פרומו הוא דרך מצוינת כדי להחליט אם כדאי לנו לצפות בסרט המלא יש בו את תקציר העלילה, רמזים לבאות, גיבורים ראשיים ואולי אפילו איזה טוויסט, אתם יודעים, כזה שמייצר מתח.
בחודש האחרון צפינו במסכי הטלוויזיה בפרומו מסעיר לגבי העתיד שלנו - טמפרטורות קיצוניות, גלי חום, שיטפונות, הצפות, שריפות ומה לא. השחקנים הראשיים הם אנחנו. אני, אתם, הילדים שלנו. והטוויסט? מסתבר שאין לנו בחירה האם לככב בסרט הזה או לא. האקשן כבר התחיל.
● "אם לא נשנה כיוון, הילדים שלנו כבר לא ידעו מה זה קיץ נחמד"
מזה שלושה עשורים מתריעים המדענים שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק אל פי תהום. השבוע, יצא הדו"ח המעודכן והמקיף ביותר בנושא, שבעצם אומר מה שאנחנו כבר יודעים - אנחנו חיים בסרט, והוא סרט רע. סיכום זריז: העולם ממשיך להתחמם בקצב מהיר, ללא צל של ספק אנחנו גרמנו לזה בכך שאנחנו שורפים כבר 200 שנה דלקי מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי), וכמויות הפחמן הדו־חמצני הגיעו לכמות שלא נראתה באטמוספרה לפחות 2 מיליון שנה. מה עוד? כל עשור חם מקודמו, אירועי מזג אוויר קיצוני ילכו וחריפו ותדירותם תגבר, ואם זה לא מספיק, אז יש כבר נזקים בלתי הפיכים: המסת הקרחונים תמשיך ומפלס הים רק יעלה, גם אם נעשה הכול כדי לעצור את פליטות גזי החממה.
שוב ושוב נאמר לנו שחלון ההזדמנות למזער את הנזק הולך ונסגר, אבל אנחנו לא מקשיבים. חלקנו אדישים, חלקנו מודאגים עד כדי שיתוק, חלקנו מאשימים אחרים. כאמא, אני עושה דברים רבים כדי לשמור על הילדות שלי. זה מתחיל מהדברים הקטנים: שיאכלו ירקות כדי שיהיו להן מספיק ויטמינים, שישימו כובע כשהולכים לים. הרי בסופו של יום, היקרים לנו הם הדבר הכי חשוב, לא? אז איך זה שכאשר מדובר באיום הכי גדול על יקירנו, אנחנו בוחרים לשבת בחיבוק ידיים ולהסתכל במתרחש כצופים מהצד? מה צריך לקרות כדי שנבין שזו האחריות של כולנו לצעוק קול צעקה, לערוך שינויים באורח החיים שלנו ולדאוג שיהיה כאן עולם שניתן יהיה לחיות בו?
בשלב הזה בדרך כלל מסתיימות הכתבות. יש משבר אקלים, זה רע, אנחנו גרמנו לו, חייבים לפעול. ביי. אבל בפועל, זה רק מחזק את תחושת חוסר האונים, כי מה זה בעצם אומר "לפעול"? מי צריך לפעול? מה צריך לעשות? איך יוצאים מהסרט הזה והאם יש דרך למזער נזקים או שהכל אבוד?
אני לא אשאיר אתכם רק עם האיום שניצב מולנו. אומנם אחריות רבה היא בידיי המדינה, אבל יש גם צעדים משמעותיים שעל כולנו לבצע כדי לצמצם את הנזק. לא בטוח שתאהבו אותם. אבל בואו, גם הקטנה שלי לא מתה על ירקות.
6 דרכים לצמצם בעצמנו את משבר האקלים:
1. קהילה - דברו על המשבר עם המשפחה והחברים, והצטרפו ליוזמות ירוקות בעיר. ידעתם שרחוב מוצל קריר יותר ב-5 מעלות צלזיוס מרחוב ללא עצים? שמרו שלא יכרתו אותם.
2. צרכנות - השתדלו לקנות פחות. הבגדים אומנם מיוצרים בסין - אבל אנחנו אלו שרוכשים אותם ממיטב כספנו.
3. אנרגיה - הפחיתו את השימוש באנרגיה. יש לנו 1,650 שעות שמש בישראל, זה לגמרי אפשרי לייבש את הכביסה בחוץ. השתמשו בדוד שמש, ואם יש לכם בית פרטי - שימו פאנלים סולאריים על הגג.
4. תחבורה - לכו ברגל או באופניים לכל מקום שרק אפשר. אם זה רחוק, בחרו בתחבורה ציבורית או נסיעה שיתופית. ואם חייבים רכב פרטי , עברו לרכב היברידי או חשמלי. זה יכול לחסוך לכם עד 2 טון פחמן דו-חמצני בשנה!
5. פסולת - שליש מהפח הביתי שלנו מורכב ממזון שהשלכנו. אבדן מזון לבדו אחראי ל-6% מפליטות גזי החממה בישראל.
6. מזון - צמצמו צריכת מזון מן החי, ובעיקר, וותרו על בשר בקר. ישראל מדורגת כרביעית בעולם בצריכת בקר לנפש. הבקר פולט מתאן, שזה גז חממה חזק פי 84 מפחמן דו-חמצני. בנוסף, לטובת גידול הבקר כורתים יערות בכמויות מבהילות - כמעט 80% מהשטח החקלאי בעולם מנוצל לטובת גידול בע"ח למאכל. אם אתם ממש חייבים בשר, פשוט החליפו את הבקר במנת עוף, וכבר הפחתתם פי 10 את הנזק מבחינת פליטות.
זה לא קל להחליט לבצע את השינויים האלה ובטח לא נוח, אבל מה שמונח על המאזניים חשוב יותר. זה הדבר הנכון לעשות, והאמת שהעשייה הזו גם מדבקת. נסו להוביל שינוי ותראו כמה מהר מצטרפים אליכם אחרים, שיבינו גם הם שאין לנו כדור ארץ אחר. אנחנו אלו שכותבים את הסוף של הסרט. ושתו מים, כי צפוי להיות חם.
ג'ודי לקס / צילום: פרטי
כותבת הטור היא האוצרת המדעית של תערוכת משבר האקלים 'זה מתחמם: האקלים, המשבר ואנחנו' במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ודוקטורנטית בביה"ס לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
