זה היה בלי ספק המאורע החשוב ביותר של 75 השנה האחרונות, קרוב לוודאי המאורע החשוב ביותר בחייהם של כל מי שצפו בו, מקרוב או מרחוק. הוא עצר את נשימתם של אנשים שלא היה להם עניין בפוליטיקה או בהיסטוריה. הוא קרא דרור לאופטימיות כמעט חסרת תקדים.
באוצר הדימויים של הפוליטיקה החילונית הוא היה צירוף של מעמד הר סיני ושל ניתוץ עגל הזהב. לא, לא מדובר בהפסדה של דינה אברינה הרוסית ללינוי אשרם, מדובר באירוע חשוב לאין ערוך: איפה הייתם ביום שבו התמוטטה הדיקטטורה הקומוניסטית בברית המועצות?
בשבוע הבא ימלאו 30 שנה לסדרת מאורעות, ששינתה את סדרי הבריאה. היא התחילה ב-19 באוגוסט 1991, שהיה יום ב' בשבוע. רדיו מוסקבה הודיע על הפיכה, שהעבירה את השלטון מידי מיכאיל גורבצ'וב לידי "המנהיגות הסובייטית" של שמונה בוסים קומוניסטיים, בהם מפקד הצבא וראש המשטרה החשאית. "משטר חירום" הוכרז, כדי לשים קץ להידרדרותה של ברית המועצות לאנרכיה.
הפגנה לא גדולה נגד ההפיכה נערכה בחזית הפרלמנט הרוסי במוסקבה (רוסיה הייתה אז רק רפובליקה אחת מתוך 15). אבל לא היו בה אלא כמה אלפים. החיים במוסקבה נמשכו כרגיל. הרושם היה שהקיץ הקץ על תקוות הליברליזציה, שהתחילה חמש שנים קודם, וקירבה את ברית המועצות אל דמוקרטיה. וגם אל התמוטטות.
אבל תעתועי הגורל הפכו את הקערה על פיה. שתי יחידות של הצבא סירבו לפזר את ההפגנה, הבוסים של משטר החירום נכנסו לפאניקה, ושליח בכיר טס בבהלה לחצי האי קרים כדי להחזיר את גורבצ'וב. יומיים אחר כך, נשיא רוסיה בוריס ילצין חתם כלאחר יד על צו שהוציא את המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק. גורבצ'וב עמד לצדו, והפציר בו, "בוריס ניקולאייביץ', בוריס ניקולאייביץ', בבקשה, לא".
החמצן נשאב מן הכיכר
שלושה חודשים אחר כך הורד הדגל הסובייטי בפעם האחרונה מצריחי הקרמלין. הדיקטטורה של הפרולטריון, שהקימה את מדינת המשטרה הגדולה ביותר עלי אדמות, וגבתה את חייהם של עשרות מיליונים ב-70 שנות קיומה, הסתיימה בקול ענות חלושה. טיפת דם אחת לא נשפכה לטובתה.
בשנים הבאות מוסקבה הייתה עיר של חירות כמעט ניהיליסטית. מי שרצו להפגין בכיכר פושקין, הפגינו בכיכר פושקין. נערים בני 19 כתבו מאמרים מתלהמים נגד נשיא הפדרציה, ועורכיהם משכו בכתפיהם כאשר הנשיא היה מתקשר להתלונן. עמותות זרות לימדו דמוקרטיה, מיסיונרים זרים הפיצו אמונות לא-אורתודוקסיות, מפלגות ופוליטיקאים התרבו כחול אשר על שפת הוולגה.
כן, כמובן, משבר כלכלי עצום ממדים הפיל מיליונים אל הקרשים; אוליגרכים גנבו את הקופה, ומשכו כמעט בכל החוטים; מזוודות חומר נפץ התפוצצו בידי עיתונאים, שחקרו שחיתות פרטית וציבורית; אבל לא היו מחנות כפייה, רוסיה לא שלחה שכירי חרב למזרח התיכון ולאפריקה, המודיעין הצבאי לא ניסה לשנות את תוצאות הבחירות בדמוקרטיות מערביות, והומוסקסואלים לא פחדו להתחבק ברחובות.
30 שנה אחר כך, רוסיה חזרה להיות דיקטטורה. החמצן נשאב מכיכר פושקין. החירויות מתמעטות כמעט מיום ליום. כלי תקשורת עצמאיים נסגרים וולונטרית, מפני שאינם רוצים לסכן את כתביהם במעצר שרירותי ובמחנות כפייה.
להיות ואסאלים של רוסיה?
המסר הגאה של הדיקטטור לנתיניו הוא שרוסיה חזרה והתייצבה במקום טוב באמצע בזירת האיומים וההפחדות של היחסים הבינלאומיים. ההאקרים שלה מהלכים אימים על ארה"ב: הם יכולים להשבית את תחנות הדלק בחצי אמריקה, הם יכולים לשתק ענקי טכנולוגיה, הם יכולים לכבות את האור, הם יכולים לרוקן את תאי הדואל של מפלגה פוליטית שלמה. רוסיה קיימת מפני שהיא מפחידה.
ב-1970 ישראל חרדה מפני "הסובייטיזציה של מצרים", כאשר צוותים של ברית המועצות הציבו סוללות של טילי סאם-3 לאורך תעלת סואץ, כדי לנטרל את חיל האוויר של ישראל. ב-2021 חיל מצב רוסי בסוריה מנסה בדיוק אותו הדבר, רק עוד יותר, בשיתוף פעולה עם איראן. רוסיה, צינית ומחושבת, תציע בהדרגה לישראל מעמד של לוויינית במערכת השמש של מוסקבה, מעמד של ואסאלית. מה ריקה הייתה העמדת הפנים, שהכל הוא עניין של יחסים אישיים עם הדיקטטור.
מה זו רוסיה בכלל? ג'ו ביידן אמר בסוף החודש שעבר, שלוולדימיר פוטין "יש בעיה אמיתית - הוא יושב על כלכלה שיש לה נשק גרעיני ובארות נפט, ושום דבר חוץ מזה. כלכלתם היא - מה? - השמינית בגודלה בעולם עכשיו. הוא יודע שהוא בצרות ממשיות, מה שהופך אותו, בעיניי, למסוכן אפילו יותר".
מה שמעניין באיפיון הזה הוא מידת דמיונו לאיפיונים של סוף שנות ה-80, כאשר במערב התחוור והלך גודל כישלונה הכלכלי של ברית המועצות. ערב נפילתה, כלכלנים מערביים אמרו עליה, שגודלה, במונחים של תמ"ג והכנסה לגולגולת, היה כגודל פורטוגל. במשך עשרות שנים היא מימנה את מכונת המלחמה הגדולה ביותר עלי אדמות, במקום לייצר מקררים, מכונות כביסה ומכוניות נוסעים ולשפר את חיי נתיניה.
בשנים האחרונות כלכלת רוסיה מדממת, מחמת הסנקציות האמריקאיות המכאיבות והירידה התלולה במחירי הנפט. המחירים חוזרים ועולים, לסירוגין, אבל תלותה של רוסיה בהם מזכירה ארץ בעולם השלישי, לא מעצמה אירו-אסיאנית (כפי שהם אוהבים לקרוא לה). רוסיה מתעקשת לנופף בטילים "היפר-סוניים" במקום להתחרות בטסלה, בבואינג ובאפל.
30 שנה לאחר המהפכה הדמוקרטית שהכזיבה, רוסיה חזקה ממה שהייתה בזמן ההתמוטטות, והיא מטילה את חתיתה על ארצות קרובות ורחוקות. אין ברירה אלא להניח שהיא תאריך ימים. אבל זה גם מה שחזו שירותי הביון המערביים כאשר נשאלו על עתיד ברית המועצות ב-1990.
כתבות
ני"ע
