שנה להסכמי אברהם: לשכנע את ממשל ביידן בחשיבות ההסכמים

בימים אלה אנחנו חוגגים שנה ל"הסכמי אברהם". מדובר בשנה מאוד משמעותית ואפקטיבית לישראל,

היחסים הטובים עם המדינות הובילו לשיתופי-פעולה כלכליים מדהימים בכל תחומי החיים: טכנולוגיה; תיירות; ספורט; בריאות; משאבים טבעיים ואנרגיה; לימודים; חברה; תקשורת, שיתופי-פעולה בין משרדי הממשלה וכמובן- עסקים.

הפעילות העסקית התרחבה והיקף העסקאות שנרשם הגיע לכ-600 מיליוני דולרים והצפי שיגיע עד סוף השנה האזרחית לכמיליארד דולר. כאמור, מדובר בשנה של קורונה שבה התיירות עוד לא פתוחה לגמרי והשמיים סגורים. הגל השלישי פגע לצערי בנוכחות של צמרת התעשייה הביטחונית הישראלית באחת התערוכות הגדולות והמשמעותיות בתחום בעולם שהתקיימה בפברואר באבו דאבי.

גם היחסים בין ירושלים לאבו דאבי הפכו קרובים מתמיד ומתכוננות תוכניות תשתית וכלכלה אדירות לירושלים ובעיקר למזרח העיר. בשנה האחרונה ביקרתי יותר מפעם אחת בדובאי והאווירה שם כלפי ישראל חמימה ומקבלת מאוד. אין לי ספק מהמפגשים עם האמירתיים כי ההסכמים תרמו מאוד לשני הצדדים.

כמובן שמולנו אתגרים גדולים מאוד על מנת לשמר את מערכת היחסים: היחס של ארה"ב להסכמי אברהם והניסיון של ממשל ביידן להוריד אותם מסדר העדיפויות הוא מהלך מסוכן- מהלך שישראל חייבת לבלום כבר עכשיו. הנטל והאחריות על מדינת ישראל לשדר לממשל ביידן על החשיבות של ההסכמים לעתיד לא רק של ישראל אלא של האזור כולו.

עלינו לדחוף קדימה את הסכמי אברהם ולהציגם כמנוף צמיחה ושלום בכל המזרח התיכון ולהוכיח לממשל האמריקאי כי מדובר בסדר חדש במזרח התיכון, שכבר קורה ומתקיים. מודל השלום שנוצר עם החתימה על ההסכמים הוביל לשינוי תודעתי בין המדינות המתונות, אלה שבוחרות בשפע, בעושר ובטוב ההדדי, אל מול המדינות הקיצוניות שרק בוחרות בהרס וחורבן. אנחנו כל יום מייצרים שלום חדש. שלום שטרם נראה בעבר בהסכמי שלום קודמים.

הסכמי אברהם מייצרים בלוק אסטרטגי למדינת ישראל שיכול בסוף לשרת אותנו גם בפן הביטחוני. אבל הראייה צריכה להיות רב צדדית - לשיתופי-פעולה מלאים בין המדינות ולרתום האחת את השנייה על מנת לסייע למדינה כזו או אחרת. למשל, הסכמי הנפט קצא"א שדורשים חשיבה יצירתית ומציאת פתרונות ולא רק יצירת בלימה אל מול ההסכמים. ההסכמים הללו מעידים על התחייבות של המנהיגות באמירויות לשותפות עם ישראל - זה לא רק הנפט עצמו אלא זה העובדה שאנחנו מייצרים פרויקט אסטרטגי ענק ומהותי ולבלום אותו לא צריך להיות האינטרס של מדינת ישראל אל לקדם אותו.

זהו שלום בין אנשים לאנשים ולא בין מנהיגים ומנהיגים. העבודה האמיתית היא בשטח והיא זו שיוצרת שלום בר קיימא. כבר שנה שאני מנהלת קשרים אדוקים עם אנשי ונשות עסקים מהאמירויות ואף הקמנו מועצה עסקית משותפת ויזמתי פורום נשים לבעלות העסקים ומנהיגות מפרץ- ישראל. לא מדובר בדבר של מה בכך, אלא בעבודה קשה ומאומצת שבה יש שיתופי-פעולה הדדיים ולא מערכת יחסים של "תן וקח" חד צדדית.

העבודה מול מרוקו, סודאן, בחריין והאמירויות דורשת הרבה מאוד מאמץ. עיקר העבודה לא מסתכם בחתימה על חוזים והסכמים. יש כאן עבודה יומיומית להיות קשורים למדינות הללו, לצרכים שלהם ולאינטרסים הייחודיים. גם להם ההסכמים עם ישראל חשובים והם לגמרי משדרגים את מעמדם בעולם ופותחים אפשרויות חדשות מול גורמי השקעה בארה"ב ואירופה. ישראל היא הצינור שלהם לפתיחת הכלכלה ברחבי העולם והלגיטימציה לעבודה משותפת עימם.

עם זאת, לא הכל מגיע בקלות. מנהיגי המדינה חייבים לפקוד את המדינות הללו ולהכיר את התרבות ודרכי העבודה. הבסיס המשותף לכל: כבוד הדדי ובניית אמון. ברגע שאחת מהמדינות החתומות על "הסכמי אברהם" תרגיש מופלית לרעה או שלא מתייחסים אליה בכבוד, ההסכמים לא יגיעו לכדי מיצוי אמיתי ואף יימצאו בסכנת ביטול.

מודל השלום החדש והחם שנוצר יכלול גם את המדינות שכבר יש לנו איתם הסכמים שלום קודמים: מצרים וירדן. זה פותח אפשרויות חדשות ומרגשות וכך גם ערביי ישראל נרתמים לפיתוח הקהילות והסביבה שלהם. כל הדינמיקה לפתע משתנה. הממשלה ומנהיגנו חייבים לטפל במערכת היחסים הזו עם הצעות קונקרטיות, עם פתרונות ממשיים ועם המון עבודה בשטח. שינוי אמיתי מאומת סטארט-אפ למחוז סטארט-אפ ענק.

הכותבת היא משנה לראש העיר ירושלים ויו"ר המועצה לעסקים אמירויות-ישראל ויו"ר פורום נשות עסקים במפרץ