חשבתם שספורטאים שנולדו מוקדם יותר מצליחים יותר? המחקר שמצא את היתרון של הקטנים והצעירים

יש תזה מאוד מקובלת בעולם הספורט - אשר קיבלה תהודה בספר המצליח של מלקולם גלדוול Outliers - שככל שספורטאי נולד מוקדם יותר בשנה, כך יש לו יותר סיכוי להפוך לספורטאי מקצוען ולהצליח יותר.

זהו אפקט "הגיל היחסי" והוא מתבסס על ההנחה שהילדים הצעירים במחזור הינם גם פחות מפותחים פיסית וגם פחות בשלים (הן בצד הרגשי והן בצד האנליטי), בהשוואה לילדים הגדולים במחזור.

ואכן, יש לא מעט עדויות מחקריות לגבי ההטיה של מאמנים לבחור את הילדים הגדולים יותר ובאופן מובהק, מי שנולד בחודשים הראשונים של השנה מיוצג באופן לא יחסי בספורט המקצועי. לדוגמא, מחקר מ־2013 על 10,000 שחקני כדורגל צעירים בגרמניה זיהה יחס של כ-60 לעומת 40 אחוזים לטובת כדורגלנים שנולדו בחלק הראשון של השנה (ינואר־יוני).

למעשה, למי שנולד ברבעון הראשון של השנה יש סיכוי כפול להתקבל לקבוצת הכדורגל (הצעירה, כלומר של הגילאים הנמוכים יותר בהשוואה אליו) לעומת מי שנולד ברבע האחרון שלה.

מצד שני, יש הרבה מאוד דוגמאות לספורטאי עילית שנולדו בחלק השני של השנה. לדוגמה שחקני NBA כמו ג'יימס הארדן וקובי בראיינט, שנולדו באוגוסט. ובליגת הפוטבול האמריקאית (ה־NFL) תום בריידי - הקווארטרבק הגדול בהיסטוריה - נולד בחלק השני של השנה. האם אלו רק אנקדוטות או שיש כאן סיפור התנהגותי מורכב יותר?

בואו נעשה סדר. זה נכון שספורטאים שנולדים בחלק המאוחר של השנה מתקשים יותר להפוך למקצוענים. לעיתים בגלל המגבלות הפיזיות ובשל היותם פחות בשלים, ובנוסף "המערכת" מוטה נגדם באופן שיטתי ולאורך שנים מקדמת ומפתחת את ה"גדולים יותר".

אבל מסתבר שמי מה"צעירים" שכן הופך לספורטאי מקצועי, משיג ביצועים טובים יותר מהספורטאים שנולדו מוקדם יותר בשנה. ממצא זה מתכתב עם "השערת האנדרדוג": בבסיס השערה זו הטענה שכדי להיות תחרותיים, או אפילו כדי להשאר חלק מהקבוצה, על ספורטאים צעירים יותר לפתח יכולות יוצאות דופן שנותנות להם יתרון תחרותי - בעיקר דרך יכולת טכניות או יכולת מנטליות, בשל הנחיתות הפיזית.

מחקר מ־2018 חקר 171 שחקני כדורגל צעירים (בגילאים 11־16) אשר לומדים בבתי הספר לכדורגל של המועדונים המקצועניים באנגליה. המשתנה המרכזי שנחקר הוא מידת הוויסות העצמי (self־regulation) של השחקנים: תהליך שבו אדם מסוגל לשלוט ברגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו - עם דגש על היכולת לעבור תהליך למידה, אדפטציה ויישום. אנשים עם ויסות עצמי גבוה מאמינים יותר בסיכויים שלהם להצליח במשימה, הם מתאמצים יותר ומחקר קודם בהקשר של כדורגלנים הראה גם שהם שחקנים טובים יותר.

מידת הוויסות העצמי נמדדה דרך סדרה של שאלות על תכנון ("יש לי יעד ברור לכל אימון"), הערכה עצמית ("לאחר כל אימון אני חושב על האימון ומעריך האם ביצעתי את הדברים הנכונים כדי להגיע ליעד שלי") ושיקוף עצמי (reflection - "במהלך האימון אני בוחן האם אני משפר את יכולות הכדורגל שלי").

במחקר אף נמדדו הגיל ומידת הבשלות הפיסית של השחקן (על פי הגובה). המחקר הראה שהשחקנים הצעירים יותר בכל מחזור אמנם לא מתכננים יותר מהשחקנים המבוגרים יותר אבל כן משתמשים יותר בכלים של הערכה ושיקוף עצמי.

בנוסף, מחקרים מראים שאותם ספורטאים צעירים יותר, שכן הצליחו להתקבל לליגות המקצועיות - כנראה בגלל שהיו חייבים לפתח יתרון תחרותי כלשהו - גם מצליחים יותר.

מחקר על ספורטאים שזכו בפרסי הצטיינות (על פני מספר תחומי ספורט) מגלה כי 55% מהם נולדו בחלק השני של השנה ובאופן כללי נמצא במחקר זה שאפקט הגיל היחסי לא מתקיים בקרב ספורטאים מצטיינים. מחקר אחר על שחקני הוקי קרח (NHL) הראה שלשחקנים הצעירים במחזור קריירה ארוכה יותר בליגה והם אף מרוויחים בממוצע יותר מהשחקנים המבוגרים במחזור.

מה אפשר ללמוד מזה? זהו סיפור מחקרי של התמודדות עם אתגרים. אין משהו פיזי שמי שנולד צעיר יותר בשנה לא יכול לעשות. אבל הנכונות ללמוד, להשתנות והיכולת למצוא את היתרון התחרותי (אולי אני קטן פיסית אבל אני הכי מהיר; אולי אני קטן אבל הכדור דבוק לי לרגל) ולא לוותר לעצמנו הוא לקח חשוב.

כמנהלים, אפשר ללמוד על כך שחברות בצמיחה צריכות למצוא את היתרון הייחודי שלהן בסביבה התחרותית אם הן רוצות לשרוד את התחרות. מנהלים צריכים להיות ממוקדים בפיתוח יכולות אדפטיביות, מוטיבציה גבוהה ואמונה עצמית. דוגמה קלאסית לכך היא ישראל, אשר כמדינה דלה במשאבי טבע שהייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש סביב יתרונות ההון האנושי.

וכמובן, אם אתם אנשי מקצוע בעולם הספורט (מאמנים, מגייסים) היו מודעים להטיה שלכם להעדיף את הגדולים והבשלים. בטווח הארוך - דווקא הקטנים והצעירים הם שהופכים לספורטאים המצטיינים.

תקציר המחקר ב-4 משפטים:

שאלת המחקר: כיצד משפיע הגיל היחסי של ספורטאים צעירים על הסיכוי שלהם להפוך לספורטאים מקצועיים ולהצליח בקריירה זו?

תהליך המחקר: נבדקה מידת הוויסות העצמי של 171 שחקני כדורגל צעירים דרך סדרה של שאלות על תכנון, הערכה עצמית ושיקוף עצמי כמו גם הגיל ומידת הבשלות הפיסית

מסקנות: המחקר הראה שהשחקנים הצעירים יותר משתמשים יותר בכלים של הערכה ושיקוף עצמי. בנוסף, ספורטאים צעירים שכן הצליחו להתקבל לליגות המקצועיות - גם מצליחים יותר

מה אפשר ללמוד מהמחקר? הנכונות ללמוד ולהשתנות, כמו גם היכולת למצוא את היתרון התחרותי ("אולי אני קטן פיסית אבל אני הכי מהיר") ולא לוותר, הוא לקח חשוב

פרופ’ גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com