המחדל החמור ביותר של הדרג המדיני והפיקוד הבכיר: הפקרת העורף מפני איום הטילים

בשנת 2017 כתב ד"ר עזריאל לורבר (לשעבר עוזר בכיר למנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה), שהוא ממליץ להקים בצה"ל חיל טילים נגד איום הקיומי של טילי האויב, ההולך ומתעצם כטבעת חנק סביב ישראל. אף על פי שפוטנציאל שיגור הטילים על ישראל חמור בימינו עשרות מונים משהיה בעת כתיבת דבריו, לא הבין זאת לא הפיקוד הבכיר של חיל האוויר (חיל האוויר) ושל צה"ל, וחיל הטילים לא הוקם עד עצם היום הזה.

במקום להסתכל לעבר העתיד ולהכין את הצבא מפני האיום הקיומי, ממשיך הפיקוד הבכיר של צה"ל להתכונן למלחמות העבר. מדובר בקיבעון תפיסתי שמשולבים בו הרבה מאוד אגו ויוהרה. גם בספרו של אלוף ישראל טל ז"ל "ביטחון לאומי" שראה אור בשנת 1996 נכתב: "טילים ארוכי טווח שיימצאו בידי מדינות קרובות ורחוקות עלולים לערער את כושר ההרתעה ההיסטורי של ישראל. האיומים החדשים האלה הם שעלולים להגביל את יכולתו של חיל האוויר למלא את ייעודו האסטרטגי. בעידן הטילים ארוכי הטווח עלולה להיווצר מציאות אסטרטגית חדשה בזירה: הטילים עלולים להקנות לערבים כוח הרתעה אסטרטגי ויעיל ולהפקיע מידי ישראל את המונופול על ההרתעה האסטרטגית. על ישראל להישען על כוחות ואמצעים התקפיים ארוכי טווח נוספים. הכוח האווירי אינו יכול עוד לשמש לבדו כנדבך האסטרטגי הבלעדי של ישראל".

מה שהבין אלוף ישראל טל ז"ל לפני קרוב ל-30 שנה, עוד בטרם נכנסו טילים לאזורנו, אנשי הפיקוד הבכיר של צה"ל ושל חיל האוויר לא הבינו ולא הפנימו עד עצם היום הזה, אף שהתממשו תחזיתו של טל וד"ר לורבר אחת לאחת. מדינת ישראל הפכה למדינה המאוימת בעולם שמסביבה בונים איראן וגרורותיה מערך של למעלה מ-250 אלף (!) טילים, רקטות ומל"טים מתאבדים ב-15 השנים האחרונות. הפיקוד הבכיר של צה"ל ושל חיל האוויר לא השכילו לתת לכך מענה התקפי וגם לא הגנתי, והם ממשיכים להסתמך בקיבעונם כמעט רק על מטוסים.

חמור מכך, בתר"ש (תוכנית רב-שנתית) של הרמטכ"ל אביב כוכבי "תנופה" מדובר במפורש שיש להגדיל את כוח האש בטילים מדויקים ובמל"טים, ושיש לצייד את הגדודים הלוחמים באמצעי לחימה שיאפשרו להם להתמודד במרחב רב-ממדי ולהשמיד את כוחות האויב (המונח שם הוא "גדודים כאתרוג"). בפועל, תוכנית לחוד ומעשים לחוד - סיוע החוץ האמריקאי לשנים הבאות בסכום של 9 מיליארד דולר מושכן כמעט כולו לרכש מטוסים לחיל האוויר, וכמעט כלום לחיזוק צבא היבשה, כפי שמתכוון כוכבי לעשות בתוכנית תנופה.

כך אי אפשר לנצח במלחמה

זו פגיעה קשה מאוד באיזון הנכון בין זרוע האוויר והחלל לזרוע היבשה; כך אי אפשר לנצח במלחמה. יעילותו של חיל האוויר שהייתה רבה מול מטוסי האויב במלחמות הקודמות אינה יעילה כלל מול מאות אלפי רקטות וטילים קרקע-קרקע. רבים מטילים אלו מדויקים, משוגרים לטווחים של מאות ק"מ והם בעלי ראשי נפץ של מאות ק"ג; חלקם אף משנים את מקומם כל העת. טילים ורקטות של האויב ישוגרו במלחמה הרב-זירתית הבאה על החזית האזרחית (העורף) הישראלית בממוצע של 3,000 טילים ורקטות מדי יום.

חיל האוויר איבד את עליונותו האסטרטגית בשמירה על שמי המדינה כפי שחזה בדיוק האלוף טל לפני קרוב ל-30 שנה. אף שקיים היום יתרון מובהק לאיראנים ולגרורותיהם מולנו, מפקדי חיל האוויר וצה"ל ממשיכים ללכת באותה דרך מקובעת כאילו דבר לא השתנה, פשוט לא ניתן להבין מה עובר בראשם. זה המחדל הגדול ביותר בתולדות ביטחון המדינה. להזכירכם, חיל האוויר לא הצליח אפילו לעצור את אש הרקטות ששיגרו חמאס והג׳יהאד האסלאמי מעזה על יישובי עוטף עזה, באר שבע, אשדוד, אשקלון וגוש דן במבצע "שומר החומות" ובכל הסבבים הקודמים שלנו מולם.

נשאלת השאלה למה הפיקוד הבכיר של חיל האוויר וצה"ל זורה חול בעיני הציבור שחיל האוויר יעשה את העבודה במלחמה הרב-זירתית הבאה' אם הוא אינו מסוגל להשיב מלחמה בתא שטח קטן בעזה מול חמאס כשהשמיים פתוחים ונקיים ממטוסי אויב, ומטילי קרקע אוויר? המלחמה הרב-זירתית תתרחש בו-זמנית מול אויבים אלו: חיזבאללה בלבנון, ג'יהאד האסלאמי וחמאס מעזה, מיליציות שיעיות מתימן, מעיראק ומסוריה, וגם אפשר שייכנסו למערכה זו איראן וסוריה.

המלחמה הרב-זירתית תיערך בשטחים רחבי ידיים במרחקים של מאות ק"מ, ובה יהיה סיכון רב למטוסינו מטילי קרקע-אוויר של האויב ומטילים מדויקים שישוגרו לעבר בסיסי חיל האוויר שלנו. בלחימה האחרונה מול החמאס בעזה לא היו קשיים אלו כלל. זו הייתה לחימה בתנאים אידאליים לחיל האוויר, מעין מגרש משחקים פתוח לחלוטין.

לאדם הסביר הדבר בלתי נתפס, וקשה מאוד להבין מה מוביל את הדרג הביטחוני והמדיני בשנים האחרונות לאטימות, לקיבעון המחשבתי ולחוסר האחריות המשווע לביטחונם של אזרחי המדינה. האם הפיקוד הבכיר של חיל האוויר הוא המכתיב לצה"ל במה להשקיע? גם כאשר יכולותיו לתת מענה ראוי מפני טילי קרקע-קרקע (טק"ק) וטילי שיוט של האויב - בטלים בשישים, לעומת יכולותיו במלחמות העבר מול מטוסי האויב.

האם ניתן להבין מדוע לא השקיע צה"ל בטק"ק להתקפה ובלייזר להגנה ב-15 השנים האחרונות? כאשר רוב סיוע החוץ האמריקאי הוקצה למטוסים, וצבא היבשה הידרדר ומידרדר לאחור. האם ניתן להבין כיצד הפקיר הדרג המדיני והביטחוני את החזית האזרחית (העורף) שתהיה החזית המרכזית במלחמה הבאה? מדובר באטימות ובחוסר אחריות משווע המזכירים בדיוק אחת לאחת את מה שהתרחש בהר מירון. אם לא יתעשתו מפקדי הצבא ויכינו אותו לאיום הרב-זירתי, עלולה המלחמה הבאה להביא על ישראל אסון ודאי.

הכותב שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36