רישוי עצמי: פתרון למגוון של עבודות שטעונות כיום היתר

אחת מהרפורמות המוצעות בחוק ההסדרים היא רפורמת הרישוי העצמי שתאפשר לאדריכלים לחתום על היתר הבנייה ולהנפיקו ולא הוועדה המקומית. הרישוי העצמי יכול לתת מענה חלקי לעומס במוסדות התכנון ולזמן הבלתי סביר שקיים היום להוצאת היתרי בנייה.

שיטה זו של רישוי עצמי עובדת במקומות אחרים בעולם ומוכיחה את עצמה ככזו שבהיתרי בנייה מסוימים ובכפוף לתנאים מסוימים, בעלי מקצוע רשאים לחתום על היתרי הבנייה. זו השיטה ביפן לדוגמה.

ללא ספק נדרש פתרון גם יצירתי וגם יישומי לקשיים הבירוקרטיים הקיימים היום אל מול הצורך בהקמת עשרות אלפי יחידות דיור. עצם העובדה שמבחינת תכנון (תב"ע) יש מלאי של יחידות דיור בצנרת ובפועל יש חוסר, מצביעה על כך שהבעיה בשרשרת טמונה בהליך הרישוי, דהיינו - בקצב ובאיכות הוצאת ההיתרים.

הרישוי העצמי כבר היה בעבר חלק מחוק התכנון והבנייה בשנות ה-90. למשך כחמש שנים, אדריכלים שהיו מורשים לכך, יכלו לחתום על היתרי הבנייה, בדומה למה שחוק ההסדרים מציע היום. אבל מכוח תקנה זו בחוק יצאו היתרים בודדים בלבד. היו מגוון בעיות שבגללן השיטה לא יושמה, בין היתר נושא של אחריות וביטוח מקצועי של האדריכלים וגם הסתייגות של הוועדות המקומיות למהלך.

ההבדל בין ישראל למדינות אחרות בהקשר של היכולת ליישם את הרישוי העצמי, טמונה בין השאר במצב התכנוני. כמעט כל קרקע במדינה מתוכננת ועליה קיימות כמה תוכניות שמגדירות מה ניתן לבנות, הנחיות מרחביות של הרשות המקומית ותוכניות מדיניות. לרוב, המצב הסטטוטורי סותר את עצמו ותוכנית סותרת תוכנית.

במצב תכנוני שכזה, כאשר אדריכל עומד בפני סיכון של ביטול רישיון העיסוק שלו במקרה שלא יפרש נכון את המצב התכנוני, עדיף לו להשית את האחריות חזרה לרשות המקומית.
משום כך, רישוי עצמי יהווה חלופה טובה בהינתן שני תנאים: קבלת מידע תכנוני ברור ומחייב מהרשות, ותכנון תואם לתוכניות החלות.

בפועל כיום כ-80% מהבקשות להיתר הן עם הקלות, כלומר היתרים שאינם תואמים את התוכנית שחלה על המגרש. אדריכל או כל גורם אחר אינו יכול לאשר היתר בנייה כאשר ההיתר אינו תואם את תוכנית בניין העיר, משום שהיתר מסוג זה כולל הליך של התנגדויות וכן קביעת היטלי השבחה ולכן זה לא יכול להתבצע במסגרת רישוי עצמי.

עם זאת, רישוי עצמי יכול להיות פתרון למגוון שלם של עבודות שכיום הן טעונות היתר, בעיקר כאלו שנוגעות לשינויים במבנים קיימים, ללא תוספת שטח או שינוי בשימוש. בקשות אלו "סותמות" את הוועדות, ורישוי עצמי יכול להיות כלי להפחתת העומס מהן.
בפרויקטים של התחדשות עירונית, שבהן היתרי הבנייה מורכבים ולרוב גם כוללים הקלות, לא בטוח שהרישוי העצמי ייתן את הפתרון.

ככלל, רפורמה ברישוי חייבת לכלול התאמות - להרחיב את העבודות הפטורות מהיתר, ולקבוע מסלולי רישוי מתואמים לסוג ולמהות הבקשה.

חוק התכנון והבנייה נחקק ב-1965, ומאז הרבה דברים השתנו. במקום שינויים אינספור לחוק התכנון והבנייה, מוטב שיתחיל המחוקק לחשוב על חוק אחיד, פשוט, יעיל ומתאים לצורכי השעה.

אדריכלית בחברת נתיבי הקמה - ניהול הליכי רישוי וסטטוטוריקה