חזרה לתו הירוק כבר לא תעזור, חייבים להגביל התקהלויות כבר עכשיו

כבר למעלה משנה וחצי (מי היה מאמין), שגלי התחלואה בקורונה עולים ויורדים. בתחילת כל גל אנו עדים לוויכוח על טרמינולוגית מגמות התחלואה: האם זהו גל? האם באמת אפשר לקרוא לו גל שני, שלישי ועכשיו רביעי או שזו "רק" התפרצות. שוב ושוב חוזרים משפטים קבועים המיועדים למלא חלל תקשורתי ומכוונים לקביעת מדיניות (ולעיתים לאי קביעת מדיניות).

שני משפטים שגורים שאני מוצאת כמבלבלים במיוחד הם: "אין צורך בהיסטריה," שהמשכו בד"כ, "הפעם לא ננקוט באמצעים קשים" ו-"צריך ללמוד לחיות עם הקורונה" שהמשכו בד"כ, "אין לנקוט בצעדים שכן אסור לפגוע בכלכלה". אין ספק שאין צורך בהיסטריה וברור שצריך ללמוד לחיות עם הקורונה! ברור גם שיש לאזן את ההגבלות הנדרשות במחיר הכבד של דיכאון הבדידות, שלומם הנפשי של הילדים, הפגיעה בזכויות הפרט, הרצון לחיים טובים וכמובן השמירה על הכלכלה.

הצרות הגיעו מנתב"ג

אף פעם אין צורך בהיסטריה, זוהי תגובה לא יעילה שאינה תורמת דבר להתמודדות. לא פעם ולא פעמיים שמענו ש"עכשיו יש חוזה חדש" שיאפשר הימנעות מהגבלות קשות וסגר אבל, ניסיון העבר מלמד שגם בישראל וגם מעבר לים, בסופו של דבר עם העלייה במצב התחלואה נעשה שימוש בהגבלות, ולכן אין להבטיח שלא נגיע אליהן. השאלה היא האם צריך לחכות להרעה במצב שאז נדרשות הגבלות קשות שיעילותן מוגבלת או שהגיע הזמן לנקוט בגישה פרואקטיבית מניעתית ולפעול בזמן בו הפעולות יעילות ומצומצמות יותר.

שגרת קורונה או חיים בצל הקורונה אין משמעותם חיים ללא הגבלות כאילו אין קורונה ושגרת קורונה בשום אופן אינה יכולה להיות החיים שהכרנו טרם המגפה.

החיסונים הוכיחו את עצמם ובעזרתם הגענו בישראל לתחילת הקיץ במצב נפלא. הסגר היה רחוק מאיתנו, ניתן היה להתקהל, מקומות הבילוי נפתחו ותוך זמן קצר שכחתנו את הגבלות השנה האחרונה, חזרנו להתחבק והחיוך חזר לפנינו נטולי המסכות.

אבל אז ולמרות הידיעה שהרעה נפתחה מחו"ל, למרות ההערכות המוצקות והברורות על התפתחות מוטציות "רעות יותר" שיגיעו מהעולם ויחדרו דרך שדה התעופה - תחת סיסמאות של שגרת קורונה וחזרה לחיים, תחת המצאת התו הירוק ואמירות שהישראלים עייפים וחייבים לצאת להתאוורר, נפתח שדה התעופה לטיולי הקיץ.

מספר החולים קשה יעלה

ולעוד ויכוח, מוכר ולא חביב: "לא יהיו הרבה חולים ולא יהיו הרבה חולים קשים". אכן המחוסנים יכולים להתעודד בתחלואה קלה יותר אם כבר נדבקו אבל, זו רק שאלה של כמות הנדבקים. לכן, בהתחשב במספר הנדבקים העולה, לצערי אני צופה שגם כמות החולים הקשים תעלה.

גם את הטעות הזו כבר עשינו, לאחר הגל הראשון כאשר האוכלוסיות שבסיכון היו מוגנות יותר (והסתכנו בפחות מגעים) וכמות החולים הקשים עלתה לאט יותר ממה שהיכרנו בתחילת המגפה, ולנוכח הצלחת השליטה על הגל הראשון, הטענה הזו כבר נשמעה.

ההשהיה בנקיטת אמצעים לשליטה על המגפה עלתה לנו במספר העצוב של למעלה מ-6,400 נפטרים. ובכל מקרה, בל נשכח שהחולים הקשים אינם רק שאלה של קריסת מערכת הבריאות, כל אדם הוא עולם ומלואו ומשפחה באבל.

וכל זאת עוד לפני שדיברנו על התופעות ארוכות הטווח של ה-Long COVID שכוללות בין היתר גם תשישות, דיכאון וכנראה סיכון לפגיעה מוחית שעדיין אינה ברורה ועדיין איננו יודעים להעריך את חומרת והיקף תופעות אלו.

לא לחזור לתו הירוק

אחת מהסיבות המרכזיות ללידת התו הירוק הייתה עידוד אנשים להתחסן אבל בעיני הקונספט הזה מטעה. הרי עוד לפני שיש בידנו עובדות מוצקות על יעילות החיסון לזן הדלתא (שלא לדבר על הפלוס והזנים הבאים), התצפיות מראות שחלק ניכר מהתחלואה, מתרחשת בקרב המחוסנים.

ההדבקה החוזרת היא כבר עובדה ברורה, וגם אם סיבותיה מורכבות (זן מדבק יותר שהתגובה החיסונית אליו אינה מושלמת, ירידה בחסינות שמתרחשת עם הזמן וגורמים נוספים), יש להבין שכיוון שרוב האוכלוסייה בישראל מחוסנת, רוב ההדבקות בגל הנוכחי יהיו בקרב אוכלוסייה זו. לכן, אין להרחיב את השימוש בתו הירוק לעת הזו. בוודאי שלא ניתן להסתמך על מסכות וריחוק מרצון שלא יספיקו על מנת להפסיק את שרשת ההדבקות, לצערי אין מנוס מהגבלת התקהלויות.

נושא כאוב נוסף הוא כמובן הוויכוח המתמשך על מערכת החינוך. האם גם בספטמבר 2021 תגיע פתיחת שנת הלימודים במפתיע בלי שאנחנו ערוכים לאותן קפסולות שחוקות שנדרשו ממאי 2020? הוויכוח בסופו של דבר הוא היערכותי ותקציבי, הקורונה כאן, הילדים חייבים ללכת לבית-הספר והקטנת הכיתות אינה הוצאת כספים מיותרת שכן בעתיד הרחוק, עם שכוך הקורונה ההיערכות החדשה רק תשפר את תנאי הלימוד בכיתות העמוסות בישראל.

למדנו הרבה מהמגפה שכבר הייתה, ההווה נשען על העבר אבל צפיית העתיד דורשת השתנות מחשבתית. המגפה של היום וזו של מחר שעליה עלינו להגיב דומה למה שכבר היכרנו וגם שונה. המתמטיקה של ההתפשטות, צפי החולים הקשים והשפעות השתנות הנגיף הם משוואה מרובת משתנים שרב בה הנסתר על הגלוי, ובכל זאת, הידע האפידמיולוגי מלמד אותנו הרבה ומאפשר צפיית לא מעט תחזיות.

אסטרטגיה מגוונת

אין מעשה אחד שיכול לסייע באופן מושלם בהתמודדות עם פנדמיית הקורונה. התמודדות מוצלחת מחייבת ארגז כלים שלם שכולל פיתוח ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות, חיסונים, בדיקות ושיטות טיפול חדשניות יחד עם שמירה על אי העברת הנגיף מאדם לאדם בעזרת פעולות שונות של ריחוק (החל ממסכות ועד בידודים ומניעת התקהלויות). אסטרטגיה אחת בלבד אינה יעילה, וגם הפעם וכמו תמיד בבריאות, השיטה הטובה ביותר היא מניעה.

הכותבת היא ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות לשעבר