היו ימים בהם משבר האקלים היה סיפור רחוק. מן נבואת זעם של קבוצת פעילים סביבתיים המתעקשת לעסוק בעתיד במקום בהווה. בעוד ברחבי העולם הטרנד הירוק הלך ותפס תאוצה, בישראל זה המשיך ונתפס כמו רעיון פריבילגי של מי שמסרב להבין שישנן בעיות חשובות יותר; ובעוד בכל העולם תפקיד השר להגנת הסביבה הפך לאחד התיקים המשמעותיים ביותר שפוליטיקאי יכול לחשוב עליו ושווה-ערך לא פחות לתפקידי הביטחון והחוץ, בארץ הוא ניתן לפוליטיקאים כמעין עונש. אולם בשנה האחרונה נפל דבר בישראל.
ראשית, ההתחממות הגלובלית הפכה מעתיד להווה. לא עוד סיפורים על עתיד ילדינו, אלא קושי אמיתי לצאת מהבית הממוזג אל תוך הסיוט הגדול המתרחש בחוץ, אותו סיוט ממנו הזהירו הפעילים הסביבתיים. כדור הארץ תוקף בכל הכוח, בישראל ובעולם כולו, והאנושות קיבלה פה חתיכת סטירה.
שנית, לתפקיד השרה להגנת הסביבה מונתה הפעם פעילה סביבתית. פוליטיקאית שראתה בתיק להגנת הסביבה זכות. לא סתם זכות, אלא נלחמה עליו במשא-ומתן הקואליציוני. שני האירועים האלה, האישי והפוליטי, קידמו את ישראל כמה צעדים משמעותיים קדימה במאבק העולמי במשבר האקלים וקידמו אותנו קצת יותר קרוב אל המדיניות העולמית, שעדיין נמצאת שנות אור קדימה מזו הישראלית. לצד צעדים כמו דרישתה של השרה תמר זנדברג מראש הממשלה להכריז על מצב חירום אקלימי או הצהרות גדולות אל מול מפעלי הענק, מקדמת הממשלה הנוכחית גם צעדים שרלוונטיים לכל בית בישראל, אחד מהצעדים האלה הוא מס חד"פ.
ישנה טענה לפיה משפחה מרובת ילדים לא יכולה לאפשר לעצמה שימוש בכלים רב-פעמיים. "לכם קל לדבר", הסבירו לי פעם, "אבל תארו לכם לרגע איך נראות שלוש ארוחות ביום במשפחה של עשר נפשות. מדובר בכמות כלים שאתם אפילו לא מצליחים לדמיין".
הטיעון הזה נכון לחלוטין - אכן לא פשוט אפילו לדמיין את כמות הכלים הזאת. אך במקביל, לאותה משפחה יש כנראה גם כמות כביסה שאני לא מסוגל לדמיין, ועדיין, איש לא מצפה כי משפחות מרובות ילדים יעשו שימוש נרחב בבגדים חד-פעמיים מזהמים. כי העולם התקדם קדימה, והפתרונות לכך נמצאו. כמוהם, גם בסוגיית הכלים החד-פעמיים - הנזק כבר ידוע, והפתרונות כבר כאן, והם פשוטים משנדמה.
במקום להסביר שאפשר (וכדאי) אחרת, תוקפים את הצעד
הבעיה היא שהפוליטיקאים החרדים ומובילי דעת קהל בציבור החרדי בוחרים דווקא לתקוף את המס הזה ולכנות אותו כגזרה במקום להסביר שאפשר אחרת. בהחלטה הזו הם עושים נזק לא רק לעצמם, ולא רק לציבור שלהם, אלא לעולם כולו.
היה מצופה דווקא מהפוליטיקאים החרדים ומובילי דעת הקהל בחברה להתחיל ולהנגיש את האסון הסביבתי המתרחש עלינו לציבור המאמין בישראל. שהרי בסופו של יום הפגיעה בבריאה ובכדור היא דבר אנטי-דתי, אפילו פשע דתי. לעתים יש דברים משמעותיים יותר מהצורך למצוא עוד נקודה לניגוח הקואליציה והממשלה, ניסיון למצוא עוד איזה זווית בתקציב המדינה שאפשר לתקוף, במקום להתייחס אל מצב החירום הלאומי והעולמי שאנחנו נמצאים בו.
מס החד"פ הוא צעד קטן, מידתי והדרגתי בדרך לעולם שאנחנו רוצים לחיות בו. אי-אפשר להביט במה שקורה כאן סביבנו ולהמשיך לעצום את העיניים, אסור לנו להפוך את משבר האקלים לכלי לניגוח פוליטי ולהשתתף בחגיגת הכחשת האקלים שהובילה אותנו לנקודה בה אנחנו נמצאים היום.
דוח האו"ם שפורסם השבוע קבע באופן חד-משמעי כי פעולות האדם הן הגורם המרכזי להתחממות הגלובלית שמביאה איתה, בין היתר, עלייה במקרי אסונות הטבע בעולם, כולל השריפות והשיטפונות ביוון ובאירופה וגל החום באמריקה.
פעולות האדם נמדדות ביכולת של כולנו לעשות שינוי משמעותי בהרגלי הצריכה שלנו, ותפקידה של מדינה, בתור הריבון, לעודד צעדים כאלה בכלים שיש ברשותה. מס החד"פ הוא צעד בכיוון הנכון.
הכותב הוא יועץ תקשורת, לשעבר דובר מפלגת מרצ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.