בשבועות הקרובים יוגש לאישור הממשלה תקציב 2022 וכחלק מההליך ייקבעו הוצאות הממשלה והגירעון בתקציב. ככלל, ניתן לומר כי באופן יחסי, האחריות הפיסקאלית של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים היתה טובה , למעט מעידות כמו בשנתיים שקדמו למשבר הקורונה שבה חוסר המשילות, התנהלות בעייתית של שר האוצר והעדר תקציב מאושר, הובילו לגירעון מבני גבוה. אחריות זו הובילה את יחס חוב -תוצר לרמה של כ-60%, דירוג טוב של חברות הדירוג ואמון של השוק במדיניות הכלכלית עם כל ההשלכות החיוביות שהתבטאו בציפיות, בשער החליפין ובריבית על האג"ח הממשלתיות.
במשבר הקורונה פעלה הממשלה בהוצאה תקציבית וגירעון גבוהים, ובצדק, זאת בכדי לתת רשת ביטחון לעובדים ולעסקים שנפגעו, וביוזמות לקידום הפעילות הכלכלית בעת משבר. למעט מספר הוצאות מיותרות (כגון מענקים ישירים לאוכלוסייה הכללית), מרבית ההוצאות היו מוכוונות צמיחה ושיקולים חברתיים ובכך נשמרה האמינות הכלכלית. אמנם עוצמת המשבר השתנתה באופן חד אך טעות לחשוב שאנו אחרי המשבר. ההכנסות הגבוהות ממיסים שחלקן נובעות מהיציאה מהמשבר, מהעלייה החדה בשוקי ההון ומעוד מספר גורמים זמניים, מעוותות את התמונה ועלולות לגרום לאשליה שחזרנו למצב של "עסקים כרגיל".
ניהול סיכונים נכון
קובעי המדיניות המוניטרית בארה"ב, באירופה וגם אצלנו מבינים את האתגר ולמרות החשש מאינפלציה (ומהשפעות נוספות), ממשיכים במדיניות מרחיבה. מדינות רבות גם ממשיכות במדיניות פיסקלית מרחיבה בכדי להשלים את המדיניות המוניטרית. גם בישראל, קיימת חשיבות גבוהה להמשיך בהוצאות ממשלתיות גבוהות מהרגיל בכדי לממש את פוטנציאל הצמיחה ולטפל בבעיות של המשק. ניהול סיכונים נכון, מאפשר במצב הקיים, ואף מחייב, מדיניות פיסקאלית מרחיבה גם "במחיר" של גירעון גבוה מהרגיל.
חזרה מהירה מדי בשנת 2022 ליעד גירעון של 3% עד 3.5% היא מדיניות שגוייה. מחיר הטעות של שמרנות פיסקאלית בנתוני המשק הנוכחי הוא גבוה. ברמת גרעון זו, מרבית היוזמות של משרדי ההוצאה האזרחית (בעיקר אלו עם תרומה לצמיחה), לא יקבלו מענה, בפרט לאור הגידול המסתמן בהוצאה הביטחונית.
על פי הערכות בנק ישראל ומשרד האוצר, התוצר בשנת 2022 צפוי להיות נמוך בכ-2% עד 3% מזה שהיה צפוי ערב המשבר. המשמעות היא תוספת של לפחות מאה אלף מובטלים לעומת ימים של שיגרה . בשנת 2020 היתה הבנה רחבה כי היקף סיוע משמעותי הינו נדרש, גם במחיר של גרעון דו ספרתי. אסור לעבור בקיצוניות למדיניות פיסקאלית הדוקה, המחיר המשקי עלול להיות גבוה מדי. הקולות הקוראים לחזרה מהירה ליעד הגרעון הסטנדרטי, מפספסים את תמונת המקרו המתגבשת - המחייבת צעדים לעידוד הצמיחה. גם בראייה של ניהול סיכונים, מחיר הטעות של הרחבת ההוצאה הממשלתית וקביעת יעד גרעון לשנת 2022 לרמה של 4% עד 4.5%, אינו גבוה. המשמעות של תוספת אחוז בגירעון היא כ-15 מיליארד ₪ שצפויים לעודד צמיחה, במחיר זניח (בעת הזו) של העלאה שולית של פחות מאחוז ביחס חוב תוצר.
גם במשבר הפיננסי של שנת 2008, משבר בעוצמה נמוכה משמעותית, קודמה מדיניות לחזרה הדרגתית לתוואי גרעון "רגיל": בשנת 2009 נקבע גרעון של 6%, ובשנת 2010 גרעון של 5.5%. בדיעבד התוצאות היו טובות יותר, בין היתר לאור מדיניות זו שעודדה צמיחה. אין כל סיבה מוצדקת, לחזור לגירעון נמוך מבלי להתחשב במצב התעסוקה ובקצב הצמיחה.
טיפול שורש בפריון
יש למשק לא מעט יעדים במדיניות הכלכלית הדורשים משאבים: טיפול שורש בפריון בשוק העבודה, התאמה משקית להזדקנות האוכלוסייה, הרחבה משמעותית של ההשקעה בתשתיות ועוד. ההוצאה האזרחית בישראל כשיעור מהתוצר היא מהנמוכות ביותר במדינות המפותחות, עובדה שמובילה לאט אבל בטוח לשחיקה בתשתיות, במערכות החינוך והבריאות, באכיפה המשטרתית ובהשקעה הממשלתית במו"פ. השנתיים הקרובות הן הזדמנות להניע מהלכים מבניים שחלקם דורשים השקעה ממשלתית שמתחייבת עקב המשבר, ללא תשלום מחיר של דחיקת השקעות פרטיות או מחיר של התנהלות פיסקאלית לא אחראית. במקביל להוצאה הממשלתית, יש לגבש כלים לתמרוץ החיסכון הפרטי הגבוה, באמצעות הגופים המוסדיים ולהשקעה בתשתיות בהיקף משמעותי גבוה יותר מזה של השנים האחרונות.
נכון שיש הוצאות מיותרות בתקציב המדינה, כגון זחילת שכר גבוהה מדי לעידן של אינפלציה נמוכה - אותה יש לתקן בהסכם שכר או בחקיקה, סובסידיות המעודדות אי יציאה לעבודה שטוב ששר האוצר מתמודד איתן ופטורים מיותרים והטבות מס שהגיע הזמן לטפל בהם. אבל, התמודדות עם התייעלות המערכת הוא הדרגתי ואמור להיות במקביל להקצאת משאבים נוספים לאתגרי המשק המשמעותיים.
זהו תקציב ראשון של הממשלה החדשה, עם הזדמנות פז לקדם נושאים, גם כאלו שהממשלות הקודמות התחילו ויש להמשיך ולפתחם כמו פיתוח תשתיות והתעסוקה במגזר הערבי, וגם כאלו שמטעמים קואליציוניים נגנזו, כמו עידוד יציאה לעבודה של גברים חרדים (מקלות וגזרים). שתי אוכלוסיות אלו הולכות וגדלות באופן יחסי ותנאי הכרחי לצמיחה כלכלית במשק וליציבות חברתית היא שילובם בקצב מהיר מהקיים בפעילות הכלכלית. טוב יעשו שר האוצר וראש הממשלה אם יובילו מדיניות מרחיבה בשנתיים הקרובות שמתאימה גם לנתוני המקרו וגם מאפשרת הגדלת ההוצאה האזרחית לטיפול באתגרי המשק.
הכותב הוא חבר סגל בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ולשעבר ראש אגף תקציבים במשרד האוצר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
