הממשלה מנסה לכפות על חרדים לצאת לעבוד, אך לא בטוח שיהיה להם איפה

מאז שהחליט שר האוצר אביגדור ליברמן לעצור את סבסוד המעונות למשפחות אברכים, התקשורת הוצפה במרואיינים חרדים שניסו - במקרים רבים לשווא - להסביר את העמדה החרדית. אם לוקחים את הטענה המרכזית שהוצגה בגרסאות שונות ואולי נעטפה באריזות מילוליות מגוונות, היא מדברת בעיקרה על התוצאה הכלכלית ההפוכה שהחלטתו של ליברמן תוביל. אם המטרה של ליברמן היא להוציא גברים חרדים לשוק העבודה, הפעולה בעלת האופי הלחימתי רק תעורר אנטגוניזם ותרחיק את החרדים ממעגל העבודה.

ראשית, זה נכון. לאחרונה התייחסתי לטענה שלחימה כלכלית נגד עקרונות מקודשים וערכים עליונים - במקרה הזה לימוד תורה - מעולם לא השיגה את מטרתה בטווח הארוך. להשתמש בנשק הכלכלי נגד הדבר שעליו נאמר בתהילים "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", דומה למאמצים לכבות שריפה באמצעות גפרורים. שילוב אמור להגיע מתוך בניית מערכת של יחסי אמון, כבוד הדדי וניסיון להבין את המקום שממנו מושא ההשתלבות מגיע. הכרזת מלחמה גוררת אחריה התנגדות אינסטינקטיבית ומשיגה תוצאות הפוכות.

אבל במקביל לטענה שכבר הוצגה בכל דרך אפשרית, ישנה זווית אחרת שאולי לא קיבלה את ההתייחסות הראויה. הנושא הוא לא מעונות יום והאם הם יסובסדו, אלא שילוב החרדים. המטרה האחרונה של ליברמן היא לגרום לאברכים חרדים לנטוש את היכלי הכוללים ולעבור הישר לספסלי האקדמיה, כשהיעד הסופי הוא לשלב חרדים בהנעת גלגלי המשק הישראלי. וכאן מגיעה הבעיה.

כשמדובר בשילוב חרדים, נעשות לאורך שנים שתי טעויות שהופכות את הנושא למלחמת שולל. האחת, הרצון לשנות את החברה החרדית באמצעות האקדמיה ושוק התעסוקה, עליו הרחבתי בטור שפורסם בעבר גלובס. בקצרה, המטרה הישראלית היא לשלב את החרדים לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה חברתית. שיהיו חלק מתפיסת ההשתלבות הכוללת. כלומר, הרצון הוא לא רק לשלב אותם בתעסוקה, אלא גם להכתיב להם את הדרך אליה. הבעיה היא שחרדים אולי רוצים להתפרנס, אבל לא רוצים להשתנות.

הטעות השנייה היא שגם אלה שכבר רוצים להתפרנס, ויש לא מעט כאלה, נתקלים בקושי בהיבט התעסוקתי. מעודדים אותם לרכוש השכלה באמצעות תוכניות ייעודיות, עכשיו גם מבטלים להם את המעונות, אבל התעסוקה עצמה רוויית חסמים. כל אדם בישראל כמעט מכיר את סיסמת ה'שילוב', אבל כשזה מגיע אליו הוא לא רוצה למשל לראות חרדים שבאים לגור בשכונה שלו. גם כשמדובר במעסיקים, זה אולי מאד יפה לדבר על 130 אלף משרות פנויות במשק, אבל אף אחד לא מדבר על כמה מהן לא מעוניינות בכלל להעסיק חרדים. רבים מאלה שרוצים להיות חלק משוק התעסוקה כדי לפרנס את משפחתם, נתקלים בקשיים רבים להתקבל לעבודות במקומות עבודה שאינם ייעודיים למגזר.

היעדר ההיכרות עם המגזר גורמת למעסיקים רבים להירתע מהעסקתו. בעבר העיד בפניי מעסיק שהוא לא מעוניין בחרדים אצלו, מהסיבה שהם "ידרשו לעבוד בהפרדה וידירו נשים". אמירה זו אינה מקרית: בדיון אצל רה"מ משנת 2010 בנושאי תעסוקת חרדים, הובא הנתון כי 95% מהמעסיקים במגזר העסקי מעריכים שיהיה קשה לשלב עובדים חרדים במקומות עבודה "מכיוון שאין הפרדה בין נשים לגברים". הם פשוט 'שכחו' לעשות את החשבון הפשוט שעובד חרדי שהגיע עד אליהם ורוצה לעבוד דווקא אצלם, הוא לא חרדי שידרוש דברים כאלה. הוא מודע היטב לכללי המקום שאליו הוא מנסה להתקבל. אבל הבעיה המשמעותית באמת היא שהחרדי הזה לא יקבל אפילו את ההזדמנות לומר זאת.

מוטב שליברמן יטפל קודם בבעיות האמיתיות של ההשתלבות

נכון, ישנם גם חרדים רבים שהחליטו לצאת לשוק העבודה והצליחו להשתלב היטב. הממשלה משקיעה רבות בהנגשת מיומנויות תעסוקתיות לחרדים, וזה בהחלט נושא פירות. יש גם משרות לא מעטות שאינן מתאימות לאדם חרדי מסיבות שונות, ובמקרים כאלה הסירוב מגיע מצד העובד עצמו. אבל ברור ששימוש בעשרות אלפי משרות בהקשר החרדי הוא לא יותר מאחיזת עיניים. רבות מהמשרות אינן מתאימות לאורח החיים החרדי, ואלה שכן לא תמיד מעוניינות לראות חרדים משתלבים בהן. לכן, שלילת תקציב מאנשים שרבים מהם לא יכולים לעבוד כי פשוט לא מעוניינים בהם, היא בעייתית למדי.

כשליברמן מנסה להוציא חרדים לעבודה, מוטב שיטפל לפני כן בבעיות האמיתיות של ההשתלבות. אחת מהן היא לפעול מתוך כבוד לאמונתם ואורח חייהם, והשנייה היא לעודד תעסוקה באמצעות תמריצים חיוביים. נדרשת גם השקעה בהסברה למעסיקים על תעסוקת חרדים כדי שלא יירתעו מכך. אבל ההסתערות על תקציבי הסבסוד למעונות היום בלי לפתור את הבעיות הרוחביות הכרוכות בזה, מוכיחה שלא רק התעסוקה חשובה, אלא הרצון "לחנך" מחדש את הציבור החרדי שרק יתגונן מניסיונות הכפייה ויפסע לאחור. הנחתת מהלומות כלכליות אינה הדרך לעודד תעסוקה.

הכותב הוא איש תקשורת וכתב בעיתון החרדי "משפחה"