פסיקת בג"ץ: נשים יוכלו ללמד במסלולים לגברים חרדים באקדמיה

‏בג"ץ דחה את העתירות שדרשו לאסור הפרדה מגדרית באקדמיה, אך קבע כי יש לאפשר גם למרצות ללמד גברים ללא אפליה.

בית המשפט העליון קבע היום (ב') בדעת רוב כי לשם הגברת השילוב של הציבור החרדי במערכת ההשכלה הגבוהה, רשאית הייתה המועצה להשכלה גבוהה לקבוע מתווה לשילוב הציבור החרדי באקדמיה, לרבות מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית.

עם זאת, נקבע כי יש לאכוף את איסור ההפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוסים, וכי מדיניות המאפשרת הדרת מרצות ממסלולים שבהם לומדים גברים בלבד מהווה אפליה אסורה של מרצות במוסדות להשכלה גבוהה, שיש לבטלה לאלתר.

הדיון בבג"ץ התקיים בהרכב מורחב של חמישה שופטים ואיחד בין כמה עתירות, ביניהן של קבוצת אנשי אקדמיה בהובלת המשפטנית ד"ר יופי תירוש, נגד המסלולים הנפרדים לחרדים בקמפוסים שאינם ייעודיים לסטודנטים חרדים, אליהם הצטרפו האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ושדולת הנשים בישראל. עתירה נוספת היא של פורום קהלת, שמבקש לאפשר לימודים נפרדים לא רק לחרדים אלא לכל מי שדורש.

החלטת המועצה להשכלה גבוהה קבעה מתווה לשילוב הציבור החרדי במערכת ההשכלה הגבוהה, כולל מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית.

הדעות בנוגע להפרדה מגדרית חלוקות

כל שופטי ההרכב קבעו כי בהדרתן של מרצות מללמד במסלולי הלימוד לגברים יש משום פגיעה בכבודן, ויש לאפשר להן ללמד בכל מסגרת שהיא, ללא אפליה. באשר להפרדה מגדרית של סטודנטים במסגרות החרדיות, נחלקו הדעות.

המשנה לנשיאה (בדימוס), השופט חנן מלצר, קבע כי אין לקבל את הטענה כי כל הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ובמכללות פוגעת בזכות היסוד לשוויון, בין היתר נוכח הוראות חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, שהכיר במסגרות כאלה, ועל כן הדבר תלוי בנסיבות המקרה.

לגבי העתירות שעמדו בפני בית המשפט, מלצר ציין כי מרבית התלמידים הלומדים במסלולים הנפרדים בוחרים בכך מרצונם החופשי, בהתאם להשקפותיהם הדתיות התומכות בהפרדה מגדרית כאורח חיים, מה גם שקיומם של המסלולים הנפרדים אינו משפיע על התנהלות המסלולים הכלליים המעורבים, הפתוחים בפני כל מי שחפץ וחפצה בכך.

מלצר הדגיש כי גם אם מתקיימת בהסדר פגיעה מסוימת בשוויון, היא נעשית לתכלית ראויה של שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, ועומדת ברובה במבחני המידתיות, למעט בסוגיה של אפליית מרצות - שאותה יש לבטל.

לעמדת השופט ניל הנדל, יש לאפשר את המשך קיומם של המסלולים הנפרדים לבני ובנות החברה החרדית. הוא נדרש לארבעה נושאים: הראשון - שילוב כיעד חברתי. פתיחת המסלולים הנפרדים מאפשרת לגברים ולנשים בחברה החרדית ללמוד באקדמיה, ובלי מסלולים אלה רבים מהם לא ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה. השני - תפיסות פמיניסטיות. השלישי - החינוך כשדה ההפרדה, תוך התייחסות לגישת המשפט האמריקאי לחינוך נשים בנפרד, לרבות אוניברסיטאות שמאפשרות זאת כיום. הרביעי - הניתוח של המשפט הישראלי. הדגש בהקשר האחרון הוא שהפגיעה שכרוכה במסלולים נפרדים אינה בתלמידות הבוחרות ללמוד במסלול הנפרד לנשים (שביכולתן לבחור ללמוד גם עם גברים במסלול הלימודים הרגיל), ונכון לכבד ולהכיר בבחירה זו - אלא בערכי החברה בעניין היעדר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי.

לצד זאת, אין להפלות מרצות כתוצאה מקיומם של מסלולי לימוד נפרדים, תוך קביעה שיש לפתור עניין זה בצורה יצירתית.

השופט יצחק אלרון סבר כי אין להתערב בשיקול-דעת המועצה להשכלה גבוהה בהחלטתה לאמץ את תוכנית החומש המאפשרת את קיומם של מסלולי לימוד נפרדים בין נשים לגברים. זאת, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי רב המשקל שבפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה עבור האוכלוסייה החרדית, באופן שיאפשר לה להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה.

דעת המיעוט: החלטת המועצה להשכלה גבוהה ניתנה בחוסר סמכות

דעת המיעוט (השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון) סברה כי החלטת המועצה להשכלה גבוהה ניתנה בחוסר סמכות, וכי דינה בטלות.

השופט פוגלמן סבר כי החלטת המועצה להשכלה גבוהה פוגעת בשוויון במובנים שונים. ההחלטה מהווה הכשרה מוסדית להפרדה באקדמיה ומנציחה עמדה פוגענית כלפי נשים ותפקידן בחברה.

לדבריו, התוכנית לא עומדת בחובה לשמור על שוויון הזדמנויות, משהיצע המסלולים בהפרדה אינו שוויוני, ומשההפרדה המגדרית לא נותרת תחומה לכיתות הלימוד וזולגת אל המרחבים הציבוריים. בהינתן פגיעתה זו של התוכנית בשוויון, היה על המועצה להצביע על מקור הסמכה מפורש ומפורט - אך זאת לא נעשה.

חוק זכויות הסטודנט לא נועד להקנות למועצה סמכות לאשר את התוכנית, וזאת בפרט בשים לב לכך שהמועצה להשכלה גבוהה היא גוף שהוקם מכוח חוק, וסמכויותיו מוסדרות בחוק.

השופטת ענת ברון הוסיפה כי דינה של תוכנית החומש בטלות גם משום שהיא טומנת בחובה פגיעה בלתי מידתית בעיקרון השוויון ובכבודן של נשים. בתוך כך הובהר כי מדיניות של "נפרד אך שווה" היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה, וכי ביסוד התוכנית עומדת תפיסה סטראוטיפית של נשים ככאלה ש"מפריעות" לגברים ללמוד. היא מנציחה פערי מעמדות מגדריים ואת תפיסתן של נשים כנחותות - והכול בחסות המדינה ובתוככי המרחב הציבורי. החשש הוא מ"נרמול" של ההפרדה המגדרית והתפשטותה בשוק העבודה, ולא מדובר בחשש תאורטי אלא בתהליך שאנו עדים לו בשירות הציבורי.

עוד ציינה השופטת ברון כי המועצה להשכלה גבוהה לא עמדה בחובה המוטלת עליה למצות אלטרנטיבות אחרות לשילוב חרדים באקדמיה טרם שפנתה לאמצעי הפוגעני של הפרדה מגדרית; וכי נדרשת חשיבה מחודשת בנוגע ללימודי הליבה, שכן המדיניות הנוהגת יוצרת חסם משמעותי בפני שילובו של המגזר החרדי באקדמיה - לא פחות ואולי יותר מהחסם התרבותי.

עו"ד דן יקיר, יועמ"ש האגודה לזכויות האזרח, מסר: "טוב עשה בג"ץ כאשר קבע באופן מפורש כי אין לעצום עיניים אל מול אפליית המרצות שנמנע מהן ללמד סטודנטים, וכי מדובר באפליה אסורה. יחד עם זאת, פסק הדין מעביר מסר מסוכן לפיו הדרת נשים ממרחבים ציבוריים היא לגיטימית. בחברה דמוקרטית לא ניתן לקבל טענה שחופש הדת של גברים חרדים מחייב יצירת מרחב ציבורי סטרילי מנשים".

ד"ר גלעד מלאך, ראש התוכנית לחברה החרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה, שכתב חוות-דעת למועצה להשכלה גבוהה בעניין הפרדה מגדרית באקדמיה, מסר כי "החלטת בג"ץ תאפשר גידול משמעותי בכשליש ממספר הסטודנטים והסטודנטיות החרדים בחמש השנים הקרובות ושוויון הזדמנויות להשכלה אקדמית לחרדים. הגעתם של סטודנטים אלה ללימודים אקדמיים מותנית על-פי רוב בהפרדה מגדרית".