טעיתם בקריירה? התפשרתם על תפקיד? תברחו בזמן

בתגובה לטור האחרון שלי - מלכודת הכולבויניק: ניסיון במגוון מקצועות הוא חסרון, היו שטענו כי כורח המציאות וההכרח להתפרנס הם העומדים בבסיס ההחלטה לדלג בין מקצועות ותחומי עיסוק, ולאו דווקא הרצון לייצר יתרון תחרותי באמצעות גיוון מקצועי.

לנהל את הפשרה

הטענה הזו נכונה. אכן רבים נאלצים להתפשר על כל מיני תפקידים רק כדי להתקיים, מוצאים עצמם לא אחת מדלגים בין מקצועות ותחומי עיסוק, תוך סיכון מהותי של ערך המותג וערך השוק. יחד עם זאת, גם פשרה עמוקה לא בהכרח הופכת אנשים לכולבויניקים או לעב"מים תעסוקתיים, ובלבד שמנהלים אותה נכון.

כיצד מנהלים פשרות באופן שלא יפגע בפוטנציאל הקריירה, או לפחות ימזער אותו למינימום? התשובה לשאלה הזו מורכבת משני חלקים, שהראשון בהם עוסק בשאלה על אילו תפקידים נכון להתפשר ועל אילו אסור בשום אופן, ואילו השני מתמקד בדרך ההתנהלות אחרי הכניסה לתפקיד הפשרה.

באשר לחלק הראשון, אין המלצה אחת גורפת כי הפשרה הנכונה היא פונקציה של הרבה מאד גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים המשתנים מאדם לאדם ומזמן לזמן (חוסן כלכלי ורגשי, מקצוע המוצא, מקצוע המטרה, היצע המשרות ברגע נתון, השלב בקריירה, הגיל, הבכירות ועוד), כאשר לעיתים קרובות עומק הפשרה איננו הפרמטר המרכזי בקבלת ההחלטה. מעבר לכך, לעיתים קרובות יש פער בין עומק הפשרה מבחינה אובייקטיבית, לאופן שבו היא נתפסת סובייקטיבית, עד כדי מצב בו תפקידים הנתפסים כפשרה עמוקה הם האופטימום לו יכול אדם לצפות בהינתן ערך המותג שלו ברגע נתון.

לבחון את עומק הפשרה

לעומת זאת, בשאלת ההתנהלות לאחר הכניסה לתפקיד הפשרה יותר קל לקבוע כללי אצבע שיסייעו למזער את הפגיעה בפוטנציאל הקריירה, כנ"ל כשנעשתה טעות בבחירה של תפקיד, שמרחוק נראה כמקפצה אבל התברר כמוקש קריירה.

בשני המקרים, הצעד הראשון והחשוב ביותר - להעריך במדויק את עומק הפשרה או הטעות, דבר שלעיתים לא לגמרי ברור בטרם הכניסה לתפקיד. ההערכה צריכה להיות בראש ובראשונה אובייקטיבית, דהיינו האופן שבו התפקיד נתפס בעיני שוק העבודה יחסית לתפקידים קודמים, עם דגש על התפקיד שקדם לתפקיד הפשרה. את התהליך הזה צריך לעשות כמה שיותר מהר, כי לעומק הפשרה השפעה דרמטית על ערך המותג שלכם ועל ערך השוק, ובהתאמה על פוטנציאל התפתחות הקריירה.

השלב השני תלוי בתוצאות הבדיקה. אם הפשרה/הטעות מתבררת כעמוקה המשימה היא למצוא אלטרנטיבה מספיק טובה כמה שיותר מהר. המשמעות הפרקטית היא המשך חיפוש עבודה כאילו לא התחלתם לעבוד (זה בהחלט אפשרי, רוב האנשים מחפשים עבודה תוך כדי עבודה), שכן כל התפקיד של תפקיד הפשרה הוא לאפשר לכם מספיק אוויר כלכלי/רגשי למצוא חלופה ראויה.

בינתיים מומלץ לא להכניס את תפקיד הפשרה לקורות החיים, אם כי בראיון עבודה אתם בהחלט יכולים לספר עליו ולהסביר כי התברר לכם שטעיתם בבחירה (מראיינים מעריכים מועמד שלוקח על עצמו אחריות לטעות).

להחליף פשרה בפשרה

תוך כמה זמן צריך ולברוח? תוך כמה חודשים. אם תצליחו למצוא אלטרנטיבה בטווח של חצי שנה (לעיתים קצת יותר, תלוי בתפקיד/בכירות) לא יישאר כל זכר לתפקיד הפשרה, והקריירה שלכם תחזור למסלולה כאילו כלום לא קרה. כמובן שאין כל טעם להחליף את הפשרה בפשרה קצת פחות עמוקה שגם לה תצטרכו למצוא תחליף כמה שיותר מהר, כי אז כבר הרבה יותר קשה להעלים את תפקידי הפשרה ולמזער את נזקיהם.

ומה אם אתם לא בטוחים בעומק הפשרה או הטעות? המשיכו לנסות ולהעריך את התפקיד מנקודת מבט אובייקטיבית, ועד שלא תגיעו למסקנה שנכון לכם להישאר למרות הפשרה (למשל כי הארגון איכותי עם פוטנציאל התפתחות מבטיח), התמידו בחיפוש עבודה כאילו מדובר בפשרה עמוקה. אחרת תגיעו למצב שכבר אי אפשר להעלים את הפשרה/טעות, כפי שקרה לאחד המגיבים שנשאר שנתיים בתפקיד ממנו הוא לא מצליח להיחלץ, מודה בגילוי לב "נרדמתי בשמירה".

לסגור דלתות לנצח

והערה לסיום: אני בהחלט יכולה להבין את מי שחש אי נוחות כלפי המעסיק אותו "ניצל" עד שימצא אלטרנטיבה טובה יותר, אבל לפעמים אין ברירה, זה קורה גם למעסיקים שבעתות משבר נאלצים לפטר חצי חברה. רק הקפידו לא לעשות את "התרגיל" הזה לחברות הטובות במשק, אתם לא רוצים לסגור לנצח את הדלתות הלא נכונות. זכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה