לכל אזרח יש דעה על מה צריך לעשות כדי להתמודד עם המגפה וכולם חושבים שהם צודקים. אז איך מחליטים מה לעשות? כיום השיטה השלטת שהוכיחה את עצמה מתבססת על עובדות-ראיות. יש בסיס נתונים רחב שאנשי המקצוע והמדע בונים לאורך התקופה האחרונה ועל פיו מקבלים החלטות. אך גם כאן יש מקום לדעות שונות בעיקר כשמדובר במצבים שלא נבחנו קודם לכן. כמובן שהנושא על סדר היום הוא סגר כן או לא. אחד השיקולים העיקריים הוא תועלת מול עלות.
סגר מלא, בו הציבור נמנע ממגעים עם אנשים אחרים לחלוטין, בהחלט יכול למנוע הדבקה, אך מה אז? נעצור את החיים? נזקי "עצירת החיים" גבוהים ורק דוחים את הבעיה - לא פותרים אותה. אתה יכול להפסיק לנשום לכמה שניות אם האוויר סביבך מסריח, אך לא תוכל להמשיך לחיות כך יותר מכמה שניות - כך הסגר.
בנוסף לכך, די ברור שהציבור לא שיתף פעולה באופן מלא בסגר האחרון ולשלטון אין אפשרות לכפות על כל אזרחיו באופן מוחלט את הסגר. לכן יש לאמץ הגבלות חלקיות. מניעת התקהלות היא מגבלה בסיסית בתנאים אלו שחייבים להפעיל מיד ולאכוף בצורה קשוחה. זהו המינימום ההכרחי, מגבלה מסוג זה לא עוצרת את החיים אך מורידה את המקומות בהם ניתן להידבק.
הפתרון היעיל ביותר
ההתערבות המשמעותית ביותר שניתן לעשות ללא עוררין הוא חיסון כל האוכלוסייה מגיל 12, וכרגע נראה שזה הפתרון היעיל ביותר לבלימת המחלה. אך למרבה הצער אנחנו לא מצליחים להגיע לחיסון עדר כפי שציפינו בתחילה. כרגע רק כ-65% מהאוכלוסייה מחוסנת, בהחלט לא מספיק כדי למנוע את התפשטות המחלה. אחוז הילדים מתחת ל-12 בארץ יחסית גבוה (כ-22%) וכיוון שהם אינם יכולים להתחסן בינתיים, אנחנו נשארים עם קבוצת האנשים בעיקר בגילאים מתחת ל-50 שלא התחסנו. שתי קבוצות אלו מאפשרות לווירוס להמשיך להתפשט מאחד לשני ולפגוע בכולם.
למעשה, בשלב זה אמנם ניתן להפעיל מגבלות על החיים שלנו ולמנוע התקהלויות, להפעיל את התו הירוק והסגול ועוד, אך בסופו של דבר - אם רוצים לחזור לחיים נורמליים, הכל תלוי באחוז המחוסנים מעל גיל 12.
יש פעולות רבות שניתן לבצע כדי לשכנע את הלא מחוסנים ללכת להתחסן. שיטת המקל והגזר עובדת, ניתן לתת הטבות למתחסנים כגון הנחות ומענקים ומצד שני ניתן להשפיע על אלו שלא מחוסנים להתחסן על ידי פיתוח תקנות המאפשרות להגביל את כניסתם למקומות מסוימים ולאפשר למקומות עבודה למנוע כניסתם או עבודתם.
הלא מחוסנים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלו ששום דבר לא ישנה דעתם, הם בטוחים שכולנו כאן כדי לפגוע בהם ובחופש הבחירה שלהם. קבוצה זו מסוכנת מאד, הם אינם מוכנים לשמוע עובדות או הסברים ואינם קשובים לצרכי הציבור כולו. לעומת זאת, ישנם אלו שלא רואים עצמם בסיכון וחוששים מפני החיסון, אך כן מחוברים לחברה כולה - את הקבוצה הזו ניתן לשכנע להתחסן בסבלנות, פתיחות והקשבה.
סביבת חיים בטוחה
כל אחד מאיתנו מכיר אנשים שלא התחסנו. הקשיבו להם, הראו אמפטיה והבנה אך נסו לשכנע אותם שהדרך היחידה לחזור לחיים ללא איומי סגר הוא להתחסן. אם הם אינם מוכנים להתחסן, הבהירו להם שאתם רוצים ביטחון אישי ואינכם מעוניינים להיות בסביבתם ולהסתכן. די ברור שהלא מחוסנים מדבקים יותר, גם אם הם אסימפטומטיים וסיכוייהם להיות נשאי הווירוס גבוהים יותר.
צריך להבהיר בקול רם וברור שלכולנו יש זכות לשמור על עצמנו. הגבלת צעדיהם של הלא מחוסנים יכולה להביא לעליה בשיעורי ההתחסנות שלהם, כיוון שהם רוצים להיות חלק מהחברה הכללית.
תפקיד המדינה ליצור לנו, לרוב המחוסן, סביבת חיים בטוחה, וזאת ניתן לעשות על ידי חיסון כלל האנשים והגבלת המגע שלנו עם הלא מתחסנים. אך לשם כך יש צורך בגיבוי משפטי מתאים - כרגע גיבוי זה לוקה בחסר. תו ירוק ואכיפתו בהחלט יעזרו לנו במניעת סגר. אך רק בתנאי שיאכפו בהקפדה מרבית.
ברור לי שמתנגדי החיסונים הקולניים כועסים ותוקפים בצורה קשה ביותר בכל כלי תקשורת אפשרי, אך גם לנו מותר לדאוג לכך שלא נגיע שוב לסגר ושהילדים שלנו יוכלו לשוב לבית הספר כבעבר, גם לציבור המחוסנים יש זכויות.
הכותבת היא חוקרת ומרצה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
