האם באמת כל-כך יקר פה? ועוד חמש שאלות בוערות לגבי הרפורמה בחקלאות

הרפורמה בחקלאות שמקדם שר האוצר אביגדור ליברמן תפסה בימים האחרונים את מרב תשומת-הלב הציבורית, בתוך שלל הרפורמות הנכללות בחוק ההסדרים של תקציב 2022-2021.

הרעיון העומד מאחוריה פשוט: להוריד את מחירי הפירות והירקות באמצעות הורדת מכסים והרחבה ניכרת של יבוא תוצרת חקלאית לישראל. באוצר טוענים כי הרפורמה לא נועדה לחסל את החקלאות בישראל אלא להפך, לחזק אותה. אלא שהחקלאים לא קונים את ההסברים והכריזו מלחמת חורמה על הרפורמה.

בפרק הקרוב שלה שעולה ביום שני בערב, מנסה "צוללים לתקציב", סדרת ההסכתים של גלובס, להסביר את הטיעונים שמאחורי הוויכוח הלוהט הזה בין האוצר והחקלאים, וגם לנסות ולענות על השאלות העיקריות. האם הפירות והירקות בישראל אכן יקרים בהשוואה למדינות אחרות בעולם? מי אשם בהתייקרויות של השנים האחרונות - החקלאים או אולי דווקא רשתות השיווק? וכיצד תיראה החקלאות בישראל אם הרפורמה תיושם במתכונתה הנוכחית? 

על השאלות האלה ננסה להשיב באמצעות פרופ' איל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה וניהול במכון למדעי הסביבה, הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי. 

פרופ' קמחי סבור כי אף שיש ברפורמה צעדים חשובים שעשויים לתרום לחקלאות בישראל, הרי שהרושם הכללי שלו הוא "שלא נעשתה  (באוצר) עבודת מטה מספיק רצינית".

קמחי סבור כי היה מקום לשתף יותר את משרד החקלאות בבניית הרפורמה, וכי היה רצוי להגיע להסכמות עם החקלאים במקום להוביל מהלך חד-צדדי. לדבריו "יש המון ידע של כלכלנים במשרד החקלאות על רפורמות על תנאי הסחר מול מדינות אחרות. לא נראה לי שנעשתה פה התייעצות רצינית. רפורמה כזו צריכה להיות מגובה בהסכם, ולא להיות מונחתת באופן חד-צדדי". 

מה מטרת הרפורמה?

מטרת הרפורמה היא להוריד את מחירי הפירות והירקות לצרכנים, תוך שימור (ולטענת האוצר, אף שדרוג) של החקלאות הישראלית. את זה עושים על-ידי מעבר מתמיכה עקיפה במכסי מגן המונעים יבוא ותחרות, לתמיכה ישירה - סבסוד ישיר על בסיס כמות הקרקע המעובדת. כך נוכל לייבא פירות וירקות זולים או איכותיים יותר מחו"ל, בזמן שהחקלאים הישראלים יוכלו להתחרות בתחומי המומחיות שלהם, בסיוע הסבסוד.

האם הירקות והפירות בארץ באמת יקרים כל-כך?

שר האוצר אביגדור ליברמן טען לאחרונה בכנס שערך בנק הפועלים כי מחירי הענבים בפינלנד זולים יותר מאשר בישראל, וזאת אף שאת הענבים מגדלים בישראל, בעוד שבפינלנד "מגדלים אולי דובים לבנים". בדיקה שערכה המשרוקית של גלובס בסוף השבוע האחרון הראתה כי גם אם מחירי הענבים בסקנדינביה אכן נמוכים משמעותית מבישראל (וכך גם מחירי האננס) - הרי שיש עדיין פירות לא מעטים שנמכרים בישראל במחירים נמוכים יותר מאשר המחיר הממוצע במדינות סקנדינביה.

בדיקות השוואתיות שנערכו בתקופה האחרונה מראות כי הפירות והירקות בישראל אינם יקרים יותר לעומת הממוצע במדינות המפותחות (מדינות ה-OECD) - למעשה הם זולים ב-5%. עם זאת, ראוי לזכור שבישראל לא משלמים מע"מ (17%) על פירות וירקות. בנוסף, מחירי הפירות והירקות נמצאים בשנים האחרונות במגמת התייקרות דרמטית, ומחיריהם עלו ב-80% מאז שנת 2000 (מדד המחירים לצרכן רשם במהלך אותה תקופה עלייה של כ-20% בלבד). גם הפער מה-OECD מצטמצם, ואם יימשכו המגמות הנוכחיות, המחירים בישראל יהיו גבוהים ממחירי ממוצע ה-OECD תוך שנים אחדות.

מיהם ה'אשמים' בהתייקרות הפירות והירקות?

הדיון הציבורי בשאלה הזו מתמקד בשניים-שלושה "אשמים" אפשריים: האוצר מאשים את החקלאים וטוען כי הם מנצלים את העדר התחרות מחו"ל כדי להעלות מחירים לקהל הצרכנים הישראלי השבוי. החקלאים מצידם מאשימים את רשתות השיווק וטוענים כי "פער התיווך" בין המחיר שהצרכן משלם במרכול לבין התמורה הכספית לחקלאי מגיע לעתים למאות אחוזים.

סיבה נוספת להתייקרויות היא העובדה שהשטחים החקלאיים בישראל אינם גדלים בעוד שהאוכלוסייה גדלה כל העת. פרופ' קמחי מציין שעשרות אלפי דונמים של קרקעות פנויות "שהכי טובות לחקלאות" הפכו בשנים האחרונות לאזורי מגורים, תעשייה ומסחר. התוצאה של ביקוש גדל והיצע מצטמצם היא בהכרח עליית מחירים - קמחי סבור שניתן להתגבר על מצוקת הקרקעות באמצעות הכנסת טכנולוגיות שיגבירו את התפוקה החקלאית ליחידת שטח. בהקשר זה מעיר קמחי כי הפריון של ענף החקלאות נמצא בשנים האחרונות במגמת ירידה בלתי מוסברת.

אלא שבכך לא הסתיימה רשימת הסיבות להתייקרות המחירים. קמחי מציין את התחממות האקלים בכדור הארץ כסיבה מרכזית נוספת להתייקרויות בחקלאות. הפגיעה מתבטאת בהתרבות אירועי קיצון של מזג אוויר (חום וקור קיצוניים, בצורת ושיטפונות), שגורמים נזקים עצומים לחקלאות ומקטינים את היקף היבולים. סיבות נוספות שמונה פרופ' קמחי הן התייקרות התשומות או אמצעי הייצור של החקלאים (מים, חשמל והשכר לפועלים), הדרישה של הצרכן לפירות וירקות לאורך כל השנה, שמחייבת "הארכת" עונת הגידולים, והחלפת חומרי הדברה מסוכנים לבריאות אך זולים לחקלאים - בחומרים יקרים יותר.

כיצד האוצר מתכוון לוודא שהרפורמה אכן תביא לירידות מחירים?

להערכת האוצר התוכנית הרוחבית צפויה להוריד את מחירי הפירות והירקות לצרכנים בעשרות אחוזים. הדרך לעשות זאת עוברת דרך הפחתת המכסים על פירות וירקות מיובאים. בחלק מזני הפירות והירקות המהלך יהיה הדרגתי ויתפרס על-פני חמש שנים, אך בזנים מסוימים ביטול המכסים יהיה מיידי ויכנס לתוקף כבר בחודש הקרוב (האוצר אינו זקוק לאישור הכנסת לצורך הפחתת מכסים, א"ל וע"א).

במקביל כוללת התוכנית תמיכה ישירה בחקלאים בסכום קבוע בעבור כל דונם מעובד, ומענקים לטובת השקעה בחדשנות - כל זאת כדי לעודד את החקלאים להתייעל, כדי שיצליחו להתמודד בהצלחה עם התחרות הגוברת מחו"ל.

המכסים על פירות וירקות נעים כיום בין חצי שקל ל-20 שקל לק"ג (במקרה קצה). כך למשל המכס האפקטיבי על יבוא שום עומד על כמעט 10 שקלים לק"ג, המכס על אננס עומד על 4 שקלים והמכס על אגוזי פקאן על כ-6 שקלים. הפחתת המכס צפויה להוריד את מחירי הפירות והירקות בצורה משמעותית, וכן את מחירי הביצים בשיעור מוערך של 25% ויותר. מעבר לירידה במחיר ליבואן, שלפחות חלק ממנה אמור להתגלגל לצרכן, צפוי ביטול המכסים לעודד גורמים עסקיים חדשים להיכנס לענף היבוא של פירות וירקות לשוק הישראלי - ולהגביר את התחרות.

באוצר נותנים את הרפורמה בשוק החמאה כדוגמה להצלחת מהלכים דומים בעבר. לאחר שהאוצר העניק פטור גורף על יבוא חמאה, זינק מספר היבואנים מ-10 ל-20-15, ומחירי החמאה ירדו. אותו תהליך קרה גם כשנפתח יבוא מוצרי החשמל, הקפה והאורז. באוצר מצפים שגם לשוק יבוא הפירות והירקות ייכנסו עשרות יבואנים חדשים.

האם חשוב שתישמר החקלאות בישראל ומדוע?

התפקיד הראשוני של החקלאות בישראל הוא להבטיח אספקת מזון טרי לאוכלוסייה - ולפי פרופ' קמחי זה אינטרס לאומי שיהפוך בשנים הבאות ליותר ויותר קריטי. "אנחנו מדברים בעיקר על יבוא ממדינות שכנות שבהן כוח העבודה זול ולכן המחירים יותר תחרותיים כמו ירדן, מצרים וטורקיה", אומר קמחי. לדבריו, מדינות אלה לא רק ש"אפשר פחות לסמוך עליהן מבחינה פוליטית" אלא שהן גם "רגישות יותר לשינויי אקלים". התוצאה עלולה להיות שבעתיד לא תהיה לישראל אפשרות לייבא תוצרת חקלאית מהמדינות השכנות לנו, לפחות לא במחירים התחרותיים שיש היום.

קמחי סבור כי "התפקיד של החקלאות בישראל חורג מעל ומעבר לאספקת מזון טרי במחירים סבירים לאוכלוסייה. אנחנו מדברים על מגזר ששומר על השטחים הפתוחים בישראל. אנחנו מדברים על החשיבות של החקלאות בפריפריה. תסתכלו על עוטף עזה. מה מחזיק שם את הקיבוצים? רק החקלאות. זה החיץ בינינו לבין השכנים העוינים שלנו". מעבר לכך מציין פרופ' קמחי את החשיבות של החקלאות כספק תעסוקה באזורי הפריפריה. לדבריו "מדברים על 17 אלף חקלאים עצמאיים אבל לא זוכרים עוד כמה עשרות אלפי שכירים" שמתפרנסים לדבריו מהחקלאות בעקיפין. סיבה נוספת היא התפקיד החשוב שיש לשטחים החקלאיים בישראל בקליטת מי שיטפונות ובקליטת מי שופכין מטוהרים, שאחרת היו נשפכים לים ומזהמים אותו.

מה קרה באירופה בעקבות המעבר משיטת המכסות לתמיכה ישירה בחקלאים?

הדוגמה שבוחר פרופ' קמחי להציג היא מרפורמה שנעשתה בשנים האחרונות במשקי החלב במדינות אירופה. האיחוד האירופי החל לפני כעשור בפירוק התכנון הריכוזי בחלב. במסגרת שיטה זו, כל רפתן מקבל מכסות ייצור שאסור לו לחרוג מהן - מה שמאפשר להגביל את הייצור ולהעלות את המחירים. המכסות הועלו בהדרגה, ואז בוטלו כליל ב-2015. התוצאה הייתה מצד אחד חיובית, ומחירי החלב לצרכנים ירדו. מצד שני, המדינות השונות בתוך האיחוד האירופי זכו להשפעה מעורבת - רפתנים במדינות מסוימות שנשענו על השיטה הפסידו, אך רפתנים במדינות אחרות באיחוד יכלו לייצר הרבה יותר ולהרוויח.

תגובת האוצר: "הרפורמה מתבססת על חומרים מקצועיים של משרדי הממשלה, האיחוד האירופי, ה-OECD וגופים נוספים. בשנים האחרונות התקיימו בנושא הרפורמה שיחות עם גורמי המקצוע במשרד החקלאות, הוכנו חומרים מקצועיים, זאת בנוסף על שיחות עם גורמים בענף החקלאות. כמו כן, בשנתיים האחרונות פנה משרד האוצר לנציגי החקלאים במטרה ליצור שיח לקיים מו"מ בנושא. לצערנו נתקלנו בחוסר רצון לשתף פעולה. כיום הדרישות של נציגי החקלאים עומדות על מיליארדי שקלים בשנה תמורה הורדת מכסים לא אפקטיבית.  תקציב התמיכה הישירה הוכנס לבסיס התקציב השנתי של משרד החקלאות, כך שהתמיכה אינה מוגבלת לחמש שנים".