סוף עידן מרקל: מהירוקה שהסתבכה ועד ל"איש הכי חכם בחדר", אלה המועמדים לתפקיד החזק ביותר באירופה

בעוד כחודש יכריעו תושבי גרמניה בשאלה המרחפת מעל המערכת הפוליטית ביבשת כבר יותר משלוש שנים: מי יחליף את הקנצלרית אנגלה מרקל בראש הכלכלה הגדולה ביותר באירופה. מרקל הודיעה כבר בראשית כהונתה כי זו תהיה האחרונה, בניסיון שצלח להשקיט מרד פוליטי פנימי במפלגתה. ב-26 בספטמבר ייקבע מי יהיה הקנצלר או הקנצלרית של המדינה המשמעותית ביותר באיחוד האירופי, איזו קואליציה תוביל אותה - ולאיזה כיוון.

"עידן מרקל" - קרוב ל-16 שנות כהונה רצופות - יבוא לסיומו, וזה שיתחיל עשוי לקחת את גרמניה לכיוונים בלתי-צפויים. "גרמניה הוותיקה והמסכנה", אמר שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר בשנות ה-70', "גדולה מדי בשביל אירופה, קטנה מדי בשביל העולם". עידן המלחמות שנגרמו בשל כך אולי עבר, בעזרת האיחוד האירופי, אבל בעוד כחודש, אירופה והעולם כולו יצפו בתוצאות שיגיעו מברלין.

 אנגלה מרקל / צילום: Associated Press, Mark Large

ארמין לאשט: הסחבק מחבל הרוהר

לאיש שרוצה בכל מאודו להחליף את מרקל, למי שחשב עד לאחרונה שהניצחון נמצא בכיסו, קוראים ארמין לאשט. הוא פוליטיקאי מנוסה, עורך דין בהכשרתו, צעיר רק בשבע שנים ממרקל אבל שייך כבר לדור הפוליטיקאים שנכנסו למערכת אחרי האיחוד מחדש של גרמניה. לאשט נאמן לשיווי המשקל החדש שמרקל יצרה במפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי השמרנית (CDU), כשהפנתה אותה למרכז ו"שאבה" רעיונות כלכליים וחברתיים משמאל.

הוא הציג את עצמו באופן עקבי כממשיך דרכה, זכה לפיכך בראשות המפלגה בבחירות הפנימיות שהתקיימו בתחילת השנה וניסה להבטיח "עוד מאותו הדבר" - גם לחברי המפלגה וגם לציבור, שמעריך את מרקל. בניגוד אליה, לאשט הוא "איש של אנשים", מעין "שמוזר" מקצועי, איש שנעים להיות אתו, אומרים מכרים.

 ארמין לאשט. מועמד בהלם / צילום: Associated Press, Markus Schreiber

לוועידת המפלגה השמרנית שבחרה בו הציג בראשית דבריו את "אסימון המזל" של אביו הכורה, כשהוא מתייחס לשורשיו המשפחתיים הצנועים. כורים בגרמניה לא מצביעים ל-CDU, אלא ליריבים הסוציאל-דמוקרטים (SPD), אבל לאשט ניסה ומנסה לייצג את הבית הפוליטי החדש שהמפלגה שאפה לייצג בשני העשורים האחרונים.

לאשט (בן 60) אינו פוליטיקאי מתחיל. הוא השתפשף בשנים האחרונות בתור ראש הממשלה של מדינת המחוז הגדולה ביותר בגרמניה, נורדיין-וסטפליה, תפקיד שמילא מאז 2017, ושכלל גם קשרים בינלאומיים (יש לו יחסים חמים עם טורקיה) והחלטות כלכליות כבדות משקל.

אבל הבחירות הללו נערכות בצלה של מרקל - דמות יוצאת דופן בפוליטיקה הגרמנית. מדענית בעלת דוקטורט בכימיה קוואנטית ממזרח-גרמניה לשעבר, שעברה לעמוד בראש המפלגה השמרנית ש"בנתה" את מערב-גרמניה; מי שכונתה בהתחלה ה"קנצלרית המקרית" ושנחשבה לדמות פוליטית שהנסיבות הציבו במקום, עד שבעבודה קשה, במסירות ובחריצות הפכה למנהיגה שעולם דמוקרטי שלם - מניו זילנד ועד ישראל - מסתכל עליה בהערכה.

זו עשויה להיות הסיבה שעד כה לאשט פשוט לא רץ. הוא ניסה להגיע לבחירות על אדי התמיכה בקנצלרית הפורשת. הוא כמעט ולא הופיע בתקשורת, לא התייצב לנאומים משמעותיים, התחמק מהתייחסות להחלטות הקורונה הרבות המתקבלות ובאופן כללי - לא ממש היה בסביבה. כאשר היה בסביבה, למשל בצילומים שהתפרסמו אחרי השיטפונות הקטלניים שגבו את חייהם של יותר מ-170 בני אדם במדינת המחוז שלו, הוא תועד מתפקע מצחוק ומסתחבק כדרכו, למרות המצב הקודר שסביבו.

התנצלותו לא עזרה. לאשט הפך בימים האחרונים לנטל על המפלגה שלו לקראת הבחירות. עיתון השמאל הברלינאי TAZ קרא לו "מועמד בהלם". "האיחוד הנוצרי-דמוקרטי חשב שיש לו מינוי קבוע למשרד הקנצלרות", כתב העיתון, "אבל עכשיו הם רועדים מפחד". הבעיה העיקרית, ציין העיתון, היא לאשט. "הוא מסתמן כמועמד בלתי אחראי ומי שאינו יכול להתמודד עם משברים". "הסיכוי שלהם להיות פתאום באופוזיציה לא נראה כל כך מופרך", נכתב.

הבעיה השנייה של המפלגה, העריך העיתון, וגם מומחים אחרים, היא העובדה שהיא אינה מציגה מצע אידיאולוגי קוהרנטי, וממשיכה להבטיח את אותה פרגמטיות שאפיינה את עידן מרקל. נדמה שעד כה, המצע של ה-CDU תחת לאשט הוא בעיקר "נחכה ונראה". תנו לנו את השלטון, הוא אומר לבוחרים, ואנחנו ננהל את הדברים בצורה הטובה ביותר, כמו שעשינו, אבל נחצה את הגשרים כאשר נגיע אליהם. שאלת האקלים? נחכה ונראה מה תהיה חבילת החוקים שנעביר; הגבלת מהירות באוטובאהן? אנחנו לא בטוחים; מיסוי דלקים מזהמים? נשקול את זה.

אחת הסוגיות היחידות שבהן הפגין לאשט עמדה ברורה, שהולכת ומתחדדת ככל שהקרב נהיה צמוד יותר, הוא השאיפה המסורתית של המפלגה להפחית מסים (למשל את מס הסולידריות שמוטל על תושבי גרמניה מאז האיחוד מחדש ב-1990) ולהקל על העסקים כדי לעודד ולהחיש את ההתאוששות הכלכלית בגרמניה. צעד זה כולל מיסוי פחות גם על שכבת העשירים ביותר בגרמניה.

לאשט, שחשב כבר קדימה לעבר הקואליציה שהתכוון להקים עם הירוקים, אולי ניסה להסיר אחריות מראש בנוגע לצעדים לא פופולריים שהיא תיאלץ לנקוט, ולהעביר אותה למפלגה השנייה - שאידיאולוגיה היא מטה לחמה. בינתיים, הסקרים האחרונים מראים כי אפילו הקואליציה הזו הולכת והופכת ללא אפשרית, והתמיכה ב-CDU (יחד עם מפלגת האחות הבווארית שלה CSU) לפי הסקרים נמצאת בשפל של כל הזמנים.

אולף שולץ: האיש הכי חכם בחדר

בעיה נוספת של ה-CDU תחת הנהגתו של לאשט נוגעת בדיוק להבטחתו להמשיך ולהוביל את המפלגה בכיוון שאליו חתרה הקנצלרית. אם הבחירות הללו עוסקות בשאלה מיהו ממשיך דרכה האמיתי של מרקל, הרי שיש לה תשובה טובה יותר מאשר ארמין לאשט. התשובה, באופן אירוני, היא דווקא מי שרץ מטעם היריבים המרים של האיחוד הנוצרי-דמוקרטי - הסוציאל-דמוקרטים.

הכירו את אולף שולץ (Scholz), פוליטיקאי שצבר הרבה יותר שעות מרקל מאשר לאשט, מי שהיה שר העבודה בממשלה הראשונה שלה, שר האוצר בממשלה האחרונה שלה וראש מדינת העיר המבורג בין לבין; מי שהיה שותף בכיר לקואליציה הרחבה ששלטה בגרמניה (האיחוד הנוצרי-דמוקרטי יחד עם הסוציאל-דמוקרטים) ושהפכה לסימן ההיכר של הקנצלרית. שולץ אינו מרבה לצחוק. הוא רציני ושקט. "הוא מהאנשים האלה שיודעים שהם הכי חכמים בחדר, ולפעמים צריכים להראות זאת", נאמר עליו בעבר.

 אולף שולץ. מועמד בשוונג / צילום: Reuters, David Young

"שני דברים צריך לדעת על שולץ", כתב העיתון הברלינאי "טאגסשפיגל" השבוע, "יש לו יכולת התמדה יוצאת דופן, שגורמת לכך שהוא יכול לנהל משא ומתן בדומה לאנגלה מרקל, והוא נהנה מאמון - אפילו מצד היריבים הפוליטיים שלו". ממועמד אפור, כזה שאפילו לא נבחר לראשות המפלגה אלא רק לרוץ מטעמה למשרת ראש הממשלה, הפך שולץ בשבועיים האחרונים לסוס מרוץ נוצץ.

"עוד מעט יחליפו את שם מטה המפלגה מבית וילי ברנדט לבית אולף שולץ", כתב עיתון גרמני על הפליאה שחשים במפלגה מההצלחה של המועמד שלהם להגדיל את התמיכה בהם ברמה הארצית.

נראה כי חולשתו של לאשט וההשוואה למרקל עושים רק טוב למועמד הסוציאל-דמוקרטי. "מתודת שולץ אינה שונה בהרבה ממתודת מרקל", הוסיף ה"טאגסשפיגל", "הוא לא מרשה לעצמו להתעצבן מפרובוקציות. הוא סוס עבודה, נחשב לרגוע, אמין ותמיד מחפש פשרה - אפילו אם היא אינה הדבר הטוב ביותר".

מבחינה פוליטית, הסוציאל דמוקרטים בראשות שולץ שמים דגש על הורדת מחירי הדיור המזנקים, על "הגנה על דיירים" שמשמעותה מאבק במחירי שכירות עולים, על הבטחות לבנייה של 400 אלף דירות בגרמניה בתקופה קצרה. הם גם בעד שמירה על האקלים, כמובן, ואחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלהם היא העלאת שכר המינימום ל-12 אירו (מ-9.2 אירו) לשעה וכן הבטחת זכויות העובדים, עמדה מסורתית של הסוציאל דמוקרטים.

בניגוד ללאשט שמבטיח הורדת מסים, שולץ הבהיר כי הוא בעד העלאה מתונה של מסים, על מנת לממן את הגירעון האדיר שגרמניה נכנסה אליו. "יש מי שחושבים שאנשים שמרוויחים כמוני, או אפילו יותר, צריכים הקלה במס", עקץ שולץ, "זה לא רק בלתי אפשרי מבחינת פיננסית, אלא בלתי סולידרי ולא מוסרי".

מכיוון שהפוליטיקה הגרמנית היא בעיקר פוליטיקה של כלכלה, הניסיון של שולץ כשר אוצר במשך ארבע השנים האחרונות - כולל במשבר הקורונה - תורם לו בשבועות האחרונים להצטייר כמבוגר אחראי, במיוחד על רקע ההלם שמפגין לאשט, והחולשה שמפגינה המועמדת השלישית, שהעזה לקוות שהיא זו שתחליף את אנגלה מרקל, אנלנה ברבוק.

אנלנה ברבוק: המועמדת "הירוקה" שהסתבכה

ברבוק, בת 40, היתה יכולה להיות הפתעת הבחירות, אולי אפילו הפתעת העשור באירופה כולה. ה"צייטגייסט" הגרמני נוטה באופן מובהק לנושא איכות הסביבה, למאבק בשינויי האקלים ולשינויים דרסטיים באופי החיים ואפילו בכלכלה למען השגת יעדים בתחום זה.

בוחרים גרמנים מציבים את הנושא בראש סדר העדיפויות שלהם, וכבר הבהירו כי הם מוכנים לשינוי פוליטי בהצבעה לפרלמנט האירופי ובבחירות שהתקיימו במדינות מחוז שונות בגרמניה בשנתיים האחרונות, שמהוות מעין סמן לבחירות הכלליות.

 אנלנה ברבוק. שורה של שערוריות / צילום: Associated Press, Michael Sohn

השיטפונות הקטלניים במערב גרמניה, שריפות הענק בדרום-אירופה, ההתחממות המורגשת בגרמניה והדוח האחרון של ה-IPCC בנוגע לאחריות האנושות לשינויי האקלים הפכו את הנושא לאחד המרכזיים ביותר בבחירות. "על הקנצלר הבא יהיה להציל את גרמניה, או להיות חתום על קטסטרופה", כתב המגזין "שפיגל" .

"הירוקים" הגיעו לבחירות הללו כאשר יש להם הצעות קונקרטיות למניעת התחממות גלובלית, והצבת גרמניה על נתיב של השקעה באנרגיות מתחדשות. זה אולי ייראה מוזר לעיניים ישראליות, אבל חלק מהשאלות המרכזיות בבחירות הללו בגרמניה עסק באיסור אפשרי על שימוש במנוע בעירה פנימי (מכת מוות לתעשיית הרכב הגרמנית במצבה הקיים), סגירת תחנות פחמיות, מס על בשר והגדלת מיסוי הדלק.

86% מהגרמנים סבורים כי שינויי האקלים הם "בעיה קריטית" או "בעיה גדולה". "הירוקים" הציגו רעיונות להסרת מגרשי אספלט בערים כדי לייער מחדש אזורים שלמים, כולל בבתי ספר ובמגרשי חנייה, העלאה של מס הפחמן שמוטל בגרמניה החל מהשנה והקמת "משרד להגנת האקלים", שיוכל להטיל וטו על החלטות משרדים אחרים.

אבל ברבוק שחקה את היתרון הזה בשורת שערוריות ציבוריות, שלובו בחלקן על ידי התקשורת מהצד הימני של המפה. היא הסתבכה באמירות לא ברורות בנוגע למדיניות חוץ, לייצוא נשק לאוקראינה, הסתבר שהעתיקה קטעים ממאמרים ומאתרי אינטרנט מבלי לתת להם קרדיט בספר שהיה אמור להציג את חזונה; היא התבלבלה בשמות עיירות במהלך ביקור במזרח גרמניה, "שיפצה" את קורות החיים שלה והעניקה רושם כולל שייתכן שאינה מוכנה לתפקיד שהציבור אולי היה מוכן לתת לה - הקנצלרית הירוקה הראשונה בתולדות גרמניה. "הירוקים" עקפו את ה-CDU לראשונה בסקרים בתחילת השנה, אולם מאז התמיכה בהם נחלשת.

"מגיעים לנו מועמדים טובים יותר"

למעשה, אף אחד מהמועמדים אינו אהוב במיוחד. סקרים אחרונים שבדקו מה היה קורה לו הייתה בחירה ישירה במועמדים העניקו 27% תמיכה לשולץ (עלייה של 5% לעומת החודש שעבר), 14% תמיכה בלאשט ו-13% תמיכה בברבוק. את הציטוט המאפיין של הבחירות האלה עד כה פירסם ה"שפיגל": "לא מגיעים לנו המועמדים החלשים הללו". לפי הסקרים, זו תחושה המשותפת לרבים.

המשמעות היא שמי שלא יגיע למעמד ראש המפלגה הגדולה ביותר (ורוב הסיכויים שזה יהיה לאשט וה-CDU) הוא יצטרך לחשל קואליציה, ואולי להתמודד עם דרישות סותרות מצד המפלגות המרכיבות אותה. בשלב זה תיכנס לתמונה עוד דמות מרכזית: מנהיג המפלגה הליברלית (FDP), כריסטיאן לינדנר.

 כריסטיאן לינדנר. מחכה על הקווים / צילום: Reuters, Christoph Soeder

לינדנר, בן 42, מחכה על הקווים כראש ה-FDP כבר קרוב לעשור, והוא מקווה למצוא את עצמו בתפקיד "לשון המאזניים" של הממשלה הבאה. מפלגתו מאמינה בשוק החופשי, מנסה לקדם דיגיטליזציה והקלה על עסקים, והיא נחשבה לבעלת ברית נאמנה של השמרנים, עד לעידן מרקל. בבחירות הקודמות, עם זאת, מרקל התכוונה לשים סוף לקואליציה הרחבה וללכת לקואליציה חדשה עם "הירוקים" ועם ה-FDP.

ה-CDU רצה בכך, "הירוקים" רצו בכך עוד יותר, אבל לינדנר ובכירי המפלגה פוצצו את השיחות אחרי שבועות של משא ומתן. עמדותיה של מרקל היו שמאליות מדי בשבילם. "כל עוד מרקל בראש ה-CDU", אמר לינדנר, "אנחנו לא נצטרף לקואליציה".

כעת, כל התבטאות של לינדנר בנוגע לקואליציה אפשרית הופכת לכותרות ראשיות. אם יצטרף לממשלה עם השמרנים והירוקים, אמר, ידרוש את משרד האוצר ויתנגד לרעיון להקמת משרד אקלים; לגבי הצטרפות לממשלה של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים, הוא אמר כי הדבר אינו אינטרס של המפלגה, "המעוניינת לחזק את גוש הימין".

באיחוד חוששים מקנצלר חלש

העובדה כי הבחירות הכלליות בגרמניה כעוד כחודש עשויות להסתיים בקואליציה חדשה שתעמוד בראש גרמניה (ראו האיור בעמוד) מעוררת גם חשש ברמה האירופית. באירופה כבר מתייחסים לחילופי השלטון הקרובים בתור נקודת מפנה, משום שהקנצלרית שהובילה את המדינה ביד בוטחת כבר לא תהיה בתפקיד. מרקל עבדה מול ארבעה נשיאים צרפתיים, ארבעה ראשי ממשלה בריטיים ושמונה ראשי ממשלה איטלקיים. היא, וגרמניה תחת הנהגתה, היו לעתים העוגן של האיחוד האירופי ולעתים הקטר שמנסה להוביל אותו קדימה.

כעת, מול שאיפות ההובלה המתחרות של צרפת והחזון שמקרון מציג לאיחוד האירופי (איחוד פיסקלי וצבאי הדוק יותר), הקנצלר או הקנצלרית החדשים והקואליציה שיעמדו בראשה יהיו כרוכים באיזון מחדש של יחסי הכוחות באיחוד. בעיקר חוששים באיחוד מראש ממשלה גרמני שאינו יכול לגבש תמיכה גדולה בציבור ובפרלמנט. האיחוד האירופי תלוי בגרמניה באותה מידה שהיא תלויה בו לטובת הגדרה עצמית ושגשוג כלכלי.

חודש לפני הבחירות, זו העונה של שלטי הבחירות, שצצים ברחובות הערים ברחבי גרמניה. הם מציגים מועמדים מקומיים ואת המועמדים המובילים לתפקיד הקנצלר, ואת הבטחות הבחירות שלהם. חודש הוא זמן רב, אפילו בפוליטיקה הגרמנית.

נפילת אפגניסטן בידי הטליבאן עשויה להחיות נושא שנדחק לאחרונה - גל פליטים אפשרי למערב. נושא זה עשוי לסייע למפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", AfD הימנית, שזוכה בסקרים לתמיכה של כ-11%. גם זה חלק ממורשת מרקל - הקמת מפלגה מימין ל-CDU.

בינתיים, לאשט פתח בקמפיין, מנסה לפזר קצת מהקסם האישי שהוא אמור להיות מפורסם בו לבוחרים. הוא מתראיין בהרחבה ומופיע בעצרות. באחד הראיונות סיפר כי הוא נוהג לצפות בבינג' בסדרות ב"נטפליקס", כולל "הומלנד", עד אמצע הלילה, למגינת לבה של אשתו, ולהקשיב למוזיקה "הכי חזק שאפשר". אולי הסאב-טקסט לבוחרים הוא שלאשט מתרחק מהקנצלרית, אותה קשה לדמיין מבצעת פעילויות כאלה בזמנה החופשי. 

הקואליציות המשונות של גרמניה

47 מפלגות יתמודדו בבחירות הכלליות שיתקיימו בגרמניה ב-26 בספטמבר, אבל בגלל אחוז החסימה הגבוה במכוון במדינה (5%, שיעור שנועד למנוע תמיכה במפלגות קיצוניות) רק שש צפויות להיבחר לפרלמנט, שגודלו משתנה מבחירות לבחירות. לכל מפלגה יש צבע המאפיין אותה, והתקשורת הגרמנית אוהבת לכנות את הקואליציות השונות בכינויים על שם שילובי הצבעים.

כל קואליציה אפשרית כזו תוקם על בסיס קווי יסוד ויעדים שונים, שיגובשו בתחילת הכהונה במשא ומתן מרתוני שיכול להימשך חודשים. במהלך המשא ומתן תמשיך מרקל לכהן בראש הקואליציה הנוכחית, כקנצלרית העומדת בראש ממשלת מעבר.

"קיווי" (שחור-ירוק): שמרנים ((CDU/CSU + הירוקים - זו הייתה הקואליציה החזויה על ידי רוב הפרשנים כתוצאת הבחירות הקרובות, כזו שתשים דגש רב על תחום איכות הסביבה ו"גרין ניו דיל" לגרמניה ולאירופה. לפי הסקרים האחרונים, לא בטוח שלשתי המפלגות יש רוב מספיק בפרלמנט להקמת קואליציה שכזו.

"ג'מייקה" (שחור-ירוק-צהוב): שמרנים (CDU/CSU) + הירוקים + ליברלים (FDP) -  זו הקואליציה שמרקל ניסתה לגבש בבחירות הקודמות, עד שהליברלים "פוצצו" את השיחות בגלל עמדות "שמאליות" מבחינה כלכלית של מרקל. כעת היא שוב על הפרק, אך יש דרישות סותרות. "הירוקים" דורשים משרד אקלים שיוכל להטיל וטו על החלטות משרדים אחרים, בעוד הליברלים דורשים את משרד האוצר ומתנגדים ליוזמה.

"רמזור" (אדום-ירוק-צהוב): סוציאל-דמוקרטים (SPD) + הירוקים + ליברלים (FDP) - קואליציה קשה לגיבוש, במיוחד על רקע העמדות הליברליות מבחינה כלכלית של ה-FDP ומנגד הדרישות החברתיות של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים בתחום הדיור, השכירות והעבודה. ראש הליברלים כריסטיאן לינדנר פסל בימים האחרונים את השתתפות מפלגתו בקואליציה שכזו, התלויה גם בהתחזקות משמעותית של הסוציאל-דמוקרטים בשבועות הקרובים כדי לעקוף את השמרנים (CDU) ולקבל את המנדט להרכבת ממשלה (תסריט שסיכוייו אינם רבים).

"קואליציה רחבה" (שחור-אדום): שמרנים (CDU/CSU) + סוציאל-דמוקרטים (SPD).

בעבר נחשבה לקואליציית חירום, עד שמרקל הפכה אותה למעין "סימן היכר" של כהונותיה (שלוש מתוך ארבע). היא מבטיחה תמיכה גדולה בפרלמנט, אך הסוציאל-דמוקרטים "נשבעו" שלא לשבת שוב בקואליציה עם ה-CDU. מצד שני, הם השמיעו הבטחות דומות גם לפני הבחירות האחרונות, ולבסוף התרצו והצטרפו לקואליציה תחת מרקל.

"קניה" (שחור-אדום-ירוק): שמרנים (CDU/CSU) + סוציאל-דמוקרטים (SPD) + הירוקים - קואליציה שעשויה לקום אם הליברלים יסרבו להצטרף לקואליציית ג'מייקה, ולהוביל את גרמניה לכיוון חברתי יותר, עם דגש על אנרגיות מתחדשות ומאבק בשינויי האקלים. עם זאת, הסוציאל-דמוקרטים יתקשו להסביר השתתפות בקואליציה שכזו, משום שהבטיחו שלא לשתף פעולה עם השמרנים בממשלה הבאה.

* שתי המפלגות הנותרות "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD, מפלגת ימין המתנגדת להגירה הכוללת סיעות עם קשרים לניאו-נאצים), שצבעה תכלת, ו"די לינקה" (שצבעה גם אדום והיא גלגול של מפלגת השלטון של מזרח גרמניה לשעבר) אינן צפויות להיות חלק מהקואליציה הבאה.

מקור: www.politico.eu/europe-poll-of-polls/germany