המהפכה הירוקה לא קרתה: המדינה לא עמדה בהתחייבויות, והציבור משלם פעמיים

במרץ 2018 פרסמה ועדת הכספים של הכנסת הודעה חגיגית לפיה "רפורמת המיסוי הירוק יוצאת לדרך". גולת הכותרת של המתווה החדש, שלפי ההודעה נחתם "פה אחד" על ידי הקואליציה והאופוזיציה, הייתה הטלת מיסוי נמוך במיוחד בגובה 10 אגורות לליטר על רכבים שמונעים בגז טבעי, לעומת מס גבוה שיעלה בהדרגה בשנים הבאות עבור משאיות, מוניות ואוטובוסים שמונעים בסולר. זאת כמובן כדי לתמרץ מעבר לכלי רכב מופחתי זיהום (נציין שגם הגז הטבעי הוא דלק פוסילי מזהם). לאחרונה, חוק ההסדרים הרחיב את הטבת המיסוי גם על מימן ורכבים חשמליים, אלא שמדובר בעיקר באשליה. אבל לחלק הזה נחזור בהמשך.

כנגד המקל של מיסוי הסולר, ניתן גם גזר נוסף למי שיעברו לרכבים מופחתי זיהום: הבטחה למס נמוך על גז טבעי למשך כשש שנים, וגם זאת בתנאים. "העלאת המיסוי על הגז הטבעי שצפויה להיכנס לתוקף בהדרגה החל משנת 2024, תחול לדרישת הוועדה רק במידה ויפעלו לכל הפחות 25 תחנות תדלוק בגז טבעי" נכתב בהודעת ועדת הכספים. הוועדה אף הורתה על מתן תקציב מיוחד של 100 מיליון שקל לצורך הקמת התחנות.
מנכ"ל האוצר דאז שי באב"ד אף אמר: "אנחנו בטוחים שיהיו הרבה יותר מ-20 או 25 תחנות, זה לא האירוע". אבל בפועל, עד היום הוקמו רק 7 תחנות כאלה, והמעבר לגז טבעי לא התרחש. מה שכן קרה הוא זינוק של עשרות אחוזים בכל שנה בעלויות הדלק של משאיות, אוטובוסים ומוניות. עלויות שבסופו של יום יתגלגלו על הצרכנים.

ההחזר ושברו

עבור עשרות אלפי נהגי המשאיות והמוניות, השינוי יצא לדרך, והכיס החל להתרוקן בכל תדלוק. נסביר. גובה הבלו שמטילה המדינה על סולר הוא כ-3 שקלים, כאשר עד לנקודת הזמן הזו, אוכלוסיית נהגי המשאיות והמוניות הייתה זכאית להחזר על מחציתו (בשפה הרשמית ההסדר נקרא "הישבון". ג"ל). איך זה מתבצע בפועל? רשות המסים מקבלת בסוף השנה את הקבלות של הנהגים. כנגד כמות הליטרים שהם תדלקו, הנהגים מקבלים זיכוי. לפני הרפורמה ההיא, הזיכוי היה כ-50% מהבלו, שהם שקל וחצי על כל ליטר סולר.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 93% מהמשאיות בישראל מונעות בסולר, ובדיקה שקיימה התאחדות התעשיינים מראה כמה כסף נשאר לנהגיהן לאור החלטת הוועדה. בשנת 2018 ההחזר ירד ל-1.42 שקל לליטר. השנה, ההחזר יעמוד על כ-92 אגורות לליטר, ב-2022 ההחזר ירד ל-57 אגורות, והחל מ-2024 ההחזר יעמוד על סכום מצחיק של 10 אגורות בלבד לליטר. יצוין כי מדובר בבעלי משאיות 4.5-32 טון, שלפי נתוני הלמ"ס ל-2019 מהוות כ-80% מהשוק. עבור משאיות כבדות יותר, התעריף השתנה לרעה רק החל מהשנה הנוכחית, זאת היות ומדובר במשאיות גדולות יותר, שיש קושי גדול יותר בהחלפתן במשאיות שמונעות בגז טבעי.

לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2018, שנכתב לקראת הדיון בוועדת הכספים, ההכנסה של המדינה מהקטנת ההחזר לרכבים המסחריים הכבדים (מעל 32 טון) בשנים 2021 ו-2022, תעמוד על 1.7 מיליארד שקל. בדוח אין התייחסות להכנסות המדינה ממשאיות במשקלים של 4.5-32 טון, אך לפי הערכות של התאחדות התעשיינים מדובר במאות מיליוני שקלים לשנה. במילים אחרות - המדינה הרוויחה עד היום יותר משני מיליארד שקל בגין ההסדר.

בעולם שבו משבר האקלים מציץ מכל עבר, קשה להיות אמפטיים כלפי מי שנוהגים ברכבים מזהמים. אלא שהמציאות בשטח לא מציעה לאותם נהגים אלטרנטיבה, כמובטח. זוכרים את אותן 25 תחנות תדלוק בגז טבעי שהיו אמורות לקום? בדיקת גלובס מגלה שעד היום הוקמו שבע תחנות כאלה בלבד (בבאר שבע, אשדוד, כפר סבא, בית"ר עילית, חיפה, עפולה ואלון תבור).

  

אם אתם מתקשים להיזכר מתי ראיתם לאחרונה כלי רכב כבדים שמונעים בגז טבעי אינכם טועים. מנתוני משרד האנרגיה בישראל יש כיום רק 240 כלי רכב כבדים שמונעים בגז טבעי, חלקם הגדול אוטובוסים. "המשמעות של המהפכה שלא קרתה היא אחת", מסביר נתנאל היימן מהתאחדות התעשיינים. "התעשיינים והיבואנים משלמים מיליארדים עודפים עבור סולר, בזמן שהמהפכה הירוקה בתחבורה לא קרתה. כמובן שבעלי אותם רכבים מגלגלים את ההתייקרות על הציבור, ולכן כולנו משלמים יותר, ולמעשה המדינה מצאה לעצמה ערוץ מימון מתוחכם".

שיחה עם ירון אנג'ל, מבעלי רשת המאפיות אנג'ל, מבהירה כיצד המצב נראה מהצד של מי שמפעילים ציי רכב. "אנחנו מפעילים כ-150 משאיות שלנו ומשאיות עצמאיות, ולהערכתי המשמעות הכספית של קיטון ההישבון מאז 2018 היא הוצאה נוספת של מאות אלפי שקלים לרבעון", הוא אומר ומוסיף. "האוצר, שאומר שהוא לא מעלה מסים, עושה בדיוק את זה, ועוד עם הצהרות כאילו הם דואגים לסביבה. הם דואגים רק למלא את הקופה".

הטבה לסקטור שלא קיים

בהחלטת ועדת הכספים ממרץ 2018 נקבע שהמשך הקטנת ההישבון לרכבים המסחריים תלויה בהקמתן של אותן 25 תחנות תדלוק בגז טבעי. כאמור, הקטנת ההישבון משמעותה פחות כסף שהמדינה מחזירה לנהגים, דבר שמגדיל את הכנסות המדינה במיליארדים. מכיוון שאנחנו רחוקים מהיעד, ולא נראה שישראל עמודת להיות מוצפת במשאיות שמונעות בגז טבעי, באוצר הבינו שהמיליארדים שזורמים מציבור נהגי המשאיות והמוניות עומדים להיעצר.

אלא שבשבועות האחרונים הסוגיה, שמוכרת רק למעטים, קיבלה טוויסט מפתיע, כשאנשי האוצר מצאו דרך לשמר את המיסוי הגבוה על סולר. בתיקון שהוכנס כעת בחוק ההסדרים נכתב כי 25 תחנות התדלוק לא חייבות להיות רק מסוג גז טבעי אלא גם לטעינת רכבים חשמליים או לרכבים שמונעים במימן. לכאורה, מצוין לסביבה, והיכן שנכשלנו עם הגז הטבעי, נפתחת האפשרות לשימוש במוצרים ירוקים באמת.

אלא שאין בישראל משאיות חשמליות בכלל, היות שיש צורך בכמות עצומה של בטריות שתוכל לספק את הצרכים של רכבים כבדים. גם האפשרות למשאיות מונעות במימן לא ריאלית כיום. כך שההצהרות בדבר מהפכה ירוקה אולי יימשכו, אבל בשטח העולם לא יהפוך לירוק יותר בזכות המתווה המוצע. מנגד פלח מאוד מסוים בציבור ימוסה בכבדות, ומן הסתם יגלגל הלאה חלק מהעול הכספי על כלל הצרכנים, דבר שיקשה על הקלה ביוקר המחייה.

תגובות

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "משרד האנרגיה יצא בקול קורא להקמת תחנות תדלוק בגז טבעי בשנת 2018, וניגשו אליו כ-47 תכניות להקמת תחנות תדלוק, ונחתמו 29 הסכמים. למרבה הצער רק מעט מהתכניות הצליחו להתקדם, עקב שלל חסמים.

"ב-2016 נראה היה כי הגז הטבעי הינו האופציה היחידה לתחבורה הכבדה, וכעת מתברר כי קיימות אופציות נוספות, וכי בעתיד הקרוב אף יפתחו עוד אפשרויות. ההנעה החשמלית הפכה לרלוונטית לאוטובוסים עירוניים, מוניות ומשאיות קלות. אנו מקדמים שינוי בהגדרות ההנעה החלופית ומכניסים אמצעים נוספים לחלופה להנעה בסולר (חשמל, ביו דלקים ומימן). אין למדינה רצון להכווין לפתרון ספציפי, אלא לאפשר לשוק להסיט את הצריכה מסולר לתחליפים אחרים.

"לעניין המשאיות המונעות במימן, משרד האנרגיה מתעתד לצאת במיזם משותף עם השוק הפרטי בהקמת תחנות תדלוק במימן יחד עם משאיות המונעות במימן, לבחינת היעילות והתפעול של הנעה זו וכן מסדיר בימים אלו את התקן והרגולציה המשלימה של הנעה במימן".

גבי בן הרוש, יו"ר מועצת המובילים: "האוצר ביקש כביכול לעודד מעבר לשימוש בגז טבעי לתחבורה בדמות ביטול החזר ההישבון על הסולר, זאת תוך התעלמות מהעובדה שאין תחבורה לגז טבעי ולמעשה משרד האוצר הכביד את המס על הסולר למרות העובדה שאין חלופה לסולר. מה שנשאר מצו הבלו על הדלק (פטור והישבון), זאת ההונאה של משרד האוצר שמכניסה לקופת המדינה הרבה כסף ועקב זאת מייקרת את עלויות ההובלה שמשורשרים למוצרי הצריכה".