המנכ"לית הקיבוצניקית שמפתה טאלנטים לעבוד בהייטק בנגב: "אנחנו מחפשים אותם ברכבת באר שבע"

אישי: בת 48, נשואה ואם לשלוש בנות, מתגוררת בקיבוץ בית ניר.
מקצועי: מנכ"לית מרכז הפיתוח של DELL טכנולוגיה בבאר שבע.

אני: קיבוצניקית בנשמה. מונעת מחזון ומתחושת שליחות, מסתכלת רחוק עם אימפקט רחב. אופטימית, אנרגטית, יודעת לרתום אנשים, אותנטית. כשקשה לי אני משתפת בלי בושה. מתייעצת ויודעת לקבל החלטות.

משפחה: אמא התייתמה מסבתא כשהייתה תינוקת ברומניה. כשפרצה המלחמה, כשהיא בת 5, סבא הסתיר אותה במנזר באוסטריה. בזכות המראה הבהיר והנזירות, היא ניצלה והוא אסף אותה בסוף המלחמה. היא עלתה לארץ אחרי קום המדינה. בצבא הגיעה לקיבוץ בית ניר,שם הכירה את אבא. אבא עבר את המלחמה תחת חסותו של מלך בולגריה, כשאר היהודים, והמשפחה הגיעה לארץ בעקבות אח שעלה לכאן ונהרג במלחמת השחרור, למושבת הבולגרים ביפו. הוא התגייס לגרעין הנח"ל והגיע לקיבוץ.

הקיבוץ: ההורים שלי גרו באוהלים, והקימו אותו יש מאין. כולנו, ארבעת האחים, נשארנו בקיבוץ. אני חושבת שזה בגלל החינוך והחיבור השורשי למקום.

ילדות: בקיבוץ, בלינה משותפת עם הקבוצה שלי, שנתנה לי ביטחון ועטפה אותי. בשעות הבילוי עם ההורים היינו שוכבים יחד על השטיח ופותרים תשבצים. אבא היה כלכלן, וקיבל עבודה בחברה שמפתחת חקלאות, ובגיל 7 טסנו לקראקס ל־3 שנים. למדנו בבית ספר בינלאומי ובהתחלה לא הבנתי כלום. גם להתרגל לחיות עם ההורים בבית לא היה קל. החברות שלי היו מיפן, גרמניה וניגריה. טיילנו המון וצברנו זמן איכות משפחתי. חזרתי לארץ בכיתה ה', עם מותגים של "הלו קיטי" שלא ממש התאימו לקיבוץ. אבל די מהר נכנסתי לעניינים, לפינת החי ולחקלאות. אח"כ למדתי מתמטיקה בנוער שוחר מדע
במכון וייצמן והייתי במגמה ביולוגית־כימית.

נמרוד הופמן: בעלי, בן קיבוץ שובל, בוגר תעשיה וניהול ועובד בחברת אייר פרודקטס. איש שלם, שקט, בעל הכלה וצניעות. העוגן המאזן במשפחה. הכרנו אחרי הצבא,
ואחרי שנתיים התחתנו. יש לנו 3 בנות, גרים בקיבוץ.

קריירה: אחרי שירות כמאבחנת התחלתי לעבוד במכון פיל"ת בתל־אביב. 7 שנים של טרמפים ותחב"צ, תוך כדי תואר במדעי החברה. כשנכנסתי להריון עברתי לאורבוטק, ואחר כך לקומפיוג'ן. אחרי 6 שנים, בהיריון שלישי, מצאתי את עצמי שוב עוברת מקום עבודה בהריון. אף פעם לא הסתרתי את ההיריון, גם בתחילתו. המעסיקים שלי ראו בי טאלנט, ולא נרתעו.

EMC: אחרי הלידה ניהלתי את SEE ++ שעושה אאוטסורסינג של משאבי אנוש. אח"כ עברתי לסטארטאפ בתחום הקלינטק, עד שנחשפתי למודעה על פתיחת מרכז מצוינות ופיתוח של EMC, והתקבלתי לניהול משאבי אנוש. היינו צוות חלוצי שהונהג על ידי ד"ר ארנה ברי. פארק ההייטק בב"ש היה רק בגדר תכנית. ואז החברה נרכשה על ידי DELL.

DELL: יש לחברה 500 פטנטים, ומרכז המצוינות הוא אחד מארבעת מרכזי הפיתוח שלה בארץ. אנחנו מפתחים טכנולוגיות חדשניות באחסון מידע ומבוסס תוכנה, סייבר, מדעי נתונים, שרתים וטכנולוגיות ענן. המשכתי שם בניהול HR, וכשהמנכ"ל יצא לרילוקיישן
מוניתי במקומו. אנחנו פועלים להביא פרויקטים מחו"ל, לחזק שת"פ עם חברות בפארק ושותפות עם מערך הסייבר.

פארק ההייטק בבאר שבע: לא הייתי אומרת שהוא נכשל, אבל נכון שמעבר יחידות התקשוב והמודיעין לדרום מתעכב, והפארק עוד לא במקום שקיווינו. שלושה בניינים מאוכלסים והרביעי בעיצומו.

טאלנטים בדרום: כשהפארק היה בחיתוליו, לבשנו חולצות עם בן גוריון עומד על הראש, התייצבנו בבוקר ברכבת, וחילקנו כרטיסי ביקור ובקבוקי מים עם כיתוב: "לא צריך לעמוד על הראש כשההזדמנות הבאה מעבר לגשר", כשהכוונה לגשר שמוביל לבאר שבע, בניסיון לפתות את עובדי ההייטק שנסעו לת"א.

עשייה: אני מאוד מעורבת במה שקורה בבית ניר. הערב למשל, אני משתתפת בישיבה לחגיגות ה-64 שלנו. חוץ מזה, אני בפורום STEM של פארק ההייטק שמעורב
בפרויקטים שמייצרים שינוי.

תפיסת עתיד: לצאת מאזור הנוחות, לחולל שינוי, מאמינה שהוא בידנו.