חיסול חשבונות? הבכירים שיצאו מהתאגיד עדיין מפחדים לדבר

התרבות הארגונית בתאגיד השידור הציבורי נדונה מאז הקמתו לפני חמש שנים בעשרות כתבות ותחקירים שפורסמו בכלי תקשורת שונים, ביניהם בגלובס. בין היתר דובר על טענות ליחס מבזה ומשפיל לו זוכים העובדים (שלכאורה אף הגיע להטרדות מיניות), מכרזים עם זוכים מפתיעים לאחר שתנאים הוגמשו ומגוון התנהגויות בעייתיות שמקומן לא יכירם במקום עבודה - בוודאי לא מקום עבודה ציבורי. העדויות ניתנו ברוב המקרים בעילום-שם, על-ידי עובדים מהשורה, שסירבו לדבר לייחוס מחשש ל"חיסול חשבונות" במקום העבודה, אם שמם יקושר לתלונה.

ואולם מדוח שהוגש לאחרונה למועצת התאגיד על-ידי מבקרת הפנים של התאגיד, אילה ורדי, עולה כי החשש מהתנכלות וחיסול חשבונות אינו מנת חלקם של עובדים זוטרים בלבד, וגם לא רק של מי שעובד בתאגיד כיום. מתברר כי החשש מנקמה מלווה את בכירי התאגיד גם אחרי שעזבו או פוטרו.

שיחות תחת חיסיון

הדוח, שהגיע לידי גלובס, מציג נתונים מטרידים שלפיהם רוב המנהלים והבכירים שפרשו, עשו זאת בגלל טענות להתנהלות לא ראויה או בעייתית של נושאי משרה כלפיהם. למרות זאת, הם מפחדים לדבר על כך בגלוי.

המבקרת פנתה ל-26 עובדים בדרג בכיר או דרג ניהולי גבוה (21 מנהלים כבר אינם נמנים עם שורות התאגיד, וחמישה עדיין מועסקים בו), וביקשה לשוחח איתם לגבי נסיבות עזיבתם וראייתם את התרבות הניהולית בתאגיד ועניינים שדורשים שיפור. נזכיר כי הביקורת נעשתה בהוראת מועצת התאגיד, ולאחר ביקורת של מבקר המדינה, שהמליץ בין השאר כי "התאגיד יבחן את נתוני העזיבה מאז הקמתו".

דוח המבקר הוגש בסמוך להתפזרות המועצה הקודמת, ואחד הצעדים הראשונים של המועצה החדשה היה לבדוק את מספר העובדים ונושאי המשרה שעזבו, את תכיפות החלפתם ואת נסיבות הפסקת עבודתם. המבקרת התבקשה לבדוק את אופן ההתנהלות מול המנהלים, את מאפייני יחסי העבודה ואת היחס כלפיהם.

מבין 26 המנהלים הבכירים שאליהם פנתה ורדי, שישה סרבו לחלוטין לדבר, שניים ביקשו שהות לחשוב, ועם 18 האחרים התקיימו שיחות. מתוכם, 17 מנהלים התנו את השיחות בשמירה על חיסיון הפרטים שלהם ובכך שדבריהם לא יצוטטו. הובטח להם כי דבריהם ישמשו את הבדיקה מבחינת הבנת המכלול, אך מבלי לייחס אמירה מסוימת לעובד ספציפי. לבקשה הזאת של המנהלים יהיו השלכות על האפשרות להמשיך עם הבדיקה צעד נוסף הלאה - כפי שנפרט בהמשך.

על כל פנים, ורדי מבהירה בדוח כי לדעתה בעצם התגובה של העובדים "יש בכדי להעיד לגבי סביבת העבודה בתאגיד, והחשש של העובדים להיפגע גם לאחר שעזבו".

חשש מהתנקמות

כאמור, 14 עובדים קשרו את עזיבתם בהתנהגות בעייתית או לא ראויה של נושאי משרה כלפיהם או כלפי אחרים. מאחר ומדובר בעובדים בכירים ביותר, נושאי המשרה במקרים שלהם הם הגורמים שמעליהם - מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, או אנשי המטה שלו. כמובן שנושאי המשרה הם גם חברי המועצה.

ורדי טוענת כי העזיבה המאסיבית של מנהלים בכירים בחמש שנות קיומו של התאגיד (16 מנהלים מתוך 33 משרות שהתקיימו בפרק הזמן הנבחן) מדברת בפני עצמה. "נתון זה משמעותי ומצריך חשיבה, לאור העובדה כי ברוב המקרים מנהלים בכירים שואפים להישאר בתפקידם לפחות מספר שנים, ולראות את פירות ההשקעה של ניהול פרויקטים בהקמה".

החשש העצום של המנהלים הבכירים להיחשף, והתעקשותם שהעדויות יהיו שלא לציטוט, יוצרים קושי משפטי להמשך הבדיקה - למרות שורדי משוכנעת שיש לבדיקה כזאת הצדקה. הסיבה לכך היא חוק הביקורת הפנימית, שאומץ גם בחוק תאגיד השידור, שלפיו התקנים המקצועיים מחייבים שתוצאות הביקורת ייתמכו בתיעוד הולם.

כך, למשל, הדוח הסופי חייב לכלול חוות-דעת הנתמכת במידע מספק, אמין ורלוונטי, ויש לתת זכות תגובה לכל גורם שעלול להיפגע מהביקורת או שהביקורת התייחסה אליו. לטענת ורדי, לא ניתן להציג טענות תוך הסתרת שמו של הטוען, כי תוכן הדברים עצמם יובילו לחשיפתו, ולכן "יש קושי ממשי בידי הביקורת להשלים הבדיקה ולקיים בירור בעניין דברים שנאמרו בפניי בשיחות עם עובדים, מבלי יכולת להציג ביסוס לכך".

כאמור, רוב הנשאלים סירבו שפרטיהם ייחשפו, אך בשיחות שלא לייחוס מוכנים חלקם להבהיר מדוע. לדברי בכיר לשעבר, "קובלנץ, דרך מערך המנהלים שלו בתאגיד, עלול להתנקם באופן אישי באנשים. רוב המנהלים בתאגיד הם יס-מנים שלו, ויש רוח המפקד שאומרת שאם אנשים יוצאים נגדו, התאגיד לא יספק להם עבודה.

"קל מאוד לעשות את זה, באמצעות בחירת החומרים שמשקיעים בהם - יש דרכים להפיל הפקות של חברות או אנשים שיצאו נגד התאגיד. לכן, חברות הפקה ונותני שירותים בתעשייה שואלים הרבה פעמים מישהו שעבד בתאגיד ועזב, איך הוא סיים עם התאגיד, ומה איכות הקשרים שלו שם אחרי סיום העבודה. התאגיד מספק לתעשייה חלק ניכר מהעבודה, ואנשים מפחדים להעסיק מישהו שסגר שם לא יפה - מחשש שלא יקבלו מהתאגיד עבודה".

לדברי בכיר אחר, "ידוע שהתאגיד הוא צינור משמעותי בתעשיית התוכן, ואחראי לחלק משמעותי מהכסף שהולך להפקות מכל סוג. קיימת תחושה שבתאגיד עלולים לרדוף אישית אנשים, חברות הפקה או נותני שירותים, ולכן הם לא יעסיקו אנשים שגמרו לא טוב בתאגיד - גם אם מדובר באנשי מקצוע מעולים. מי שגמר לא טוב בתאגיד, ויגיד משהו שיזהה אותו - זה עלול לדפוק לו את הקריירה. גם בכירים חוששים לעצמם".

בכיר אחר מסביר כי ישנם אנשים שעזבו אחרי שבעצמם היו חלק מההתנהלות הבעייתית. לאחר העזיבה הם חוששים לדבר בגלוי, מחשש שחלק מהאשם ידבק בהם. "חלקם היו קשורים בדברים בעייתיים כמו שינמוכים של מכרזים. ומי שהיה חלק מזה, לא רוצה שיידעו בדיעבד. מי שהיה מעורב, לכאורה, בהתאמת מכרז - זה חל גם עליו".

חוסר בהירות במועצה

נזכיר כי במועצת התאגיד הראשונה נתפס קובלנץ כמי שמהלך קסמים על חברי המועצה. התערערות מערכת היחסים שלו עם רובם - ובראש ובראשונה עם היו"ר, גיל עומר, באה לידי ביטוי רק בשלהי המועצה הקודמת.

לאחר מכן, בגלל הוואקום השלטוני, התאגיד פעל לאורך תקופה ארוכה ללא מועצה. רק בחודשים האחרונים החלה לפעול מועצה חדשה, שלרוב העובדים כלל לא ברור מה תפיסותיה כלפי המנכ"ל והנהלתו, זאת למרות הבדיקה שהורתה לבצע. גם לחוסר הבהירות הזה יש גם השלכות על נכונות הבכירים לשעבר לדבר.

"יש תפיסה שקובלנץ בלתי מנוצח", אומר בכיר לשעבר, "וזה מוביל לחוסר מוטיבציה אצל בכירים ועובדים. רוב מי שעזבו, חושבים שהוא חזק מגיל ומהמועצה וחכם מהם, ולכן חוששים לקחת את הסיכון שיהיו לבד במערכה, גם אם זה בעילום-שם. התפיסה היא שאלדד יינצל מכל משבר, וגם אם ייצא מהתאגיד, נראה אותו במקום אחר".

נציין כי ורדי בחנה גם את כמות העובדים הקבועים שעזבו לפי חטיבות. מהנתונים עולה כי הכמות הגדולה ביותר של עובדים קבועים שעזבו בחמש שנות קיומו של התאגיד הייתה מחטיבת החדשות - אך מדובר בחטיבה שהיא גדולה משמעותית ביחס לחטיבות אחרות.

זו הסיבה שנעשתה גם בדיקה של אחוז העוזבים ביחס לכמות המועסקים. בשקלול כזה, מסתבר כי אחוז העוזבים הגבוה ביותר היה בחטיבת השיווק: 31%, ואחריו חטיבת המטה וחטיבת הטלוויזיה עם עזיבות של 22% מכלל העובדים.

מקורבים להנהלת התאגיד מנסים להעביר את תפוח האדמה הלוהט למועצה, וטוענים כי הסיבה שבעטיה הבכירים עוזבים נעוצה בהתנהלות חברי מועצה - בעיקר בתחום הכספים. מנהל לשעבר טוען כי במועצה הקשו על התנהלותו, ולכן בחר לעזוב לטובת תפקיד אחר, לא בתעשייה. 

כאמור, התרבות הארגונית של התאגיד נבחנה מעת לעת, וגם פורסמו עליה מספר כתבות ותחקירים בתקשורת. לאחרונה פרסמה העיתונאית תמר קפלנסקי סדרת תחקירים ב"הארץ", וקודם לכן היו אלה יונתן כיתאין בגלובס וגידי וייץ ב"הארץ" שנגעו בכך מזוויות שונות. 

כעת הכדור חוזר למועצה, כדי לראות האם תיקח את הדוח צעד נוסף קדימה, או ששוב הכותרות המפוצצות יסתיימו בלא כלום.

מהנהלת תאגיד השידור "כאן" נמסר בתגובה: "דוח מבקרת הפנים אינו עושה הפרדה בין ימי ההקמה של גוף צעיר, ימים המאופיינים בתזוזות ושינויים רבים, לבין התקופה הנוכחית, אך הדוח מצביע בפרוש על מגמת ירידה ברורה וחדה במספר העוזבים, כאשר בשנה החולפת עזבו 2.8% עובדים בלבד.

"מבקרת הפנים קובעת כי יש קושי ממשי להשלים את הביקורת בשל מורכבותו, ומסייגת כי יש לקחת בחשבון גם את הידיעה שעובדים שעזבו נושאים עמם, באופן טבעי, מרמור מעצם העזיבה. הנהלת התאגיד תמשיך לפעול למען שידור ציבורי איכותי ועצמאי, בסביבת עבודה יצרנית ומכבדת לכולם, אך גם לא תיכנע לבינוניות. כל ביקורת היא לגיטימית, כל עוד היא נעשית באופן ראוי, הוגן וללא משוא-פנים".

ממועצת התאגיד נמסר בתגובה: "המועצה שבה ומדגישה כי בכוונתה לוודא כי מכלול הדברים ייבחן לעומקו, ולוודא כי ייעשה כל הנדרש, ללא פשרות, על-מנת להבטיח שהתאגיד מהווה סביבת עבודה ראויה ומכבדת לכל עובד ועובדת".