פס"ד "הבוגדת": ניצחון במרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט

לאחרונה נפל דבר בישראל. בג"ץ, בהרכב מורחב של 9 שופטים, הפך החלטה קודמת שלו וקבע כי אישה שנטען כי בגדה בבן זוגה, זכאית למחצית מהזכויות בבית המגורים שבו התגוררה עמו במשך כ-20 שנה עד למועד הגירושים. זאת, בניגוד לקביעתו של בית הדין הרבני הגדול, שלאחר מכן אושרה גם בבג"ץ בסיבוב הראשון בו נבחן המקרה, לפיה נאמנות מינית ואשם בלעדי בפירוק הנישואים מהווים נסיבות שיש בכוחן לשלול מאחד מבני הזוג זכויות שהתגבשו ברכוש הזוגי.

פסק הדין שניתן לאחרונה בדיון הנוסף בבג"ץ ופסק הדין המקורי שנהפך זכו לכינוי "פסק דין הבוגדת". המקרה הזה מחולל סערה בציבוריות הישראלית כבר למעלה משנתיים, בשל העימות שהגיע לכדי ביטוי במסגרתו ביתר שאת - בין הערכים השמרניים של הדין הדתי החל בישראל על נישואים וגירושים, לבין התפיסה הנאורה והמתקדמת שמציג הדין האזרחי, שבהתאם להלכה ותיקה של בג"ץ הוא זה שאמור לחול על סכסוכים רכושיים של בני זוג, אפילו אם אלה מתבררים בפני בתי הדין הדתיים.

קל להבין כי חשיבות פסק הדין של בג"ץ אינה מתמצה רק בשאלה המשפטית בה מיקדו השופטים את הדין, בדבר נטל ההוכחה הבסיסי הנדרש מבן זוג כדי להראות שבמערכת היחסים נשוא המקרה התקיים שיתוף זוגי המזכה כל אחד מהצדדים במחצית מהרכוש במקרה של פרידה.

הפעם נדרש בג"ץ לבחון את הזיקה בין נאמנות מינית לזכויות רכושיות, כחלק משאלה רחבה הרבה יותר הנוגעת למידת מעורבות המדינה בענייני הפרט, כמו במקרה זה ביחס לאופן ניהול מערכת היחסים שבינו לבינה. כשבג"ץ קבע כי אין להעניש את בת הזוג שזנתה תחת בעלה על-ידי שלילת זכויות קנייניות להם הייתה זכאית על-פי חוק לולא זנתה, הוא הציב תמרור עצור בוהק וברור לבתי הדין הרבניים, והבהיר להם כי נורמות מעולם המוסר והאתיקה ייסוגו תמיד מפני הכללים הברורים והפלורליסטיים של עולם המשפט.

ואולם החשיבות הגדולה של פסק הדין היא דווקא במה שלא נכתב בו, או נכתב רק במרומז. הלכה למעשה, פסק הדין בדיון הנוסף של בג"ץ מגשים במציאות את השאיפה לה שותפה קהילת המשפטנים כולה, לפיה יש להנהיג דין אחיד זהה בין שתי מערכות הדינים - בתי הדין הדתיים (הרבני והשרעי, למשל) ובתי המשפט לענייני משפחה. מרוץ הסמכויות בין שתי מערכות המתחרות האלה הוביל בשנים האחרונות לפסיקות סותרות וסנסציוניות לא פעם, מרוץ שייתכן שעתיד עכשיו לשכוך בעקבות הגבול הברור שהציב בג"ץ לבתי הדין הרבניים.

למרות כל זאת, "פסק דין הבוגדת" בדיון הנוסף גם חושף כי הסכנה מפני חדירת הערכים השמרניים לעניינים הרכושיים עדיין מרחפת מעלינו. כך, שלושה מתוך תשעת השופטים שישבו בהרכב המורחב, סברו כי יש להותיר את התוצאה המקורית על כנה. ללמדנו כי בבית המשפט העליון קיימים מי שמבחינתם ההפרדה בין עולם המוסר לעולם המשפט אינה עניין מובן מאליו.

הפעם קולם של הנאורים גבר, אך לא לעולם חוסן. מרבית הדיונים בבית המשפט העליון מתקיימים בהרכבים של שופט אחד עד שלושה. מצב דברים זה מחייב אותנו להפנים כי מדובר בניצחון חשוב בקרב על דמותם של דיני המשפחה בישראל, אך שהמערכה הזו עדיין רחוקה מלהיות מוכרעת.

הכותבת היא עורכת דין מומחית בדיני משפחה