עולם התיירות בצל המגפה: תפסיקו להיבהל ותתחילו לנהל

ישנן שתי אמיתות שיאלצו לחיות זו לצד זו לפחות בשנה הקרובה - האחת, די ברורה ומוסכמת, היא שהקורונה לא הולכת לשום מקום; והשנייה, חזקה לא פחות, והיא שאנחנו, למרות הכול, נמשיך לטייל.

"יצר הטיול" לא התפוגג עם הנגיף, אלא אולי בדיוק להפך - הוא רק צמח והתחזק. חודשים רבים של סגרים והגבלות בישראל ובעולם כולו הותירו מאות מיליוני תיירים ממתינים על קו הזינוק. כולם מחכים לפתיחת הגבולות של יעדים אהובים, ואם אלה מתעכבים - מוכנים לזנק על המטוס הבא, מבלי להקפיד באמת לאן מועדות פניו. בבחינת אם אי-אפשר לנסוע לאן שאני רוצה, אזי אני רוצה לנסוע לאן שאפשר.

IATA, ארגון חברות התעופה הבינלאומי, צפה לפני ימים ספורים כי עד שנת 2023, יעלה מספר הנוסעים על מספרם טרם מגפת הקורונה. לפי ההערכות, כבר בשנת 2021 יתאושש הענף בכ-52%, ובשנת 2022 יגיע ל-88% מהשיא האחרון.

גם אצלנו נתב"ג שוקק חיים, וחרף ההתפרצות של וריאנט דלתא הישראלים נוהרים בהמוניהם אל דלפקי הצ'ק-אין. אל מול השטף הזה ניכר כאוס בקבלת ההחלטות של המדינה. כותרות מאיימות של "בידודים גם למחוסנים", ו"סגירת נתב"ג" נזרקות לחלל האוויר, משל היו החלטה חלוטה של ממשלת ישראל, ושנייה אחר-כך מתפוגגות כלעומת שבאו. בלגן תקשורתי שיוצר תחושה של ניהול כושל ובעייתי - וללא כל סיבה.

בהלה אצל מקבלי ההחלטות

אם לומר את האמת, לפני שבועיים זה התחיל די טוב - עת עמד נפתלי בנט ראש הממשלה והפציר בציבור שלא לטוס לחו"ל. שימו לב: לא איים, לא הפחיד, לא סגר ולא חייב - רק ביקש.

בנט השכיל להבין את לקחי התנהלות הממשלה הקודמת - כדי לזכות בשיתוף-פעולה ארוך-טווח עם הציבור עליו לתת לציבור הרבה יותר שקיפות וקצת יותר קרדיט. במקום לכפות, נקט בנט תפיסה דמוקרטית מתקדמת והעביר חלק מהאחריות לציבור.

אלא שמכאן התחיל כדור שלג להתגלגל, ויחד עם העלייה במספר המאומתים החלה הפאניקה לאחוז במקבלי ההחלטות. לפתע עלו לאוויר רעיונות והצעות חסרות שחר, שבמקום רציונל בריאותי עמדו מאחוריהם בעיקר היסטריה ופחד. "עונשים קולקטיביים" דוגמת הרעיון להכניס את כל השבים מחו"ל ללא יוצא מן הכלל לבידוד לא יעודדו שיתוף-פעולה מצד הציבור, להפך. את הקרדיט שהרוויח בנט מהציבור, הוא עלול לאבד ברגע שתאבד גם התחושה הציבורית שיש יד מכוונת שניתן להאמין לה ולסמוך עליה.

משרד הבריאות הרי לא באמת מצפה שמיליוני ישראלים יישארו בארץ, ולכן במקום להמשיך במדיניות האיומים, עליו להפנים את המציאות ואת המגמה העולמית לתיירות חדשה. אין הרי לאיש ספק שהסתגרות לאומית ממושכת היא אופציה לא ריאלית, מה גם שאפילו לו ניתן היה להסב את גלגלי ההיסטוריה לאחור אין לכך שום אפקטיביות (ודי לראות את מצב הקורונה בצפון קוריאה, שקשה לדמיין סגר נוקשה משלה...).

לפיכך, תפקידו האמיתי של משרד הבריאות לעת הזו איננו לשוב ולנגן את מנגינות ההפחדה הישנות, או לאיים בעונשים, אלא להתמודד עם המציאות, לבוא עם פתרונות מעשיים ולהדריך את הציבור. הציבור האחראי יקיים נסיעות זהירות, חכמות ומתוכננות, ובכך יבטיח יעילות מרבית במאבק נגד יבוא הווריאנט הנוכחי ואלו שיגיעו, בוודאות, אחריו.

אינני נאיבי, וברור לי שתמיד יהיו שוליים קיצוניים ומי שינסו להערים על המערכת ולמצל לרעה את האמון, ועליהם יש להשית אכיפה נוקשה וחסרת פשרות - לא קנס מגוחך של 5,000 שקל אלא 50 אלף שקל ויותר, כדי שהמדינה תוכל באמת להגן על עצמה.

ישראל איננה יכולה להמשיך להתנהל בבועה משלה, משראינו את הגבולות העולמיים נפתחים בחסות החיסון - מדיניות ההסתגרות איננה רלוונטית עוד. בעולם נוצר איזון חדש בו לא חוששים לעמת בריש-גלי בין שיקולי הכלכלה ו"החיים עצמם" לבין שיקולי המחלות והנגיפים. זה קורה היום לא רק באנגליה, שהפכה למעין סמן ימני, אלא כמעט בכל המדינות, לרבות ארה"ב, מדינות סקנדינביה, מרבית האיחוד האירופי, סינגפור ועוד - איזון חדש בין שני כוחות חזקים בטבע האנושי שאינם צריכים לנצח אחד את השני אלא לחיות בכפיפה אחת. ואם תהיינה טעויות - ותהיינה - נתקן אותן תוך כדי תנועה.

הכותב הוא מומחה לתיירות בינלאומית ומנהל אתר התיירות "שיחור"