ג'ף בזוס, ריצ'רד ברנסון וסוגיית "היכן החלל מתחיל"

מדענים אומרים שהקביעה היכן הגבול של החלל החיצון אינה פשוטה, אבל המיליארדרים ג'ף בזוס וריצ'רד ברנסון הציתו שוב את הדיון, כשהם מתחרים ביניהם מי יקים את תעשיית ה תיירות לחלל.

בשביל רוב העולם, גבול החלל הוא קו קרמן הדמיוני, המתחיל בגובה כמאה קילומטר מעל כדר הארץ ושבזוס אמור לחצות ביום שלישי השבוע בחללית מתוצרת חברה בבעלותו, Blue Origin.

רשות התעופה הפדרלית קובעת שהחלל מתחיל בגובה 80 קילומטר מעל פני הקרקע ושכל מי שטס מעל גובה זה הוא אסטרונאוט. ברנסון והצוות של חברת Virgin Galactic Holdigns שלו קיבלו את כנפי האסטרונאוטים שלהם ביום ראשון לאחר שחצו את הקו הזה, אבל נותרו מתחת לגובה של קו קרמן.

מומחים אומרים שמבחינת חווית הנוסע יש הבדל מועט בין הנקודות הגבהות ביותר בטיסות של BlueOrigin ושל Virgin Galactic, אבל המסלולים השונים שלהן הובילו לבחינה מחודשת של השאלה היכן מתחיל החלל - והתשובה משתנה לפי הגישה לשאלה, מבחינה משפטית, מדעית ומסחרית.

"מדענים מכירים בכך שיש דרכים שונות רבות להגדיר את גבול החלל", אמרה קתרין דה קלר, פרופסורית לאסטרונומיה ומדע בין כוכבי במכון הטכנולוגיה של קליפורניה.

דה קלר אמרה שאין הסכמה לגבי היכן מתחיל החלל בין מדענים החוקרים כוכבי לכת. היא מגדירה את הגבול בין החלל וכדור הארץ או כוכבי לכת אחרים כבסיס האקסוספירה, שנאס"א מגדירה כשכבה החיצונית ביותר של האטמוספירה. עם זאת, אמרה, ביישום ההגדרה הזו לגבי כדור הארץ, שבו בסיס האקסוספירה נמצא בגובה 700 קילומטר, המשמעות תהיה שטלסקופ החלל האבל ותחנת החלל הבינלאומית נמצאים עדיין בתוך האטמוספירה של כדור הארץ. האבל ותחנת החלל נמצאים במסלול בגבהים של 550 קילומטר ו־400 קילומטר מעל כדור הארץ, בהתאמה.

קו קרמן הוא הגבול הבינלאומי המוכר של החלל שנקבע על ידי פדרציית האווירונאוטיקה הבינלאומית, גוף בינלאומי. תיאודור פון קרמן, מהנדס ומתמטיקאי, חישב בשנות ה־50 את הגובה ממנו והלאה התנופה מהאוויר לא יכולה לגרום לכלים מכונפים לדאות.

דרך מעשית לבדוק היכן החלל מתחיל היא לבדוק איזה כלי רכב צריך כדי לטוס, כך אמרה אליסה גודמן, פרופסורית לאסטרונומיה יישומית באוניברסיטת הארווארד. מטוסים יכולים לטוס באטמוספירה של כדור הארץ בגלל שלחץ האוויר מרים את כנפי המטוס. עם זאת, כדי להגיע לחלל, כלי טיס צריך מנוע דחיפה שיוביל אותו אל מעבר לקו קרמן.

בציוצים של חברת Blue Origin, היא התגאתה בכך שחללית New Shepherd שלה "תוכננה לטוס מעל קו קרמן כך שלאף אחד מהאסטרונאוטים שלנו לא תהיה כוכבית ליד שמם". החברה של בזוס אומרת שחציית הקו הזה מביאה לחוויה אחרת.

גרגורי צ'מיטוף, פרופסור להנדסת חלל באוניברסיטת A&M בטקסס ולשעבר אסטרונאוט של נאס"א, אמר שאנשים לא ידעו לזהות את ההבדל בין שהות בגובה 80 קילומטר לעומת 100 קילומטר מעל פני כדור הארץ. בשני סוגי הנסיעות, ירגישו הנוסעים כמה דקות של חוסר משקל.

לגבי הקביעה שנוסעי וירג'ין יקבלו כוכבית ליד שמם בגלל שלא חצו את קו קרמן, אמר צ'מיטוף, "זה מטופש למדי".

ברנסון אמר שהחוויה של הטיסה של Virgin Galactic ביום ראשון הייתה "מעבר לחלומותיי הפרועים ביותר" והוא כתב הערות על מנת לשפר את החוויה לנוסעים עתידיים של החברה. "הדרך היחידה לפעמים למצוא את הדברים הקטנים האלה היא להיכנס לחללית ולטוס לחלל לחוות את זה", אמר לאחר שנחת ביום ראשון.

המראה של כדור הארץ שרואים משני הגבהים האלה אינו שונה כל כך, אמרה גודמן. הנוסעים בשתי החברות לא יעלו מספיק גבוה על מנת לראות את כדור הארץ ככדור, אבל הם עדיין יראו שמיים שחורים ואת הקימור של כדור הארץ, כך אמרה. "זה לא כמו סטאר טרק", הוסיפה.

ההבדל הגדול ביותר יהיה בחוויות הנוסעים בזמן ההמראה והנחיתה, אמר צ'מיטוף. נוסעי Virgin Galactic נמצאים בחללית הנישאת לגובה של כ־14 קילומטר לפני שהיא משוחררת וטסה לחלל. לאחר כמה דקות בקצה החלל, החללית גולשת בחזרה לכדור הארץ לא ממונעת. חוץ מאשר ברגע הטיסה לחלל, החוויה תהיה דומה לחוויה של טיסה במטוס, כך אמר צ'מיטוף.

מצד שני, נוסעי Blue Origin נמצאים בחללית המורכבת על ראש חץ של טיל ויחוו יותר תאוצה בעת ההמראה, אמר צ'מיטוף. נוסעים אחר כך יחזרו לכדור הארץ בחללית שפותחת מצנחים, והנחיתה עשויה להיות יותר סוערת, אמר.

להגדרת החלל גם השלכות משפטיות ופוליטיות. מדינות החוששות לריבונות הלאומית רוצות שהחלל יתחיל בנקודה גבוהה יותר כדי שיהיה הן יותר מרחב אווירי, כך אמר מייקל קזיריאן, פרופסור לאימוני אסטרונאוטים באוניברסיטת דרום קליפורניה ועמית באיגוד הבינלאומי לקידום הבטיחות בחלל (IAASS).

ב־IAASS מנסים להביא להכרה בשלושה אזורים חוץ מהחלל החיצון והאוויר של כדור הארץ. באיגוד רוצים להכיר באזור המכונה החלל הקרוב, שחלים עליו כללים שונים מאשר על טיסות רגילות או טיסות בחלל החיצון. הארגון מתייחס לחלל הקרוב כשמיים שמגובה של כ־18 קילומטר עד 160 קילומטר מעל פני הים. טיסה במסלול היקפי בגבהים כאלה נחשבת לטיסה בחלל הקרוב.

הסכם החלל החיצון מ־1967 מציין שכל המדינות חופשיות לחקור את החלל החיצון ואף מדינה לא יכולה לטעון לבעלות עליו. אין כללים לגבי הגובה אליו מותר לחלליות לטוס. הגעה להסכמי קונצנזוס על ההגדרה היכן החלל מתחיל הייתה קשה בגלל אי הוודאות של העתיד של נסיעות לחלל, כך אמר קזיריאן.

"אתה פשוט לא יודע מה יהיה השימוש בחלל עוד 20 שנה ומה צריך להיות החוק", אמר.