סגר נוסף איננו נחוץ, איננו יעיל, ונזקיו גדולים

כשדנים בסגר צריך קודם כל לחזור ולשאול לשם מה? בסגר הראשון, בזמן שידענו כה מעט, המטרה הייתה למנוע את קריסת מערכת הבריאות. הונחינו על ידי פיזיקאים ומתמטיקאים ללא ידע וניסיון רפואי שבנו מודלים אפוקליפטיים וניבאו התמוטטות המערכת. כיום דווקא עם ההצלחה של החיסונים בהקטנת תחלואה קשה המערכת איננה קרובה לקריסה. רוב הטיפול והמעקב עברו לקהילה וניתן להרחיב זאת כפי שנעשה בשכונות חרדיות.

בשלב שני צריך לבדוק האם סגר בכלל יעיל בעצירת התחלואה. בינואר-פברואר השנה בשיאו של הגל השני בריטניה הייתה בסגר בעוד בשוודיה החיים המשיכו כרגיל. עקומת התחלואה בשתי המדינות דומה וכן גם זמן וקצב דעיכת הגל. כך גם ההשוואה מאותם החודשים בין קליפורניה שבה נשמר סגר לבין טקסס ופלורידה בהן כמעט ולא התרחש.

ובגל הזה נחזור ונסתכל על בריטניה שכבר אינה דוגלת בסגר: היה בה גל דלתא שהגיע ל-80% כמות המאומתים בהשוואה לגל השלישי, אך רק כ-7% תמותה בהשוואה לפברואר השנה. הגל דועך ללא סגר. גם השוואה בארץ בין אזורים עם סגר חלקי לבין אזורים ללא סגר לא מצאו הבדל בקצב הדעיכה של התחלואה. מדובר בתחלואה נגיפית נשימתית הדועכת בעצמה ועלולה לשוב עם או בלי התערבות שלטונית.

בארץ, שבה היו לנו כבר 3 סגרים, הייתה עלייה בתמותה הכוללת של כ-6.5% מול שנים קודמות בעוד במדינות בהן לא היה סגר העלייה הייתה מתונה הרבה יותר ובשוודיה היא הייתה רק 1.5% ובחודשים האחרונים אפילו פחות.

ובצד השני: לסגר יש מחיר אדיר. הרפואה המונעת פחתה בעשרות אחוזים, הרבה פחות ממוגרפיות, בדיקות לסרטן המעי, מעקבי סוכרת ואפילו פחות מעקבי הריון. הנתונים הללו דווחו על ידי תוכנית המדדים הלאומית של משרד הבריאות. אנשים מתקשים וחוששים להגיע למרפאות ולבתי החולים. בטווח בינוני מאות אנשים נוספים ימותו מהסגר המתמשך ולא מהקורונה. אבל האנשים הללו לא יהיו בכותרות העיתונים.

לסגר יש מחיר אדיר. כל יום סגר עולה לפחות סל בריאות שנתי - הייתי חבר ועדת הסל, הלבטים קשים, הידיעה שניתן עם עוד קצת כסף לחסוך חיים, להאריך חיים ובעיקר להיטיב חיים. בכסף הזה ניתן להשיג כל כך יותר שנות איכות חיים, באם ההחלטות היו מתקבלות בשיקול דעת, בדיון פתוח וגלוי ובייעוץ של האנשים המבינים בכך.

לסגר יש מחיר אדיר. באבטלה, אבל לא בצד הכלכלי שלה. האבטלה הורגת. יש נתונים מחקריים משמעותיים שעליה באבטלה קשורה לעלייה מובהקת בתמותה, ודווקא בקרב גיל הביניים.

לסגר יש מחיר אדיר. בצד החברתי, המשפחתי. בדיכאון בחוסר התקווה בעליית המתח והאלימות בעיקר כלפי נשים.

לסגר יש מחיר אדיר. בהשפעה על הילדים. אנחנו מגדלים דור של נבערות. דור של ילדים עם הפרעת קשב קולקטיבית עם חוסר יכולת ללמוד. עם פגם ביכולת לקשרים חבריים. כבר בסגרים הקודמים היו דיווחים מגורמי רווחה רבים על עלייה משמעותית בהתנהגות סיכון בקרב בני נוער.

בנוסף, דווקא האוכלוסיות שאינן יודעות לשמור ריחוק חברתי הן אילו שמפרות את הסגר ואין לנו יכולת או רצון אכיפה.

לכן סגר איננו נחוץ כי לא נקרוס, איננו יעיל במניעת תחלואה, ונזקיו הבריאותיים אדירים. אני מבין את הרצון לעשות מעשה אך בואו נבחר במעשה הנכון ונפעל לחיזוק מערכת הבריאות שהורעבה במשך שנים ונמצאת על הקצה.

ואסיים עם פניה לכולכם: מבוגרים שעדיין לא התחסנו - זה הזמן להשלים את החיסון ולהקטין את הסיכון האישי שלכם להיות נטל על מערכת הבריאות.

הכותב הוא ראש החוג לרפואת המשפחה וסגן דיקן לאקדמיה - רפואת המשפחה, האוניברסיטה העברית, מנהל המחלקה לרפואת המשפחה - כללית מחוז ירושלים ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הקהילה