את יעילות החיסונים אפשר לבחון מנקודת המבט של כלל האוכלוסייה ומנקודת המבט של הפרט. בשני המקרים החיסונים מועילים, אבל לא מספיק כדי להביא אותנו לעולם חדש לעומת 2020.
ברמת האוכלוסייה, גל התחלואה הנוכחי מאופיין בווריאנט מדבק יותר, שנבלם באופן לא מושלם על ידי החיסונים. התוצאה היא שבמקומות שבהם הצפיפות החיסונית גבוהה, הווריאנט מתפשט לאט יותר מבעבר, אולם בכל מקום שבו ישנו כיס של אי התחסנות (למשל בקרב בני נוער), הווריאנט רץ כאש בשדה קוצים.
בפועל, ברמת המגבלות הנוכחית וברמת ההתחסנות הנוכחית, החיסונים מתגלים כלא מספיקים לבדם כדי לעצור את המגפה, ואנחנו רואים עלייה כמעט יומיומית במספר המאומתים (למעט שבתות וחגים בגלל מדיניות הבדיקות).
בגלל האופי האקספוננציאלי של המגפה, הגידול עלול להיות מהיר. בקצב הגידול הנוכחי, אנחנו עלולים להגיע בעוד כחודשיים לשיא מאומתים דומה לזה שבו היינו בינואר. לו לא היינו מחוסנים, זה היה קורה מהר יותר עם וריאנט הדלתא. בהקשר הזה החיסונים קנו לנו קצת זמן להתארגן.
על פי נתוני משרד הבריאות, החיסונים מונעים תחלואה קשה ב-93%. המספר הזה מורכב ממניעת ההדבקה, בהיקף אשר על פי נתוני משרד הבריאות עומד על כ-64%, ועל הפחתת הסיכון לתחלואה קשה בקרב מי שכבר אומתו.
על המספרים המדויקים יש עדיין ויכוח, אך המגמה יחסית ברורה. אם ניקח את מספרי משרד הבריאות לצורך הדיון, הרי שמחוסן בהחלט עלול לעמוד בסיטואציה שבה לא מחוסן היה נדבק, ולחזור הביתה בריא ושלם. אבל אם הוא יחזור לאותה הסיטואציה שלוש פעמים, סטטיסטית הוא ידבק בסופו של דבר.
היה ונדבק, הסיכון לתחלואה קשה הוא נמוך מאשר ללא החיסון, אבל עדיין לא זניח. על פי הנתונים הקיימים כרגע, מאומתים הופכים חולים קשים בשיעור של 1.6%, וזאת לעומת 4% בגל הקודם. את הנתונים הביא בחשבון הטוויטר שלו פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן, אשר מנתח את נתוני הקורונה מתחילת המגפה.
המשמעות היא שבמצב של 10,000 חולים כמו בינואר, אליו אנחנו עלולים כאמור להגיע בעוד חודשיים, אנחנו אמורים לראות התווספות יומית של כ-160 חולים קשים, ובקלות עלולים להגיע ל-800 חולים קשים בו זמנית, וזה בעבר היה המספר שכבר מתחיל להכריע את מערכת הבריאות.
רוב חולי הקורונה מתחת לגיל 50 לא יחלו קשה, עם או בלי החיסון, אך עלולים לצבור נכויות לטווח ארוך, המכונות "לונג קוביד". הערכות מלפני קמפיין החיסונים דיברו על 30%-20% שצוברים לונג קוביד מתוך המאומתים עם מחלה תסמינית (גם אם לא קשה).
עדיין לא ידוע בדיוק איך החיסון משפיע על הלונג קוביד, אך ישנו מידע אנקדוטלי ממרפאות בבריטניה ובארה"ב, לפיו שיעורי המחוסנים המבקרים במרפאות לונג קוביד (ביחס ללא מחוסנים), נמוכים משמעותית ממספר החוסנים המאומתים.
מכאן שהחיסונים עוזרים, אך לא באופן שמשנה את תמונת המצב ברמת האוכלוסייה דרמטית לעומת 2020. באשר ליחיד, אם הוא מחוסן הסיכון האישי שלו ירד, אך הוא אינו מוגן. אם הוא אינו מחוסן, הסיכון האישי שלו עלה.
מה לגבי המחלימים?
בדיון במחלימים רצוי לקחת בחשבון כי חלק גדול מן המחלימים כבר חוסנו. כמה שבועות אחרי שהותר למחלימים להתחסן בחודש מרץ, כבר עמד שיעור המתחסנים המחלימים על 34%, ומאז לא פורסם נתון נוסף אך יש להניח כי מספרם עלה.
בשעה זו כשמונה מחלימים חשודים בתחלואה חוזרת (אומרים 'חשודים', משום שאי אפשר לשלול לגמרי שאחת הבדיקות החיוביות הייתה טעות). לכן על פניו נראה כי החלמה מן הווריאנטים הקודמים מועילה יותר נגד וריאנט הדלתא מאשר חיסון, ובמיוחד אם מדובר בהחלמה וחיסון גם יחד. אולם, לא נראה כי אפילו החלמה נותנת הגנה מושלמת.
בעוד בשני הגלים הראשונים, הקורונה הייתה דומיננטית יותר בחברה החרדית ובחברה הערבית, הרי שהגל הרביעי התחיל בעיקר בחברה הכללית שתושביה נסעו לחו"ל והביאו את המחלה ליישוב שלהם דרך מוסדות החינוך.
מכאן שכרגע מדובר בגל שעיקרו במגזר הכללי. אם וכאשר המחלה תתפשט שוב לחברה הערבית ולחברה החרדית, שמאופיינות בפחות מחוסנים ויותר מחלימים, אפשר יהיה לבדוק את חיסוניות המחלימים בצורה נרחבת יותר. התקווה היא כי יסתבר שצברנו מספיק מחלימים במגזרים אלה כדי ליצור חיסוניות עדר, אולם בינתיים אין ממש דוגמאות כאלה בעולם.
האם אנחנו עדיין 'משטחים את העקומה'?
בעוד בבריטניה הוחלט לשחרר את כל המגבלות ולאפשר למחלה לעשות את שלה, גם במחיר אפשרי של אלפי מתים נוספים ועשרות אלפי מאושפזים בו זמנית, הרי שבישראל המדיניות הרשמית היום אחרת.
המטרה היא איזון בין שגרת חיים לבין בלימת המגפה, והממשלה בהחלט העריכה כי עלולות להתווסף מגבלות ואפילו ייתכן ונגיע לסגר בסופו של דבר, אם המגפה לא תיבלם בדרך אחרת.
לדברי פרופ' רן בליצר, מנהל מרכז החדשנות של הכללית ויו"ר קבינט הקורונה המייעץ לממשלה, בחשבון הטוויטר שלו, בלימת המגפה כרגע נועדה קודם כל כדי לראות אם "הניסוי הבריטי" עובד או מתגלה כקטסטרופה.
אם בריטניה תגיע בשילוב של חיסונים ומחלימים לסטטוס קוו עם המחלה, אפשר יהיה לשקול לחקות אותה. אם המספרים בבריטניה יוסיפו לעלות עד למצב שגם שם ייתפס כבלתי נסבל, והם ישנו מדיניות, עדיף שאנחנו נהיה באותו הזמן בסטטוס של בלימה, ולא של אבדן שליטה.
מתי יגיע חיסון חדש?
אז אם כרגע אנחנו לא הולכים על גישה של 'מה שיהיה יהיה', וגם לא מצליחים כרגע לבלום את המחלה, הרי שנראה שאנחנו עומדים לראות התפשטות הדרגתית של התחלואה במקביל למגבלות שילכו ויחמירו, מצב לא מאוד שונה ממה שהכרנו מהקורונה עד היום. במצב כזה, דרך המלך בחזרה לימים היפים של יוני 2021, שבהם הכרזנו על סיום הקורונה, עוברת דרך אפשרות של חיסון חדש.
חברת פייזר הציעה לממשלת ארה"ב חיסון במנה שלישית, אך ה-FDA - מינהל המזון והתרופות האמון על אישור תרופות- וה-CDC - מרכז השליטה במחלות האמון על מדיניות ההתמודדות עם מגפות - טוענים כי עדיין אין בכך צורך.
בכל זאת פייזר תערוך ניסוי במנה שלישית של החיסון כמו שהוא היום, במטרה לראות האם הוא מגן טוב יותר גם מפני וריאנט דלתא, באותו אופן שבו שתי מנות של החיסון הנוכחי מגינות מפני דלתא טוב יותר מאשר מנה יחידה.
אולם, נראה כי כדי להתמודד עם וריאנט דלתא באופן המיטבי, יהיה צורך בזריקת דחף מותאמת לווריאנט. פייזר ציינה כי היא עובדת היום על מוצר כזה, וכי הניסויים הקליניים בו יחלו באוגוסט הקרוב. הניסויים אמורים להיות קצרים יותר מאשר היו הניסויים לאישור הראשון של החיסון, וזאת מתוך הנחה שמדובר מבחינת הגוף האנושי במוצר דומה. מנה שלישית מותאמת וריאנט, תספק גם את התועלת של מנה שלישית, וגם את ההגנה הספציפית. וזאת, בתנאי שימצא שהיא אכן בטוחה לשימוש ויעילה כמו החיסון המקורי.
פייזר מציינת בהודעה שלה בעניין חיסוני הדחף, את נתוני משרד הבריאות הישראלי המראים ירידה באפקטיביות החיסון נגד וריאנט הדלתא, וכפונקציה של זמן - כך מפרשת פייזר את הנתונים. על הרקע הזה, נראה כי יהיה תמריץ מבחינת פייזר להביא לישראל במהירות את החיסון המותאם לווריאנט, כדי להמשיך ולהוכיח את יעילותו.
עד מתי חיסוני דחף? ובאיזו תדירות? בעיקרון נראה כי נצטרך אותם שוב ככל שיופיעו וריאנטים חדשים שמצליחים לחמוק מחיסון. הראשון ביניהם, כך גילינו על בשרנו, הגיע מהר מן הצפוי. אולם, אי אפשר להסיק מכך בהכרח כי יגיעו נוספים כל כך מהר. ישנה מגבלה לכמות הווריאנטים שהווירוס יכול לצבור שיטיבו עמו, כלומר ישפרו את היכולת שלו להדביק וגם לחמוק משני סוגי החיסונים.
האם אנחנו עדיין יכולים לחמוק מגל רביעי?
החיסון כאמור מאט את התפשטות המגפה באזורים שבהם צפיפות המחוסנים גבוהה. בחודש הקרוב, צפויים כ-30% מבני הנוער להיכנס מתחת למטריית הגנת החיסון. זהו שינוי דרמטי ביכולת של הווירוס להתפשט בבתי הספר, ולעבור מבני הנוער למשפחות שלהם ומהן הלאה - המסלול הקלאסי של הקורונה היום.
ככל שצפיפות המחוסנים עולה, האזור מוגן יותר. קחו למשל דוגמה ממקום עבודה שבו עשרה מחוסנים ולא מחוסן אחד. אחד המחוסנים חלה והביא את המחלה למקום העבודה, אך משום שחלה בעומס ויראלי נמוך, הוא לא הדביק את המחוסנים, אלא רק את הלא מחוסן.
אלא שהלא-מחוסן חלה במחלה עם עומס ויראלי גבוה והדביק מחוסנים נוספים במקום העבודה. הוא שימש כמעין "מגבר" של המחלה. בסופו של דבר, אם נביט רק על מספר המאומתים, נראה כי מספר המחוסנים שנדבק בשרשרת זו הוא גבוה יותר ממספר הלא מחוסנים שנדבק. אבל, אם לא היה במקום לא מחוסן, ייתכן שהשרשרת הייתה נקטעת.
בכל יום, אפילו אחרי ההבנה שהחיסון פחות יעיל מכפי שהיה בעבר, מתחסנים בין 1,000-2,000 איש בישראל במנת החיסון הראשונה, ואלה לא רק בני נוער. כלומר צפיפות ההתחסנות עולה.
הממשלה מקווה כי שילוב של מגבלות קלות עם עלייה בצפיפות החיסון וגם במספר המחלימים, תוביל בסופו של דבר לדעיכה של המגפה גם ללא פעולה קיצונית כמו סגר. זו אפשרות, אך היא תלויה ביכולת לפעול בצעדים שחלקם כנראה יהיו לא פופולריים, רגע לפני עליית מדרגה בהתפשטות ולא רגע אחריה, וכן בנכונות של הציבור לשתף פעולה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
