מתחת לרדאר: השינויים הדרמטיים בכסף שלנו שנכללים בחוק ההסדרים

חוק ההסדרים כולל שורה של שינויים בתחום הפיננסים והפנסיה, אולם נדמה כי המס על הקולה זוכה ליותר עניין משינויים מהותיים שנוגעים לכסף של כולנו. בואו נודה על האמת: זהו תזמון מושלם לבצע שינויים מרחיקי לכת: המגיפה העולמית הכניסה את הציבור להלם וברור לכולם שלגירעון הענק הזה יהיה מחיר. העברת התקציב אחרי שלוש שנים נתפסת כאירוע מצוין, והסיכוי שההסתדרות תשבית את המשק אחרי כל הסגרים והחל"תים בשביל אגרות חוב או הטבות משכנתה - אפסי. אבל בכל זאת, ואולי דווקא בשל כך, חשוב לשים לב למה שעומד לפתחינו.

שינוי בנקודות למשכנתה: האמת בפרטים הקטנים

אחד השינויים שעוברים מתחת לרדאר הוא שינוי בהלוואות הזכאות למשכנתאות. האמת, בשינוי הזה יש הגיון. בעבר, כאשר הריביות על המשכנתאות היו יקרות, זוגות צעירים ואוכלוסיות מוחלשות קיבלו סיוע בדמות הלוואות זכאות, שניתנו על פי ניקוד שצברו לפי קריטריונים שונים: מספר שנות נישואין, מספר אחים ואחיות, מספר ילדים, השתייכות לאוכלוסייה מסוימת, וכו'.

על מנת להיות זכאי להלוואת זכאות, הרף היום הוא 600 נקודות. אולם, כשהתחרות על המשכנתאות בשיאה, וריביות המשכנתאות בשפל, יש שפע של אפשרויות מימון לרכישת דירה, ובאופן טבעי ירד הביקוש להטבה הזו, והיא למעשה מעט מתייתרת.

האוצר מציע להעלות את הניקוד הדרוש לקבלת ההטבה ל-2,000, במקום 600. עם זאת, בשוק מציינים שהאוכלוסייה שבעיקר משתמשת בהטבה ונעזרת בה על מנת להשיג ריביות טובות למשכנתה, היא האוכלוסייה בדירוג של עד 1,700 נקודות. כלומר, הזוגות המאוד מאוד צעירים (כל שנת נישואין מוסיפה בניקוד). גם אם יש הגיון בצמצום ההטבה (ויש) כדאי לעשות שיעורי בית, ולדייק אותה בהתאם לאוכלוסייה שבאמת נעזרת בה בסוף היום.

לא משנה מי המפקח על הפיננסים, שיתעורר

מאבק איתנים מתחולל בימים אלה בין משרד האוצר לבנק ישראל על הקמת הוועדה לבחינת מודל הפיקוח על הגופים הפיננסיים. בישראל יש שלושה רגולטורים פיננסיים מובילים: רשות ניירות ערך, רשות שוק ההון ובנק ישראל, כאשר באופן תדיר ישנן מתיחויות בין השלושה.

נושא הפיקוח על השירותים הפיננסיים עולה לדיון בישראל מידי כמה שנים, ונדון בוועדות רבות ובשולחנות עגולים. הוא תמיד מאוד סוער ותמיד נגמר בלא כלום. האמת? הפעם נקווה שיתקבלו החלטות אופרטיביות ויהיה שינוי עמוק, כי המצב הקיים פשוט לא עובד. הרגולטור מעצם טיבו תמיד מפגר אחרי השוק, ובעיקר עוסק בחסימת פרצות אחרי שנתגלו. אולם בשנים האחרונות, עם ההאצה בהתפתחויות הטכנולוגיות, השינויים בעולם הפיננסי נכנסו להילוך גבוה, והפער בין הקצב של השוק לקצב של הרגולטורים התחיל להוות בעיה.

בתחום מערכות התשלומים, למשל, התחום שמוביל את ההתפתחויות בענף הפיננסים, ישראל מפגרת מאוד אחרי העולם. בנק ישראל גם מודה בכך. תקן ה-EMV שהיווה בסיס לכניסת הארנקים הדיגיטליים לישראל התעכב בערך בעשור; ההתחברות למערכת העברות התשלומים בארץ היא כמעט בלתי אפשרית; ובנק ישראל מגבה את הבנקים בחסימת תחרות מגופים חדשניים, כמו גופי קריפטו.

ברשות שוק ההון המצב יותר גרוע. גופי ענק עם ותק בישראל מחכים שנים לרשיון. ואלפי גופים בתחום האשראי, הקריפטו והשירותים הפיננסיים עתרו לבג"ץ בנושא, והאחרון הורה לשחרר את פקק הרשיונות.

ההתנהלות של הרגולטורים מובילה לכך שהשוק, המתוחכם יש לציין, עושה הכל על מנת ליצור מסלול עוקף רגולטור, וזה משתקף בבהירות בפריחה של שפע מקצועות פיננסיים לא מפוקחים, שמחליפים את המקצועות המפוקחים ואף פועלים בתחומים חופפים, תוך עקיפת המגבלות הרגולטוריות. כאשר בעלי מקצוע לא מפוקחים עושים נזק לפנסיה של האזרחים, ונערכת פנייה לאגף שוק ההון, הוא מגלגל את הכדור מהמגרש שלו ועונה: "אנחנו לא מפקחים".

יש מקום לבחינת המבנה של הפיקוח על הפיננסים בישראל, אבל צריך לצאת מהפרדיגמה הישנה של מאבקי אגו. השוק תקוע, הקידמה מגיעה, ואם הרגולטורים ימשיכו להתעלם ממנה, היא תמצא דרך לעקוף אותם.

רפורמת האג"ח המיועדות: הבטחה על הקרח?

רפורמת האג"ח המיועדות משנה מהיסוד את כל מערך ההטבות שניתנות לקרנות הפנסיה בישראל. הרפורמה מחליפה הטבה ממשית, בדמות אג"ח שנושאת תשואה מובטחת ומעניקה תשואה גבוהה על החלק הסולידי של התיק, ברשת ביטחון אמורפית במקרה של הפסד. היא תשפיע גם על החוסכים הפעילים, וגם על מקבלי הקצבאות שהאג"ח המיועדות היו עבורם בלם זעזועים.

אין זה מפתיע שמבטלים את האג"ח המיועדות: הנושא בדיון כבר שנים. מבקר המדינה ציין קשיים בניהול מנגנון האג"ח המיועדות, ופריחת קרנות הפנסיה, חרף מוצרים פנסיוניים אחרים (קופות גמל וביטוחי מנהלים), מגדילה את הסבסוד של המדינה.

למרות שבפני המדינה הוצגו שלל פתרונות להחלפת האג"ח המיועדות, המודל המוצע נועד בעיקר להתרחק מאחריות. לפי המודל, אם לאחר חמש שנים התשואה שהשיאה קרן הפנסיה נמוכה מ-27.6%, אז המדינה תשלים את התשואה על 30% מנכסי הקרן.
ניקח לדוגמה חוסך מסוים, ששנה לאחר תחילת הרפורמה היו תשואות שליליות בקרן הפנסיה שלו. בהמשך, הוא עבר לקרן אחרת כי החליף מקום עבודה, ושלוש שנים לאחר מכן לקרן שלישית. בכל אחת מהקרנות הוא בחר מסלול השקעה אחר, עם סיכון אחר.

האם אחרי חמש שנים הוא יזכה לרשת הביטחון על אותה קרן ראשונה שעזב לפני שנים ולא הגיעה לרף התשואה שקבע האוצר? האם מעקב אחרי כל הקרנות והמסלולים הוא ישים? והאם יכול להיות שהאוצר מעודד באופן מסוים ניהול השקעות גרוע בכך שהוא מבטיח השלמת תשואה?

בנוסף, אם בחודש האחרון של אותן חמש שנים יש ירידה חדה של 40% בשוק ההון, שמובילה לתשואה מצטברת אפסית באותם 30% מנכסי הקרן, האם באמת הממשלה תשלים מכיסה עשרות אחוזי תשואה לחוסכים? גורמים רבים וותיקים בשוק ההון היו תמימי דעים: אין שום סיכוי שההתחייבות הזאת תצא אי פעם אל הפועל, לפחות לא במתכונת הנוכחית שלה.

אולי זו לא בעיה עבור חוסכים צעירים, שגם כך מומלץ עבורם להעביר את החסכונות למסלולים אגרסיביים. אבל בואו נסתכל על החוסכים המבוגרים. הם לוקחים הטבה משמעותית מהתחום הסולידי של התיק, שמונעת תנודתיות, ומחליפים אותה ברשת ביטחון לא ברורה, שיכול להיות שתינתן שנים לאחר מותו של החוסך. מודל חלופי יכול להיות עצירה של הנפקת אג"ח מיועדות חדשות והעברת האג"ח הקיימות לפנסיונרים. כך, הגמלאים יהנו מכמה שנים של יציבות ובמקביל תיבחן אותה רשת הביטחון עבור החוסכים הצעירים.