פיתוח מיומנויות רכות: האגוז הקשה של מערכת החינוך הישראלית

מחלקת משאבי אנוש בהייטק מקבלת לא אחת קורות חיים מרשימים על הנייר, העונים על רשימת הדרישות מהמועמד לעבודה ואפשר לסמן "וי" גדול ליד כל אחת מהנקודות הבאות: בוגר 5 יחידות מתמטיקה בתיכון, מחזיק בתואר בהנדסה מהטכניון בהצטיינות, מאחוריו שירות צבאי כקצין ביחידת עילית בחיל המודיעין וניסיון של 7 שנים בחברות טכנולוגיות מובילות, לכאורה מושלם. ובכל זאת, כחצי שנה לאחר שהמועמד החל לעבוד במשרה החדשה, מתגלית תמונה שונה. הקולגות לצוות מעידים על קושי לשתף פעולה, וראש הצוות מציין כי הוא מתקשה לעבוד עצמאית וזקוק להדרכה צמודה. לאחר שנה המועמד המושלם הפך לעובד לשעבר.

אז מה קרה כאן בעצם?

מסתבר כי המיומנויות שהספיקו בעבר כדי לצלוח את עולם העבודה, הן כבר לא אותן מיומנויות הנדרשות כיום במאה ה-21. נשאלת השאלה האם החברה הישראלית ערוכה להעמיד בשנים הבאות אזרחים שיהיו בעלי מיומנויות וכישורים חדשים המתאימים לעידן הדיגיטלי? אין ספק שהאתגר הניצב בפני מערכת החינוך, להכין את בוגריה "לעולם האמיתי" מבחינת ניסיון ומיומנויות, תכונות וערכים אינו פשוט.

הצעד שנקטו השרות שאשא ביטון ופרקש הכהן, בו הכריזו לאחרונה על קידום תוכנית חומש לאומית בין משרדית להנגשת לימודי הייטק, טכנולוגיה וחשיבה מדעית לכלל התלמידים הוא צעד ראשון ומבורך. עם זאת, ברור כי התמקדות אך ורק בלימודים טכנולוגיים לא תביא את השינוי המיוחל עבור כלכלת ישראל. לצד הלמידה של שפת התכנות, יש צורך לצייד את כלל תלמידי ישראל בכישורים ובמיומנויות נוספים.

אז מה כן? תכנות היא מיומנות חשובה, אבל לצידה חשובות לא פחות גם ידיעת השפה האנגלית, המתמטיקה ושורה של מיומנויות רכות. למשל : דרכי למידה, חשיבה יזמית, עבודה בצוות, ראייה כוללת, חשיבה חברתית, שיתוף, יכולות אמפטיה, סטוריטלינג ומדיה. מיומנויות אלו הוגדרו כמיומנויות הנדרשות להצלחה בחברה דיגיטלית שמשתנה במהירות, המתאימות לשוק העבודה של המאה ה -21.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש מרץ השנה מצא כי שיעור השליטה של 73% מאוכלוסיית ישראל הבוגרת במיומנויות דיגיטליות נמוך או מזערי; משרד החינוך אינו מודד את רמת המיומנות הדיגיטלית של רוב התלמידים. הדוח השנתי של שירות התעסוקה לשנת 2020, מראה כי שליש מדורשי העבודה, שיצאו ממעגל התעסוקה בזמן הקורונה, אופיינו ברמה נמוכה של מיומנויות דיגיטליות וכישורי עבודה. למרבית הצער מרבית האוכלוסייה הזו מגיעה מהאשכולות הסוציואקונומיים הנמוכים (1-3).

על-פי הפורום הכלכלי העולמי , עד שנת 2022 ישתנו 42% ממיומנויות הליבה הנדרשות מעובדים, והם יצטרכו לעבור תהליך Upskilling שפירושו סגירת הפער בין הכישורים הנוכחיים לבין המיומנויות העתידיות שיידרשו מהם.

אם המסקנה היא שיש צורך במיומנויות וכישורים מסוג חדש, נשאלת השאלה: מי בעצם מכשיר כיום את הישראלים באותן מיומנויות קריטיות שמובילות את התלמידים להייטק? וזאת אולי לב הבעיה: מעטים הם הגורמים שמתייחסים לנושא הכישורים והמיומניות בצורה רחבה, צופת פני עתיד.

כיום ישנם מספר גורמים המטפלים בנושא באופן אנקדוטלי, בין אם זה שירות התעסוקה, עמותות, תוכניות שונות בתוך בתי הספר (מצויינות), ויוזמות של המגזר העיסקי, כמו למשל הפיילוט שערכה אינטל בישראל, במספר בתי ספר בהם היא מקנה לתלמידים כישורים ומיומנויות המאפשרים להם להכין את עצמם לעתיד ולרכוש מיומנויות דיגיטליות. אינטל גם שותפה ליוזמת TOP15. גם היא יוזמה בין-מגזרית לקידום המצוינות של תלמידי ישראל בתחום החינוך המדעי-טכנולוגי. מטרת היוזמה להביא את ישראל להיות בין 15 המדינות המובילות ב-OECD , במצויינות מדעית טכנולוגית. המטרה היא שבטווח הארוך בוגרי ובוגרות מערכת החינוך יהיו מוכנים לחיים האמיתיים; שיהיו בעלי ידע, ניסיון וערכים המתאימים לעולם החדש.

על ידי תהליך מערכתי, מדינתי, חוצה מגזרים וחוצה תחומי תעסוקה בהנגשת מיומנויות טכנולוגיות, מיומנויות רכות וחשיבה יצירתית לכמה שיותר תלמידים ותלמידות, נוכל לצמצם פערים חברתיים ולתת הזדמנות שווה לכל תלמידי ישראל להיות מוכנים לאתגרי המחר. לכן התוכנית החדשה שהכריזו עליה משרדי החינוך והמדע, מבורכת ואנחנו נהיה שם כדי לסייע להוביל את ישראל לעתיד טוב יותר, ולאפשר לדור הבא שלנו להיות מוכן יותר לעולם העבודה העתידי.

הכותבת היא סמנכ"לית ממשל, תקשורת וחברה באינטל ישראל