גנץ, שחרר את החרדים לשוק התעסוקה

אולי בגלל המתחים הפוליטיים בתוך הקואליציה, אולי בגלל הרצון לייחד את עצמו פוליטית וציבורית ואולי סתם בשביל הפופוליזם, מתעקש שר הביטחון ויו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ שלא להוריד את גיל הפטור לבחורי הישיבות מגיל 24 ל-21, כפי שדורשות מפלגות הקואליציה ימינה ויש עתיד.

כאשר בעשור האחרון אחוז הגברים החרדים בשוק התעסוקה עלה מ-35% ל-52%, ומספר הסטודנטים החרדים ממשיך לעלות בהתמדה ועומד כיום על 13,000 סטודנטים וסטודנטיות מהחברה החרדית, על מדינת ישראל וכלל משרדי הממשלה להמשיך לקיים מדיניות שמעודדת את יציאת הגברים החרדים לשוק התעסוקה, ובוודאי שאל לה לתקוע או לעקב מגמות אלוה. 

הורדת גיל הפטור מ-24 ל-21 "ישחרר" רבים מבחורי הישיבות שתורתם אינה אומנותם ולמעשה מחכים בסבלנות בישיבה לגיל 24 על-מנת לקבל פטור מלא מגיוס צבאי, ובכך באופן פרדוקסלי מדינת ישראל מחזקת את המודל "חברת הלומדים" החרדי-ליטאי, במקום לסייע לבחור החרדי לצאת אל שוק התעסוקה או לרכישת השכלה גבוהה/ הכשרה מקצועית כבר בגיל 21.

על אף מגמת העלייה באחוז הגברים החרדים בשוק התעסוקה, עדיין כושר ההשתכרות שלהם נמוך משמעותית משל היהודי הלא חרדי: 7,794 שקל בממוצע, לעומת הגבר הלא חרדי שמרוויח 13,131 שקל בממוצע. הורדת גיל הפטור יכולה לסייע בעליית כושר ההשתכרות, שכן בגיל 21 היכולת להתחיל לבנות קריירה או להתמקצע בתחום מסוים היא גדולה יותר, וככל שהצעיר החרדי יתחיל בשלב מוקדם יותר של חייו את דרכו המקצועית, האקדמית והתעסוקתית - כך יוקל עליו בהמשך, וכושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו ילך ויגדל.

בנושא זה התבטאה השבוע גם ראש אכ"א לשעבר, שרת הכלכלה וחברת מפלגת יש עתיד אורנה ברביבאי, באומרה כי יש להוריד את גיל הפטור לגיל 21, שכן "החרדים יהוו בשנת 2065 שליש מהאוכלוסייה בישראל. בשם השמירה על השוויון נוצרה פגיעה ישירה בחוסן הלאומי של ישראל. לכן הדבר הכרחי לשיקום המשק הישראלי ושוק התעסוקה". 

ברביבאי, ראש אגף כוח-אדם בצה"ל לשעבר וחברת פורום המטה הכללי, יודעת גם היא שהאתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל לא ייפתרו אם בחורי מיר, פונוביז' ובלעז יתגייסו לצה"ל, ושסוגיית הגרעין האיראני, חזית הצפון ובעיית חמאס בעזה לא יסתיימו בזכות לומדי התורה שישילו את החליפות והקפטען; אך היא יודעת כשרת הכלכלה כי עליית התוצר הלאומי הגולמי, פיחות בבקשות לתמיכה ממוסדות המדינה והעלייה בפריון דווקא כן יכולים להתקיים בעזרת פעולה פשוטה יחסית, לאור העובדה שהמפלגות החרדיות נמצאות כעת באופוזיציה, והתנגדותן להורדת גיל הפטור מסיבות ברורות אינה אמורה להפריע לקואליציה הנוכחית.

העיכוב ביציאה לעולם האמיתי בגיל 21 ישליך גם על יכולתו של הבחור החרדי הממוצע להשלים פערים לימודיים ואקדמיים, שכן רק אחוזים בודדים בקרב הציבור החרדי שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית-חרדית, בה משלבים לימודי קודש עם לימודי חול, והדבר ניכר היטב גם בקרב הסטודנטים החרדים שמתקשים להשלים את הפערים אותה יצרה מערכת החינוך החרדי.

אחוזי הנשירה של הסטודנטים החרדים מהאקדמיה גדולים משמעותית מזה של הסטודנטים היהודים הלא חרדים, ועומדים על 76% אחוזי נשירה בקרב גברים חרדים במכינות הקדם-אקדמיות ובשנה הראשונה לתואר, כך לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2019.

ייתכן כי הביטחון גנץ אינו פופוליסט, אינו נאבק פוליטית בחבריו לקואליציה, ייתכן כי הוא באמת ובתמים חושב שברמה הערכית, המוסרית והציונית לא הוגן ולא נכון יהיה לפטור את החרדים משירות צבאי, בעוד מקביליהם החילונים נלחמים, מסכנים את חייהם, נפצעים או חלילה נהרגים על הגנת המולדת. עם טיעון מוסרי וערכי זה אין לי ולאחרים התומכים בהורדת גיל הפטור ל-21 שום ויכוח.

במדינת לאום דמוקרטית כמו מדינת ישראל, נכון וראוי יהיה שכלל האזרחים יהיו חלק ממושג האזרחות וייקחו חלק בהגנה על המדינה ללא אפליה בחובות, כפי שלא תיתכן אפליה בזכויות שהמדינה מעניקה.

אך עם זאת, שר הביטחון חייב להפנים כי הסיכוי שבחור הישיבה מבני ברק, מבית"ר עלית וממאה שערים יתגייס לצה"ל הוא אפסי עד לא קיים. גנץ כשר הביטחון יודע היטב את הנתונים המדויקים של מספר המתגייסים החרדים לצה"ל, שהולך ופוחת מדי מחזור על אף המאמצים והמשאבים הכבירים שמבזבזים בצה"ל ובמשרד הביטחון על-מנת לגייס את חסידי ויזניץ', קרלין והליטאים של בני ברק.

בכל התנגשות בין ערכים יש צורך להכריע מה חשוב יותר והיכן גוברת התועלת על העלות. במקרה הנ"ל, בהתנגשות בין הטיעון הערכי-מוסרי אל מול הטיעון הכלכלי-אסטרטגי, שר הביטחון חייב לקבוע כי האינטרס הכלכלי של המשק והחברה בישראל הוא זה שצריך להכריע, ולשם כך לנצל את שעת הכושר הנוכחית ולשחרר את בחורי הישיבות מהלימוד הפיקטיבי של חלקם בישיבות הגבוהות אל שוק התעסוקה, ההכשרה המקצועית והאקדמיה - ובכך להיטיב לא רק עם החברה החרדית עצמה אלא עם המשק הישראלי כולו.

הכותב הוא דוקטורנט בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית "הדסה" ירושלים