסים הכספיים של "אפל דיילי", אחד מכלי התקשורת המרכזיים הבודדים בשפה הסינית, שעדיין ביקורתיים בגלוי כלפי הממשל הסיני בבייג'ינג, היא אילצה את העיתון להיסגר בחודש שעבר. לאם גם ארגנה את ההטרדות השיפוטיות של מייסד אפל דיילי, ג'ימי לאי, חתן פרס חופש העיתונות של ה- RSF לשנת 2020, וכן של המחוקקת לשעבר והעיתונאית, קלאודיה מו, שנעצרו בשנת 2021 והואשמו על פי חוק הביטחון הלאומי. לבסוף, לאם פתחה בקמפיין הפחדה מלא נגד השידור הציבורי בהונג קונג ברדיו ובטלוויזיה (RTHK). היא מינתה מנהלת שידור חדשה, שתפקידה היה להקים מערכת צנזורה פנימית, ולקחה את ההתערבות בעריכה לשלב הבא.

"אין בעיה עם ביקורת כלפי ממשלת הונג קונג", אמרה לאם רק בחודש עבר, "אבל אם יש כוונה לארגן פעילויות הסתה או לחתור תחת הממשלה אז זה, כמובן, דבר אחר [...] עיתונאים צריכים להיות בעלי היכולת להבחין ביניהם".

האישה השנייה היא בתו של משחרר בנגלדש, הסינה ואזד, שמכהנת מאז 2009 כראש ממשלה. שיטותיה כוללות אימוץ חוק ביטחון דיגיטלי בשנת 2018, שהוביל לרדיפתם של יותר מ־70 עיתונאים ובלוגרים.

שירותי הביטחון עוצרים ללא הרף

גם עבד אל-פתאח א-סיסי, שכננו מהדרום, ממוקם ברשימה. על פי הדוח, במצרים עיתונאים נעצרים בקלות על ידי שירותי הביטחון - לפעמים כחלק מגל המעצרים, לפעמים במהלך הפגנות ברחובות ולעיתים ברגעים של מתח פוליטי. הם יכולים גם להיעצר באופן ישיר להישאר במעצר זמני המוארך ללא הגבלת זמן. שני האישומים שחוזרים על עצמם כלפי עיתונאים הם "חברות בקבוצת טרור" ו"הפצת פייק ניוז" ולפעמים הם מואשמים גם ב"שימוש לרעה ברשתות החברתיות".

עיתונאים במצרים עשויים להיעצר בגין סיקור מחאה, כתיבת מאמר על נושא "רגיש" בעיני הממשל, שיתוף פוסטים ביקורתיים ברשתות החברתיות או עבודה עבור כלי תקשורת אסורים. על פי חוק הטרור מאוגוסט 2015, עיתונאים נדרשים מטעמי "ביטחון לאומי" להשתמש בגרסה "הרשמית" בלבד כאשר הם מכסים פיגועים או הפצצות. חוק עבירות הסייבר משנת 2017 מפליל ביקורת מקוונת ומעניק לרשויות יד חופשית לחסום אתרים.

מדינה נוספת שבה העיתונאים נרדפים היא בחריין, שלאחרונה נרשמה התחממות ניכרת ביחסים בינה לבין ישראל. תחת מלך בחריין, חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, המלוכה נקטה גישה קשוחה יותר כלפי עיתונאים מאז הפגנות האביב הערבי בשנת 2011. כתבים וצלמים ספגו הטרדה מתמדת וכבר אין תקשורת עצמאית במדינה. כמו כן, עיתונאים ביקורתיים רבים מרצים מאסר ארוך, כולל מאסר עולם, באשמת השתתפות בהפגנות, מעשי ונדליזם או תמיכה בטרור. כמה עיתונאים שברחו לחו"ל הורשעו בהעדרם או הופשטו מאזרחותם של בחריין. נשים עיתונאיות ובלוגריות דיווחו כי הותקפו מינית ועברו התעללות מתמדת מצד נציגי השלטון.

נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, נמצא ברשימה מאז שנת 2014, על פי הדוח מודי "פיתח קשרים הדוקים עם אנשי עסקים מיליארדרים המחזיקים באימפריות תקשורת עצומות". הקשרים של מודי עם בעלי כלי התקשורת גלויה לכל והעיתונאים במערכות אלה "יודעים שהם מסתכנים בפיטורים אם הם מבקרים את הממשלה". ככלל, כל עיתונאים או כלי תקשורת המפקפקים באידיאולוגיה הלאומית-פופוליסטית של ראש הממשלה ממותגים במהירות כ"חולניים" (sickular) - שילוב מכוון של שתי מלים "חולים" (sick) "ו"חילונים" ( secular).

לא במפתיע, גם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ברשימה. באמצעים פוליטיים וכלכליים שונים, הוא גם שולט כמעט בכל קבוצות התקשורת המובילות (בעיקר ערוצי טלוויזיה). מצב החירום שהוכרז ביולי 2016 (לאחר הפיכה כושלת) נתן לו את האפשרות לעצור מספרים חסרי תקדים של עיתונאים ולסגור יותר מ -100 עיתונים, כתבי עת, ערוצי טלוויזיה ותחנות רדיו. האקלים המידרדר נגד התקשורת בחסות הממשל, מעודד אלימות כלפי עיתונאים. יותר מ־100 הותקפו פיזית בחמש השנים האחרונות ואחד, שעבד בתחנת רדיו בעיר בורסה, נרצח על ידי מאזין.

כל עיתונאי או כלי תקשורת הנחשבים לביקורתיים בטורקיה מסתכנים בהעמדה לדין. גם אם טורקיה כבר אינה הרודפת הכי גדולה של עיתונאים בעולם, הסיכון למאסר עדיין נמצא בכל מקום. בשנת 2020 נעצרו כ־ 50 עיתונאים בטורקיה בקשר לסיקורם של מצב הפליטים הסורים בגבול עם יוון או בהקשר לסיקור מגפת הקורונה. כל דיווח באינטרנט שמאיר בצורה רעה דמויות בולטות המקורבות לממשלה מצונזר באופן שגרתי. יותר מ־1,300 קישורים למאמרים מקוונים על שחיתויות נחסמו בשנת 2020, על ידי שופטים שארדואן, דרך צינורות פוליטיים, שולט בהם.

שום רשימה שקשורה באופן כלשהו לשליטה בתקשורת לא תהיה מלאה ללא הרודן בה"א הידיעה של העולם, מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און. ערוץ הטלוויזיה הרשמי עם הקריינית הוותיקה שמדקלמת בקול סמכותי זועף את המסרים של השלטון כבר מזמן הפכה לתופעה מוכרת ולסמל בעולם לעיתונות נרצעת ונשלטת.

קים ג'ונג און רומס ללא הרף את סעיף 67 בחוקת המדינה, המעגן את חופש העיתונות, ומגביל את התקשורת להעברת תכנים המשבחים את המפלגה, את הצבא ואותו עצמו. כתוצאה מרצונו של המשטר להיות מבודד באופן מוחלט מהעולם, בשנים האחרונות עיתונאים נעצרו, גורשו, נשלחו למחנות עבודה בכפייה ונרצחו. העיתונאים הזרים המעטים המורשים לבקר במדינה מנועים מלדבר עם אזרחים מן השורה. היחס המאיים לעיתונאים הביא לכך שצפון קוריאה היא אחד היעדים הפחות מבוקרים של עיתונאים ברחבי העולם.

שלושה מנהיגים אפריקאים

בנוסף לאסד, פוטין, חמינאי ולוקשנקו שנמצאים ברשימה עוד מ־2001, מככבים בה גם שלושה מנהיגים של מדינות אפריקאיות, ששולטים בארצותיהם שנים רבות. תאודורו אוביאנג נגואמה מבסונגו, בן 79, שולט בגינאה המשוונית כנשיא כבר מאז 1979; אייסאס אפוורקי, נשיא אריתראה, ששולט בארצו מאז 1993; ופול קגמה, גנרל שמונה להיות סגן נשיא רואנדה בשנת 1994 לפני שנבחר כנשיא ב־2000.