הפסיקה האחרונה של בית הדין הרבני מזמינה בדחיפות התערבות של המחוקק

שתי החלטות תמוהות שנתן לאחרונה בית הדין הרבני האזורי בנתניה מוכיחות כי המסר החד והברור שהעביר בג"ץ לבית הדין הרבני הגדול לפני פחות מחודש, כאשר הפך את פסיקתו ששללה זכויות רכושיות מאישה שבגדה בבעלה, הצליח באורח פלא לחמוק מעיניהם ומאוזניהם של הדיינים בבתי הדין הרבניים.

החלטתו התמוהה של בית הדין לאסור על אישה לצאת עם ילדיה מביתה בשעות הערב ללא ליווי של בעלה בשל טענתו כי בגדה בו; והחלטתו התמוהה להוציא את הילדים מחזקתה של האם לאור חששות שהעלה האב - וכל זאת מבלי ששמע את עמדת האם בטרם נתן את החלטותיו - מהוות תזכורת כואבת לדרך הארוכה שעל בתי הדין הדתיים בישראל לעבור כדי להתאים את עצמם לערכי השוויון והחירות, שבמאה ה-21 לא תיתכן מערכת משפט מודרנית בלעדיהם.

הדיו שבאמצעותו נכתב פסק הדין של בג"ץ בהרכב מורחב במסגרת הדיון הנוסף בפסק דין "הבוגדת", עדיין לא יבש. הקביעה הברורה של בג"ץ לפיה לא ניתן לשלול מאישה שבגדה את חלקה בבית המשפחה בשל מעשה הבגידה, עדיין מהדהדת באוויר. אבל בבתי הדין הדתיים, כמו בבתי הדין הדתיים, החוק המודרני והשוויוני שכל מדינה מתוקנת וחפצת חיים מבקשת להנחיל בין היתר באמצעות מערכת המשפט, הוא אפילו לא בגדר המלצה. נאמנים לדרכם, בתי הדין הרבניים והשרעים פשוט מתעלמים מבג"ץ ודוהרים במסלול התנגשות נוסף עם בית הדין הגבוה לצדק.

אולם דווקא בשל כך, הסמיכות שבין החלטת בג"ץ בעניין "הבוגדת" לבין החלטת בית הדין הרבני בנתניה משבוע שעבר היא הזמנה למחוקק לתת את דעתו להתנהלות המקוממת של בתי הדין הדתיים. הסבירות שכך יקרה אינה גבוהה במיוחד נוכח עמדתם הנוקשה של הסיעות הדתיות בכנסת כמו ש"ס, יהדות התורה ורע"מ שבלתה אין קואליציה, אך הדברים משמעותיים באופן כזה המחייב אותנו לחשוב בכל זאת על דרך להביא לשיפור במצב הקיים.

במהלך שלושת העשורים האחרונים חלו תמורות משמעותיות בדיני המשפחה בישראל. כיום, בהתאם להלכות שקבע בית המשפט העליון ותיקוני חקיקה נקודתיים, זוכים עקרונות השוויון והחירות האישית למקום של כבוד בבתי המשפט לענייני משפחה. בה-בעת מתקיימת במקביל מערכת בתי הדין הדתיים, וכך הלכה למעשה מתרחב הפער בין השמרנות המאפיינת את בתי הדין הדתיים לבין הפלורליזם והליברליות של מערכת המשפט האזרחית בישראל.

לעניות דעתי, היסודות שהונחו בשנים האחרונות מהווים קרקע פורייה למהלכים נדרשים נוספים בכל הנוגע ליחס בין מערכות הדינים הללו. בדיוק כפי שבג"ץ הדגיש אך לפני פחות מחודש כי על בתי הדין הרבניים לפסוק בעניינים רכושיים בהתאם לדין האזרחי; כך אני סבורה כי בשלה העת לקבוע כי בתי הדין הדתיים לא יטפלו בעניינים הנוגעים לקטינים, כמו למשל חלוקת זמני השהות בין ההורים ומשמורות שלהם. צעד אחד קטן כבר נעשה בהקשר זה בתקופה האחרונה, כאשר הוחלט להוציא מבתי הדין הרבניים את הטיפול בעניינים הקשורים למזונות של קטינים.

איני משלה את עצמי. אני מבינה כי ייקח עוד זמן לא מבוטל עד שגם בבתי הדין הרבניים יפנימו כי הם חלק ממערכת משפט מודרנית של מדינה דמוקרטית, שבה לא ניתן להגביל אישה להסתובב עם ילדיה אך ורק בלוויית הבעל, ושבה לא ניתן לקבל החלטות בלי לשמוע את עמדתה. אבל כדי שההפנמה הזו תתרחש - אפילו אם רק בעוד מספר לא קטן של שנים - חייב גם המחוקק להיכנס לתמונה, ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בדיני משפחה