מי מושל כאן בכלל? המלחמה בין המפלגות בארה"ב מחריפה על רקע הקורונה

אחד המשקיפים הפוליטיים המנוסים והפחות־משוחדים בארה"ב, צ'ארלי קוק, אומר שנעלם והולך איפיון היסטורי של התנהגות הציבור: אמריקאים אינם מתלכדים עוד בזמן משבר לאומי. אדרבא, הפילוג והקיטוב גדלים.

המשבר הלאומי הוא כמובן נגיף הקורונה. הפוליטיזציה הפכה את הטיפול בנגיף לסלע מחלוקת בין ימין לשמאל. ויכוח שהיה צריך להיות מוכרע באופן פרגמטי, על יסוד שכל ישר, מוכרע עכשיו דרך תיבת הקלפי, או באמצעות שיקולים המונחים על ידי הציפייה לתיבת הקלפי.

המשבר הזה עמד לרדת מן הפרק רק לפני חודש. הסכמה לא לבבית השתררה בחודש יוני, שאפשר לחזור לשגרה. מצד שמאל, ההסכמה היתה מעוגנת במדע; מצד ימין, היא היתה מעוגנת בחשד כלפי המדע. הנשיא ג'ו ביידן ומבקריו הרפובליקאים יכלו להסתמך על העובדות בשטח: מספרי המאומתים צללו, אנשים חדלו למות, מיטות התפנו בבתי חולים לניתוחי בחירה; היה אפשר להסיר את המסכות, בחוץ וגם בפנים. והיה אפשר לייחס את ההצלחה למה שרוצים. ואז, אם גם בפיגור זמנים קל אחרי ישראל, בא וריאנט הדלתא.

ביום ו', מספר המאומתים בכל ארה"ב עמד בערך על 130 אלף. כמעט 20% מהם היו בפלורידה. המדינה הדרום־מזרחית הזו, שהגירה פנימית וחיצונית הפכה אותה לשלישית בגודלה בארה"ב (21 מיליון איש, אחרי טקסס וקליפורניה), היא עכשיו כר הפעילות האינטנסיבי ביותר של הדלתא; והיא גם שדה הקרב הפוליטי העיקרי בין הנשיא למתנגדיו הרפובליקאים.

בתחילת השבוע שעבר, מספר המאושפזים היומי בפלורידה של נדבקים עלה על עשרת אלפים, יותר מבכל יום אחר מאז פרץ המשבר, לפני שנה וחצי. "דרמטי", אמרה מנכ"לית התאחדות בתי החולים של פלורידה על הנתון הזה. יתר על כן, חצי המאושפזים היו בני 25 עד 55; ו־96% לא היו מחוסנים.

גם יבול המאומתים היומי קבע שיא חדש, כמעט 23 אלף , עלייה של 1,000% ויותר לעומת אמצע יוני, כאשר היה נדמה שהמגפה עומדת על סף הדברה. באמצע השבוע שעבר, מספר המאושפזים בטיפול נמרץ הגיע ל־2,400.

לא כך עמד להיראות חודש אוגוסט. במחוז אורנג', במרכז פלורידה, מקום מושבו של דיסני וורלד, שיעור החיוביים בין הנבדקים עמד בתחילת השבוע שעבר על 21.4%.

לוח זמנים קטלני

גם אם המספרים האלה נשמעים מוכרים, הנה מוכר פחות הוא המספר הבא: בשבוע האחרון של יולי, מספר הילדים המאומתים בני 12 ומטה עמד על 1,540 ביום. המספר אצל בני 12 עד 19 היה גבוה אפילו יותר.

לוח הזמנים עלול להיות קטלני. שנת הלימודים ברוב בתי הספר בפלורידה נפתחת השבוע (באזור מיאמי היא תתחיל רק בעוד שבועיים).

מתחייבות אפוא החלטות מיידיות על חובת עטיית מסכות בבתי הספר. למערכת החינוך בארה"ב יש דרגה גדולה מאוד של אוטונומיה מקומית. אמריקאים בוחרים את המועצות המפקחות על בתי הספר כמעט בכל רשות מקומית. בידי המועצות האלה מסורות רוב ההחלטות האופרטיביות.

אבל מושלי מדינות יכולים להתערב. המושל הרפובליקאי של פלורידה אמנם התערב. הוא הקדים ואסר על בתי ספר להטיל חובת מסכות על תלמידיהם ועל הסגל שלהם. הוא איים, כי המדינה לא תשתתף במימון בתי ספר שלא יצייתו. הוא אינו אוסר על מסכות, אלא אומר שהן צריכות להיות עניין של בחירה. כפיית עטייתן היא פגיעה בחופש הפרט, המובטח בחוקה.

 ״קוביד, גאות הקיץ: מדוע פלורידה מובילה את האומה״, תוהה ה''מיאמי הראלד''

"איזה מושל?"

המושל, רון דסאנטיס, הוא כוכב פוליטי בימין האמריקאי. סקרים מראים שאם דונלד טראמפ לא יתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ב־2024, דסאנטיס יהיה בעל הסיכויים הטובים ביותר. זה תלוי כמובן בהצלחתו לחזור והיבחר למושל, בשנה הבאה.

דסאנטיס מפיק נעורים פוליטיים: בגיל 42 הוא רק קצת יותר מחצי גילו של הנשיא ביידן. עימות טלויזיה ביניהם יזכיר את פרס נגד נתניהו ב־1996, שלא הועיל לפרס. דסאנטיס אינו מחכה ל-2024. הוא כבר מנהל מלחמת חורמה נגד ביידן, שבימים האחרונים חצתה קווים אדומים של דרך ארץ, משני הצדדים.

בתחילת השבוע שעבר, הנשיא קרא דרור לרגשי התסכול שלו. הוא כיוון את דבריו למושלי טקסס ופלורידה. "אני אומר למושלים האלה, אנא עזרו. אם אינכם עוזרים, לפחות אל תעמדו בדרכם של אלה המנסים לעשות את מה שצריך. השתמשו בסמכויותיכם כדי להציל חיים".

דסאנטיס גמל מיד: "לאלה הרוצים לשלול את זכויותיהם של הורים בפלורידה, אני אעמוד בדרככם, אני לא אניח לכם לעשות ככל העולה על רוחכם". כאשר הנשיא נשאל על דברי המושל, בחילופי דברים עם עיתונאים בחצר הבית הלבן, הוא השיב בלגלוג: "איזה מושל?" (?Governor Who).

"אינני מופתע שביידן איננו זוכר את שמי", עקץ דסאנטיס. "אני מניח שהשאלה היא מה עוד הוא שכח". רפובליקאים מעמידים את שליטתו הקוגנטיבית של הנשיא בספק, ורומזים לזיכרונו המתרופף, למעידותיו הרטוריות וגם למעידותיו הפיזיות.

 המהגרים מפיצים קורונה?

אבל דסאנטיס הרחיק לכת עוד יותר. "אני לא רוצה לשמוע צפצוף מן הנשיא בעניין קוביד", הוא אמר, והטיל על מדיניות ההגירה של ביידן את האחריות להתפשטות הדלתא. הוא הזכיר את המספרים הגואים של מהגרים לא חוקיים, החוצים את גבולה הדרומי של ארה"ב, ומורשים להיכנס אליה זמנית, עד שיוזמנו להופיע בבית משפט. מספר הנכנסים בדרך הזו בין מארס ליוני עמד על 700,000 ויותר; המספרים כמובן אינם כוללים מסתננים שלא נעצרו.

יש סבירות בלתי נמנעת שחלק מן המהגרים האלה אמנם נושאים את הנגיף ומפיצים אותו. התנהלות ביידן במשבר הגבול היא מנקודות התורפה הפוליטיות המובהקות ביותר שלו. היא מקילה על הרפובליקאים להחליף נושא.

לא כל המושלים הרפובליקאים מחזיקים בדעתו של דסאנטיס. מושל ארקאנסו, אף היא בדרום ארה"ב, אמר שהוא מתחרט שחתם על חוק נגד מסכות. מושלת אלבמה, שכנתה של פלורידה, מתחה ביקורת חריפה על אלה המסרבים להתחסן. אבל דסאנטיס הוא הנותן את הטון בהפיכת המסכות לעניין של מצפון ושל טוהר רעיוני.

"הפלגה חלקה?"

למסכות נועד גם תפקיד מטאפורי. חובת עטייתן תשגר מסר מאיים: הנגיף חוזר, ההגבלות חוזרות, הכלכלה המתאוששת עומדת לסגת. עיתונים בפלורידה הבליטו בימים האחרונים את חידוש הפלגותיהן של ספינות השעשועים. העיתון 'פלורידה טודיי' פירסם תמונת ענק של ספינת 'קרניבל' (בשליטת משפחת אריסון), תחת הכותרת "פריצת דרך עצומה". עיתון במיאמי פירסם צילום ענק של ספינת קרוז תחת הכותרת "הפלגה חלקה?"

 ״הפלגה חלקה?״, שואל ה''מיאמי הראלד''. ״הקרוז חוזר, אבל גם קוביד''

החרדה לשלום הכלכלה היא כמובן כללית. הנשיא ביידן התענג ביום ו' על נתוני תעסוקה חדשים, טובים בהרבה מן הצפוי, שגילחו חצי אחוז מרמת האבטלה (ירדה ל-5.4%). אלה נתוני יולי. אבל בימים האחרונים כבר היו סימנים של הצטננות. להילחם בנגיף, או להילחם ברושם שהנגיף עושה, זו השאלה. ימין ושמאל מכריעים אותה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny