בהתנגדותו להורדת גיל הפטור, גנץ פוגע בעתיד הכלכלה הישראלית

הרכב הממשלה הנוכחי מאפשר הזדמנות היסטורית לבצע שינויים אסטרטגים בסוגיות שבמשך שנים היו בלתי ניתנות לטיפול בקונסטלציות הפוליטיות הקודמות. אחת האפשרויות המרכזיות לשינוי בחלון ההזדמנויות שנוצר היא שילוב החברה החרדית באופן משמעותי יותר בשוק העבודה.

אחוז הישראלים המשתייכים לחברה החרדית הולך ועולה. אם בשנת 2020 אחוז החברה החרדית באוכלוסייה עמד על כ-12.5%, בשנת 2030 צפויים החרדים לעמוד על כ-16% מהאוכלוסייה, והרבה לפני 2050, אם המגמות לא ישתנו (שצריך להודות, זה "אם" גדול), רוב הילדים שילמדו במערכת החינוך צפויים להיות חרדים.

כיום, רק כמחצית מהגברים החרדים עובדים (אצל הנשים המצב טוב בהרבה), כאשר שכרם הממוצע נמוך בכ-45% משכרו של שכיר לא חרדי (נתוני 2019). אם נתוני התעסוקה והשכר של הגברים החרדים לא ישתנו באופן משמעותי, מדינת ישראל תחדל להיות בעשורים הקרובים חלק מהעולם העשיר והמפותח.

אי אפשר יהיה להמשיך ולהחזיק מדינה מתקדמת, על כל המשתמע מכך, עם קבוצה ענקית, שהולכת וגדלה, בה נתוני התעסוקה, השכר ותשלומי המיסים נמוכים כל כך, ונתוני הילודה של אותה האוכלוסייה (ומשכך, העלויות על משלם המיסים, הישירות והעקיפות) גבוהים כל כך. בתרחיש כזה מדינת ישראל תהפוך להיות עוד מדינה מדשדשת עם הכנסה בינונית, אופציה שבמזרח התיכון הפרוע והקשוח עלולה לסמן את קץ הפרויקט הציוני, בלי שום הגזמה.

הדברים הללו הם לא סוד, וקובעי המדיניות "שוברים את הראש" שנים כיצד להגדיל את שיעור ההשתתפות של החברה החרדית בשוק התעסוקה. שינוי משמעותי באחוזי התעסוקה התרחש בעקבות כהונת סילבן שלום ואחריו נתניהו במשרד האוצר, שקיצצו בקצבאות ויצאו תמריץ חזק ליציאה לעבודה, אולם על אף שינוי משמעותי באחוזי התעסוקה של הנשים החרדיות, בכל מה שקשור לתעסוקת הגברים, התהליך פשוט נתקע. כמעט שני עשורים אחרי, ברור שמה שנעשה עד כה לא מספיק כדי ליצור את השינוי הדרוש, בטח לא במהירות הדרושה.

הבעיה הגדולה היא שלפני שאפשר יהיה בכלל לנסות ולהתמודד עם הבעיה, צריך להתמודד עם הפיל הגדול שבחדר - המאבק להעלות את אחוזי התעסוקה של הגברים החרדים נתקל בקיר בלתי עביר, שהוא הניסיון הנואש אף יותר של מדינת ישראל לשכנע את החרדים להתגייס לצבא כמו כולם.

החרדי שמעוניין להיכנס לשוק העבודה נאלץ להמציא את עצמו מחדש

חרדי שלא מתגייס מחויב להישאר בישיבה, ועזיבה רשמית שלו את הישיבה מחייבת גיוס מיידי. רק כשהבחור החרדי מגיע לגיל הפטור, 24 היום (אחרי שהורד מ-28) הוא יכול לעזוב את הישיבה ולנסות למצוא עבודה מבלי להיות מחויב בגיוס. בלי השכלה רלוונטית, ולרוב אחרי שכבר יש לו כמה ילדים, צריך החרדי שמעוניין להיכנס לשוק העבודה להתחיל ולהמציא את עצמו מחדש. הכניסה המאוחרת לשוק העבודה גורמת לכך שגם הגברים החרדים שכבר כן עובדים עושים זאת כאמור בשכר נמוך, פשוט כי אין להם את הכישורים לקבל שכר גבוה יותר.

ראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט סימן את גיל הפטור המאוחר כחסם עיקרי לשילוב החרדים עוד בתקופה שלאחר הכישלון בסיבוב הבחירות הראשון, כשהיה נדמה שהוא בדרך לפנסיה פוליטית, והפך אותו לדגל מרכזי שלו מאז. הורדת גיל הפטור ל-21, הגיל בו משתחררים גברים מהציבור הכללי מהצבא, אמורה לאפשר לגברים החרדים להתחיל ולגשש את דרכם לשוק העבודה בשלב מוקדם יותר, ומשכך לרכוש כישורים מתאימים יותר לשוק התעסוקה, מה שיעלה את שכרם של אלו שיצאו לעבור, ויגדיל את התמריץ לאחרים לנהוג כמותם. הורדת גיל הפטור נכללה בהצעה המקורית של חוק ההסדרים, והייתה אמורה לעבור במקביל להגשת התקציב.

מי שתוקע את המהלך כרגע הוא שר הביטחון בני גנץ, מתוך ראיה צרה של האינטרסים של משרד הביטחון בלבד - החשש של גנץ הוא ששחרור החרדים בגיל מוקדם יותר ימנע מגמות של צמיחה במספרי החרדים המתגייסים, ויפגע בשוויון בין צעיר חרדי שיצא לשוק העבודה בלי ללבוש ולו ליום אחד חאקי, לבין הצעירים האחרים מהאוכלוסייה היהודית. בנוסף, גנץ גם טוען שהורדה כזאת של גיל הפטור לא תשרוד עתירה לבג"ץ.

מה שגנץ טוען אולי נכון, אבל מאוד לא חכם. דבר ראשון, את ההחלטות של בג"ץ שישאיר לבג"ץ. לפגוע במהלך קריטי בגלל חששות שהם לא ישרדו עתירה זאת דאגה שיש לה על מה להתבסס, אבל בפשטות, זה לא עניינו. אם בג"ץ ישמע את ההסברים על חשיבות המהלך וידחה אותו, זאת תהיה אחריותו של בית המשפט העליון, לא של גנץ.

דבר שני, זה יפה לדבר על יותר מתגייסים חרדים, אבל זה פשוט לא קורה. למרות השקעות אדירות, החרדים מתגייסים במספרים קטנים מאוד, ואפילו את המספרים האלה השיג הצבא על ידי משחק מניפולטיבי עם הנתונים (לפרטים, גנץ מוזמן לפנות לשרת הכלכלה). כלומר, האמצעי של הותרת גיל הפטור גבוה פשוט לא משיג את מטרתו הבסיסית. לבסוף, גם אם יש פגיעה בשוויון, וגם אם זה לא הגון שיש מי שמתגייסים ויש מי שלא, מה שעושים עכשיו פשוט לא עובד, והמשמעות של להעניש את מדינת ישראל בעוד דור של חרדים שעובדים באחוזים נמוכים ובעבודות בשכר נמוך בשביל גיוס שלא מתרחש היא הקרבה את העתיד של כולנו בעבור אידאל של שוויון שלא יוכל להתממש.

גנץ פשוט לא יכול לקבל הכל. הוא לא יכול בו זמנית לדרוש ממדינת ישראל מיליארדים למערכת הביטחון בתקופת פוסט קורונה (שרובם הולכים לפנסיות גישור נדיבות, שזאת שערורייה בפני עצמה), ולא לאפשר מהצד השני לשחרר את הפקק של תעסוקת בני החברה החרדית שאמור להכניס מיליארדים לאורך שנים, בגלל חששות של אותה מערכת עצמה. הוא לא יכול לתקוע צעדים משמעותיים של משרדים אחרים, כמו ביטול הסבסוד במעונות לאברכים, בלי הצעד המשלים של לתת לאותם האברכים אפשרות לצאת לעבודה.

המשך המצב הנוכחי, בו החרדים כבולים לישיבות על פי חוק, הוא טוב למי שחושב, בטעות, שכך יושג איזשהו שוויון בנטל, והוא טוב לעסקנים החרדים, שהיכולת שלהם להמשיך ולשלוט בציבור שלהם תלויה בחובה שמוטלת על הצעירים לשהות בישיבות עד לגיל מאוחר. אולי גנץ באמת מאמין שהותרת גיל הפטור על 24 תועיל לגייס עוד כמה חרדים, ואולי הכל חלק מחישוב פוליטי ציני של גנץ שמטרתו לנסות ולשמור על האינטרסים של הפוליטיקאים החרדים כדי להצטרף אתם לקואליציה בעתיד. זה לא באמת משנה. חייבים לחתוך את הקשר בין העבודה לשירות צבאי אצל הגברים החרדים, וחייבים לעשות את זה עכשיו, בשביל לא ליצור פה עוד דור של חרדים עניים שחיים בדוחק, ובשביל שמדינת ישראל תוכל לשגשג, ולהתחיל לסגור את פערי ההכנסות העצומים שיש בה בין המגזרים השונים. מי יודע מתי תחזור לנו שוב ההזדמנות.

הכותב הוא עורך דין ופעיל חברתי