בניגוד לטענות: תעשיית ההייטק אינה אדישה או מנוכרת לחברה הישראלית

בימים האחרונים התקשורת גדושה בידיעות וכתבות אודות ה"התעשרות של ההייטקיסטים", נושא שסוקר מכל זווית אפשרית לאור ההנפקות המרשימות שראינו בשבועות האחרונים.

כאישה שחיה בלבה של תעשיית ההייטק ב-20 השנים האחרונות ומכירה מקרוב את הנפשות החותרות לחדשנות ויזמות, אני בראש ובראשונה מתמלאת גאווה עצומה על התעשייה שבנינו כאן ועל ההון האנושי האיכותי שמדינה כמו שלנו יצרה.

חייתי במקומות שונים בעולם ולא ראיתי בשום מקום תשוקה כה אדירה לחדשנות ולשינוי טכנולוגי כפי שפועמת בקרב הישראלים.

ישנן תופעות מעניינות המתרחשות כרגע בעקבות גל ההצלחות שההייטק שלנו חווה ששווה להעמיק בהן. אחד הנושאים שלטעמי לא מוקדשת לו מספיק מחשבה ותשומת לב הוא מה אנחנו, ההייטקיסטים, המתעשרים וגם אלו שסתם חיים להם את חייהם במעמד הבינוני, עושים למען הקהילה. ואני לא מדברת על יום התנדבות ביום המעשים הטובים. אני מדברת על מחויבות גדולה הרבה יותר גם כלפי דור העתיד והרחבת מאגר המועמדים שהיום זוכים להגיע ולהתמודד על עבודה בהייטק, וגם כלפי אלו שכבר לא יזכו לקחת בה חלק אבל בהחלט יכולים לחיות חיים טובים יותר אם אנחנו, ניקח אחריות גדולה יותר להיטיב את רמת החיים והמשאבים העומדים לרשותם כיום.

אז מה נדרש לעשות?

קודם כל ליצור תודעה משמעותית של נתינה, נתינה שלא מותנית בלהיות "עשיר", אלא נתינה שנוגעת לזהות הבסיסית של כולנו, כפי שחינכו רבים מאיתנו: "אם יש לך בננה, חצה אותה לשניים ותן לחבר". אם כל אחד מאיתנו יחשוב יותר על אלו שאין להם וייתן יותר, נוכל לגעת ביותר אנשים שזקוקים לתמיכה הזו. אני בטוחה שלא מעט פעמים קורה לנו שאנחנו מגהצים את כרטיס האשראי בקנייה אגבית בלי להקדיש תשומת לב לסכום המדויק. את אותו סכום בדיוק שירד לנו כרגע מהחשבון בלי ששמנו לב, אפשר לתרום. ככה, בלי להרגיש.

שנית, להעצים אחרים. יש המון תוכניות מנטורים הפועלות כיום. רבים מאיתנו, ההייטקיסטים, יכולים לתת הרבה לאלו שהעולם הזה אינו נגיש להם. מספיק שנדבר עם אלו שרוצים לקחת חלק בעולם הטכנולוגי, נספר להם על דרכנו, נמליץ ונציב להם יעדים, ננחיל להם את השפה השגורה בפינו ונעזור להם לסלול את דרכם, עשינו הרבה. מה זה דורש? זמן. ואף פעם אין לנו זמן. ועדיין, קשר אפילו דרך זום, טלפוני, ומפגשים שמתקיימים אחת לכמה שבועות יכולים להוות סיוע משמעותי לעובד שהיה רוצה להגיע ולהתקבל לעבודה בשורותינו. תחליטו שאתם מקצים שעתיים בחודש לטובת התנדבות בקהילה.

הדבר השלישי והמשמעותי ביותר הוא שחברות סטארט-אפ שקמות יחליטו שעשייה חברתית וחלוקה במשאבים היא חלק מהדי.אנ.איי שלהן. ישנה תוכנית בשם "תמורה" המאפשרת לקשור את הסטארט-אפ החדש כבר בשלבים המוקדמים לעמותה כלשהי ולהעניק לה אקוויטי בחברה. אם הסטארט-אפ יצליח בגדול, העמותה תהנה מה"אקזיט" ויהיו לה משאבים משמעותיים לסייע לנזקקים לה. הדבר הזה צריך להיות סטנדרט בתעשייה. כל יזם, צריך לדעת שכשהוא מקים סטארט-אפ הוא יקצה סכום אקוויטי לטובת ארגון חברתי כלשהו ו"תמורה" היא דרך נהדרת לעשות זאת כפי שעשינו ב-SQream.

החברה שלנו והגורל שלנו משותף

בניגוד לרושם של רבים, תעשיית ההייטק אינה אדישה ואינה מנוכרת לחברה הישראלית. להפך, רבים מההייטקיסטים, היזמים, החברות והתעשייה בכלל עושים רבות למען הקהילה. אבל אפשר וצריך יותר. למה? כי זו החברה שלנו והגורל שלנו משותף, וכי ההזדמנויות שנופלות בחלקנו, לא תמיד נופלות בחלקם של אלו שגרים בלוד, קריית מלאכי, עכו וירוחם, של זה שמרותק לכיסא גלגלים, של הערבי מכפר בגליל, החרדית מבית שמש ושל פגוע הנפש שהשתחרר משירות קרבי קשה. כי עדיין יש אנשים שהחיים פחות האירו להם פנים ונמנעה מהם הגישה למשאבים כפי שהייתה לנו.

נכון, עבדנו קשה בשביל להגיע לאן שהגענו, אף אחד לא עשה לנו הנחות בדרך. ועדיין, כשפוגשים את הצד האחר (ומי מכם שמתנדב, מכיר אותו היטב) מבינים כמה מזל היה לנו, וכמה יש בידינו עוד לתת.

הכותבת היא סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת הסטאטראפ SQream