רשתות השיווק והקמעונאים הם שפוגעים בציבור ואחראים לעליית המחירים – ממש לא החקלאים

גלעד אלפר, בטור הדעה שלו שפורסם לאחרונה בגלובס תחת הכותרת "הלובי החקלאי פועל נגד פתיחת השוק ליבוא ופוגע בשכבות החלשות" (29.06.2021), מעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו ממש לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.

אלפר מציין, למשל, כי "מדינת ישראל אוסרת על יבוא פירות וירקות". הבעיה היא שלפי נתוני רשות המסים, לא רק שיש יבוא של מוצרים חקלאיים - אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.

גם הציניות בה מתייחס אלפר למחלות ולמזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית, היא מקוממת. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. זה אך טבעי והגיוני, וישראל נוהגת כמו שאר המדינות, בוודאי לא בשונה מהן.

ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד. ואלה רק שתי דוגמאות מייצגות.

וכן, אם מדינת ישראל לא תגן על החקלאות שלה, לא יהיה "ביטחון תזונתי" בישראל. כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על יבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה?

הגורמים המצדדים בהרחבת היבוא החקלאי סבורים כי המטרה של צעד כזה היא להגביר תחרותיות, לטובת הצרכנים. אלא שהניסיון מוכיח כי היבוא החקלאי לא מוריד מחירים. כך קרה למשל עם התפוחים והאגסים שיובאו לישראל מתוך מטרה להוריד את מחירם לצרכנים, אבל מחירם על המדפים לא ירד - ומי שהתעשרו היו, כרגיל, הקמעונאים והיבואנים.

נדמה כי לגורמים רבים קל להפנות אצבע מאשימה כלפי החקלאים על עליית מחירי המוצרים החקלאיים, ולא כלפי האשמים האמיתיים - גופים "חזקים" יותר כמו רשתות השיווק והיבואנים. הם עושים זאת מפני שזה המעשה הנוח, לא המעשה הנכון.

המציאות שהיא שהקמעונאים מוכרים את המוצרים על המדפים במחירים של פי 2 ופי 3 ממה שאנו החקלאים מקבלים. אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"בוננזה" של רשתות השיווק בישראל, והיא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת. על-פי דוחות שופרסל, הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד שקל. רשת רמי לוי שיווק השקמה הכניסה, על-פי הדוחות הכספיים שלה, כ-924 מיליון שקל ממכירת פירות וירקות - שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות.

ברשת ויקטורי הנתונים די דומים: בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון שקל, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

על רקע הטענות על העלייה במחירי הפירות והירקות, חשוב להזכיר: לחקלאי הישראלי אין שום השפעה על המחיר, וניתן גם להוכיח זאת בקלות. זמן לא רב אחרי כניסתה של ממשלה וכנסת חדשה, אני מציע לנבחרי הציבור לייבא את "החוק הצרפתי", אבל לא כזה שמחריג את ראש הממשלה מחוק העונשין - אלא דווקא חוק צרכני וחקלאי.

בצרפת נחקק חוק במסגרתו על כל מדף פרי וירק ברשתות השיווק ובמרכולים מסומן באופן ברור המחיר בו נרכש הפרי או הירק מהחקלאי. השקיפות הצרכנית המתבקשת, המאפשרת לצרכן לדעת עד כמה גדול הפער בין המחיר בו קנתה הרשת את המוצר למחיר שבו היא מוכרת אותו, גורמת להורדת המחירים ולפערי תיווך שפויים - ובטח תתרום לצרכנים פי כמה יותר מאשר הרחבת יבוא חקלאי, שכאמור כבר הוכח שאינו מוריד מחירים לאזרחים.

באופן טבעי, אף רשת לא רוצה לאבד לקוחות לטובת רשת שנתפסת כ"הוגנת" יותר. אז מדוע בצרפת כן, ואצלנו - לא?

הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל