הנכס רשום על שם בן הזוג? בתנאים האלו תוכלו לקבל חצי ממנו בגירושים

יחסי הרכוש בין בני זוג בישראל מוסדרים על בסיסם של שני הסדרים: הראשון, "חזקת השיתוף", שלא נקבעה בחקיקה אלא היא יציר הפסיקה הישראלית וחלה על בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 או ידועים בציבור. והשני, איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, שתחולתו על בני זוג נשואים שנישאו לאחר ה-1.1.1974.

שני ההסדרים הללו עוסקים בגורלם של "נכסים חיצוניים" כאשר בני הזוג נפרדים, כמו נכסים שהובאו על-ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואים, ירושות ומתנות. על אף שחוק יחסי ממון מחריג פורמלית נכסים כאלה מהרכוש המשותף, בפועל בתי המשפט הישראליים כן מכניסים אותם לא פעם לתוך הרכוש המשותף.

לאחרונה הוכרע סכסוך בין בני זוג לשעבר שנישאו בנישואים אזרחיים, בנוגע לדירה שרשומה על שם האישה ונרכשה על-ידי אביה לפני הנישואים. לטענת בן הזוג, הוא בעלים של מחצית הדירה מכוח שיתוף בנכסים. הוא טען כי מראשית החיים המשותפים הצדדים נהגו בשיתוף כלכלי מלא. כך למשל, האישה צירפה אותו לחשבון הבנק הפרטי שלה, והוא הפך למשותף. לטענתו, הוא שיפץ את הדירה והכשיר אותה להשכרה ובנוסף השקיע זמן ומשאבים בתחזוקתה השוטפת.

האישה התנגדה לחלוטין לכל זאת. היא טענה כי הדירה שייכת לה בלבד. לדבריה, הפרוד שלה לא הוכיח כל כוונת שיתוף כללית וודאי לא שיתוף כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה. לדבריה, הם התנהלו מחשבונות נפרדים כל חייהם, ובן הזוג שלה לא הכניס אותה לחשבון ממנו התנהל ולא העמיד לרשות בני הזוג רכוש שלו.

בית המשפט לענייני משפחה בחדרה צידד באישה ודחה את תביעת הבעל. בית המשפט קבע כי החלת חזקת השיתוף לא תיעשה באופן "אוטומטי", מה גם שבן הזוג לא הצליח להוכיח כי אכן השקיע לאורך השנים כספים בדירה או באמת התנהל בשיתוף מלא.

במקרה אחר לאחרונה, נדון מקרה שבו בני הזוג נפרדו לאחר 35 שנות נישואים, שבמהלכן הם גרו וגידלו את ילדיהם בדירה שקנו הורי האישה לפני הנישואים ונרשמה על שמה. עם הפרידה התעוררה ביניהם מחלוקת האם הנכס משותף. בני הזוג לא ערכו הסכם בכתב ביחס לנכס, והבעל טען כי יש להכיר בכוונת שיתוף ספציפית ולקבוע כי הוא זכאי לחצי מהזכויות. הוא הדגיש כי הדירה שימשה למגורי הצדדים ברציפות למעט שלוש שנים. לטענתו, בני הזוג השקיעו כספים משותפים רבים בשלושה שיפוצים בדירה, והאישה מעולם לא אמרה לו כי אין בכוונתה לשתפו בנכס.

האישה טענה מנגד כי הבעל לא תרם דבר להשבחת הדירה, ובוצעו בה רק שיפוצים רגילים. לדבריה, אורך חיי הנישואים אינו קשור לזכויות קניין, והנתבע לא הוכיח כוונת שיתוף ספציפית.

השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את טענות האישה וקיבל את טענות הבעל.

לסיכום, בין אם אתם נשואים ובין אם מנהלים זוגיות, יש לדעת כי גם נכסים שרשומים על שמכם בלבד, שקיבלתם או רכשתם לפני הנישואים או הקשר הרציני, עשויים בהחלט להיות חשופים למשטר של שותפות עם בן/בת הזוג, גם אם מעולם לא התכוונתם לכך.

בשנים האחרונות קיימת מגמה להרחיב את חזקת השיתוף, כאשר בתי משפט נוטים לא פעם להכניס נכסים לרכוש המשותף אלא אם ממש ברור לחלוטין כי לא הייתה כוונה לשתפם. במקום לשמור קבלות ולתעד כל פעולה, נראה שהדרך הטובה ביותר להבהיר מה כוונתכם לגבי נכסים כאלה היא תקשורת פתוחה ועריכת הסכם. 

תלה"מ 18790-11-17, 36965-04-20 , 41858-05-20 

הכותב מומחה בדיני משפחה