החלטת הפרקליטות בתיק זדורוב - ניצחון ההיגיון על הפופוליזם

לפני כחודשיים החליט פרקליט המדינה עמית איסמן לשנות את סעיף העבירה בתיק של ירין שרף מבעילה אסורה בהסכמה לאונס. בהחלטה זו הלך פרקליט המדינה החדש בעקבות רחשי הקהל, ולא לפי התנהלות מקובלת בתיקי עבירות מין.

לעומת זאת, בשבוע שעבר החליט פרקליט המדינה איסמן לנהל בשנית את משפטו על רומן זדורוב בגין רצח הנערה תאיר ראדה. החלטה זו היא אמיצה וראויה, המוכיחה, כפרפרזה על האמרה הידועה, שיש פרקליטים בירושלים.

הרקע להחלטה הוא שבמאי השנה קבע סגן נשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, כי לאור ראיות חדשות שהציג סנגורו של זדורוב, יש לערוך משפט חוזר בעניינו של זדורוב, שהורשע כבר פעמיים בבית המשפט המחוזי בנצרת ברצח ראדה בשנת 2006; זאת בהמשך ישיר לדעת המיעוט של השופט יורם דנציגר בעבר, והוא השופט השני שחשב למעשה שיש מקום לזיכוי.

בחודשיים וקצת שעברו מאז פרסם מלצר את פסק דינו, התמלאה התקשורת בהערכות ובספקולציות שגרסו כי בפרקליטות מתכוונים לסגור את התיק, בעקבות שורת תהיות שהעלה סנגורו של זדורוב ואשר חלקן הקטן הוביל את מלצר לפסיקתו המפתיעה.

בכלל, משפט זדורוב הוא אולי אחד ההליכים המשפטיים בעל הפרופיל התקשורתי הגבוה ביותר שידענו במרוצת 15 השנים האחרונות (אולי טיפה פחות מאלאור אזריה), וכפי שקורה לא פעם כאשר ההליך הפלילי המבוסס על ראיות פוגש את יכולת ההעמקה של התקשורת - הוא רווי ב"מסקנות" של עיתונאים כאלה ואחרים, שבינם לבין ההליך הפלילי אין ולו חצי דבר, ובוודאי בינם לבין הראיות אין דבר.

בנסיבות אלה, ובעיקר נוכח העובדה שההחלטה בעניין זדורוב היא טבילת האש המשמעותית הראשונה של פרקליט המדינה מאז הפך למינויו לקבוע, ההחלטה המנומקת והמפורטת של הפרקליטות לנהל שוב את המשפט נגד זדורוב משדרת שקט, רוגע ובעיקר מקצועיות וענייניות.

בניגוד לאחרים שלוקחים חלק פעיל בקמפיין הציבורי בעניינו של זדורוב, אני מעדיף שלא לחוות את דעתי על הגורל הצפוי להליך. אני סמוך ובטוח כי בית המשפט המחוזי בנצרת ישקול בכובד-ראש את הראיות שתצגנה התביעה וההגנה, ויקבל החלטה מושכלת, מקצועית ועניינית על בסיסן בלבד.

כפי שנכתב בהחלטת פרקליט המדינה, שהתבססה על עבודה מאומצת של צוות פרקליטים ותיקים שלא היו מעורבים עד כה בניהול התיק, איסמן הגיע למסקנה כי "קיים סיכוי סביר להרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה, וכי יש עניין ציבורי של ממש בניהול משפטו בשנית. עם כל העיסוק התקשורתי המוגזם סביב פרשת זדורוב זה אולי נשכח, אבל כך בדיוק אמורה הפרקליטות לקבל את החלטותיה - באופן "יבש" למדי, על בסיס חומר הראיות ואמונתה כי קיים סיכוי סביר להרשעה, ובהיעדרו-  לגנוז את התיק.

מכיוון שבפרקליטות הגיעו למסקנה כי חומר הראיות מעלה שקיים סיכוי סביר להרשעה, כל יתר השיקולים - פסק דינו של מלצר; ההד הציבורי האדיר סביב המשפט; משך הזמן שכבר ריצה זדורוב במאסר - אינם רלוונטיים כלל ועיקר (אלא לשאלת החלופה).

מערכת משפט ששלטון החוק הוא נר לרגליה, צריכה לשאוף לנהל את המשפט במצב דברים זה, ככל שהתביעה מאמינה שיש סיכוי סביר להרשעה. אין מקום לשיקולים פופוליסטיים ופוליטיים שבינם ובין ההליך הפלילי אין כל קשר.

ואחרי שאמרנו את כל זה, חשוב גם לזכור שההחלטה של הפרקליטות להגיש את כתב האישום ולנהל את המשפט מראשיתו אינה סוף פסוק. בהליך הפלילי בישראל מה שקובע הוא דיות הראיות. בית המשפט לא יעשה חיים קלים לפרקליטות בהקשר זה, בוודאי שלא לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, ויהיה עליה להראות כי זדורוב הוא הרוצח מעבר לכל ספק סביר. לכאורה, לאור ניתוח הראיות החדשות שביצע השופט מלצר, עולה ספק סביר באשמתו של זדורוב - שככל שיוכח יוביל לזיכויו. רק כך אמור להתנהל הליך פלילי במדינת ישראל.

דבר נוסף שעולה מעידן איסמן - שבחלק מקבוצות עורכי הדין קיבל כבר כותרות של איש הקרח - הוא שקיימת מגמת החמרה, החל מענישתו של ירין שרף ובהמשך הגשת כתב האישום המחודש וניהול המשפט החוזר בעניינו של זדורוב.

תקוותי היא שתהיה מגמת בדיקה אמפירית של ראיות - ועשיית צדק.

הכותב הוא עורך דין פלילי, מומחה למשפט פלילי, פשיעה כלכלית ועבירות צווארון לבן ומכהן כיו"ר משותף של הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין