הגיע העת שנשים וגברים יוכלו להביא לידי ביטוי את העצמיות שלהם בלי סטראוטיפים ושיפוט מגדרי

בפרק הפרידה בין בן ומנור בתוכנית "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12), ובעצם לאורך כל פרקי התוכנית מנור הוצגה כמוגזמת.

עידו גרינברג שכותב משפט אחד ביום ב"מיסמס" יצא עם המותג "מוגזמת". מילה שתככב על חולצות, כיסויי פלאפון ואתרים של גברים ונשים. המילה הזאת תפסה כי היא מבטאת היטב את אחד הסטראוטיפים החברתיים שיש בחברה הרחבה ואחת הביקורות הקבועות כלפי נשים שתופסות במה ומקום - שהן מוגזמות. רגשיות מדי, חושבות יותר מדי, מגיבות מדי, עוצמתיות מדי, אנרגטיות מדי, דעתניות מדי, דוחפות מדי, היסטריות מדי.

מנור, אישה מאוד עוצמתית ועם הרבה להט ותשוקה, מגיבה לדברים ומחצינה את החשיבה והרגשות שלה. בנוסף, היא גם אוהבת את מקצועות הבנייה והתכנון. באופן זה היא פעמים רבות מפירה את הציפייה החברתית כלפי נשים שיהיו מאופקות, מנומסות, יעסקו בתחומי עיסוק נשיים, לא יהיו דעתניות מידי וכדו'. כאשר נשים מפירות ציפייה זאת הן נתפסות כ"מוגזמות".

הבעיה היא שגם כאשר הן פועלות לפי ציפייה להתנהגות סטראוטיפית נשית - למשל כשהן בוכות, אבל עושות זאת בסביבה לא מותאמת, הן נתפסות כמוגזמות ולא מותאמות. מחקר מקיף של קים אלסבך ושל באת באקי שהתפרסם בג'ורנל תגליות של האקדמיה לניהול (academy of management discoveries) מצא שכשנשים מפגינות רגשות ובוכות בישיבות עבודה, אפילו אם התפקוד שלהן מושלם, הן נתפסו כפחות מקצועיות.

מעניין שדווקא באולימפיאדה הראו הרבה תמונות של ספורטאים וספורטאיות בוכים באירוע מקצועי כאשר ניצחו, הפסידו או קיבלו מדליית כסף, וזה באופן ייחודי, דווקא לא נתפס כמפחית מקצועיות.

אנשים ברשת החברתית כותבים ש"בן קיבל 'בחורילה'", וזה ממחיש את החשיבה שמנור נתפסת כלא מתנהגת בהתאם לציפיות הנדרשות מנשים, להיות שקטות, עדינות, רזות, פאסיביות ועוד.

החברה שופטת ומוציאה גברים טוב יותר

בשיחה עם בחור צעיר על "חתונה ממבט ראשון" הוא טען ש:"כמעט תמיד הגברים בתוכנית יוצאים טוב יותר מהנשים", אמרתי לו שבאופן פרדוקסלי זה ככה גם במציאות, שבעצם החברה שופטת ומוציאה גברים טוב יותר. והוא חזר וטען: "אולי זאת המציאות באמת בחיים". והטריד אותי שהתוכנית "חתונה ממבט ראשון" ממשיכה לתרום ליצירת וחיזוק הסטראוטיפים המגדריים ולהגדלת המורכבות עבור הנשים.

הגיע הזמן שנשים וגברים יוכלו להביא לידי ביטוי את העצמיות שלהם בצורה שהיא פחות סטראוטיפית ואינה תלויה בשאלה אם הם "גבר" או "אישה", אלא בשאלה מי הם ומה האופי הייחודי של כל אחד ואחת מהם, ולא יקבלו על כך גינוי חברתי.

אסיים במילות שירה של טלאור סופר: אל תעשי מהשנה הזאת דרמה, בעצם אם את רוצה תעשי...תעשי, תתרגשי מכל דבר קטן.. תנסי, תתרסקי, תצחקי, תכעסי, תגידי מילים כמו, אני לא מאמינה, הזוי, מטורף, אין דברים כאלה. אולי זה עדיף מלומר בסוף השנה שההצגה הייתה משעממת, והקהל התאכזב והלך, תעשי מהשנה הזאת דרמה. הנה הבמה כולה שלך.

אז הגיע הזמן לאפשר לכולם ולכולן לעשות גם דרמה, ללא שיפוט מגדרי מתמיד. 

הכותבת היא ראשת המגמה החברתית-ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה ומייסדת מסלול "מגדר בשטח", לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן. בנוסף היא חברה בוועדה לשוויון מגדרי של הוועד האולימפי בישראל