בריאות החברה הערבית מוזנחת, ולא רק בקורונה

הקורונה היא לא המגפה היחידה שהורגת ערבים.

אתחיל ואומר שהכותרת הזו לא באה בקלות. חשבתי עליה המון, אבל אין לי כותרת אחרת. זו האמת של החברה הערבית. למה הדרמה? אולי נתחיל עם קצת מספרים.

החברה הערבית מונה בישראל כ-21% מכלל האוכלוסייה. על פי נתוני התוכנית הלאומית למאבק בקורונה, "מגן ישראל", כ-36% מהציבור שכשיר להתחסן אך טרם עשה זאת, הינם ערבים. במספרים מדובר בכ-400 אלף בני אדם, בני ובנות החברה הערבית מעל גיל 12, שאין שום מניעה לכך שיקבלו חיסון.

ואם נפרק את הנתון הזה עוד קצת - אותם לא מתחסנים ערבים הם שליש מסך הערבים בישראל.

ועכשיו, אחרי שתפסתי את תשומת לבכם, בואו ננסה לדבר בצורה רחבה על רפואה והחברה הערבית וננסה להבין מה המשמעות של שליש מאוכלוסיית החברה הערבית שאינה מחוסנת.

אני רופא ואני ערבי. אני רופא ערבי שרואה כל יום את השוני בין קצוות שונות באוכלוסייה. כרופא, אני רואה שבריאות אינה בת השגה בכל מקום ובכל מגזר בישראל. הפערים הבריאותיים בחברה הערבית לעומת החברה היהודית בולטים בכל התחומים, ובאים לידי ביטוי בצורה חדה בנתונים של משרד הבריאות והמשרד לשוויון חברתי. ב-2018 נמדדה תוחלת החיים של גברים יהודים בכ-4 שנים יותר מאשר תוחלת החיים של הגברים הערבים. גם נשים יהודיות חיות יותר מנשים ערביות ביותר מ-3 שנים. והסיבות לתמותה? מחלות לב, סוכרת, דרכי נשימה תחתונות, שבץ מוחי - מכל המחלות הללו מתים פי שניים ומעלה ערבים יותר מיהודים.

וזה עוד לפני שדיברתי על אם כל המחלות: השמנת יתר חולנית - האוכלוסייה הערבית סובלת פי 1.4 יותר מהשמנה, פי 1.6 יותר מסוכרת, ופי 2.1 יותר מהשמנה בשילוב סוכרת. אם נשלב קורונה בתמונה נקבל נוסחה "מנצחת" לתחלואה קשה ובמקרים קשים אף לתמותה.

בני החברה הערבית חולים יותר ומטופלים פחות

נשאלת השאלה: למה האוכלוסייה הערבית חולה יותר? יהיו שיגידו שמדובר בחוסר מודעות לאורח חיים בריא, אבל מחקרים שנעשו בנושא מלמדים שהגורמים לפערים הם אי שוויון חברתי וכלכלי, עוני, תנאי חיים וסביבה ירודים, ופערים בפרישה ובזמינות שירותי בריאות בישובים ערביים. במילים אחרות, זוהי בעיה של נגישות: נגישות למידע, נגישות למרפאות ולבתי חולים, נגישות לשירותי בריאות מתקדמים, נגישות לביטוח פרטי ומשלים, נגישות למקומות עבודה וללימודים, אפילו נגישות לחדרי כושר וסדנאות תזונה. לאור כל אלה, האם באמת מישהו יכול להיות מופתע מכך ששליש מהחברה הערבית בישראל אינה מחוסנת לקורונה?

אותה חברה שגם ככה סובלת ממחלות רקע נרחבות, מהיעדר שירותי בריאות ותשתיות, אותה חברה שעד עכשיו לא הצליחו לפצח את מנגנון הנגשת המידע וקידום הבריאות בה ושאחוזים ניכרים ממנה נמנים על קבוצות הסיכון השונות לתחלואה קשה כתוצאה מקורונה?

מנקודת מבטי הצרה כרופא מומחה לניתוחים לטיפול בהשמנת יתר חולנית, האוכלוסייה הערבית אינה מטופלת מספיק. גברים ערבים מהווים רק 6% מהמנותחים בניתוחים בריאטריים בארץ, בעוד שהנתונים מוכיחים כי האוכלוסייה הערבית חולה יותר ושמנה יותר.

בתחומי, צריך להעלות את המודעות של בני המגזר הערבי ליתרונות הניתוח הבריאטרי, צריך להעלות מודעות של רופאי המשפחה לכך שהניתוח הוא ניתוח רפואי ולא אסתטי, צריך לאפשר נגישות לניתוח קרוב לבית וצריך לשפר את המעטפת לאחר הניתוח. מנקודת מבט רחבה, יש להנגיש בריאות לחברה הערבית בכל תחום רפואי, לשדרג את תשתיות שירותי הבריאות, להגדיל כוח אדם רפואי ולשקם את האוכלוסייה הערבית לטובת הכלל; כבר ראינו, מחלת הקורונה פוגעת בכולם ללא הבדל גיל, גזע ומין. הגיע הזמן שנתייחס לבני כל האוכלוסיות בישראל כיחידה אנושית אחת.

הכותב הוא יו"ר החברה לכירורגיה מטאבולית ובריאטרית, מנהל מחלקת כירורגיה בבית החולים למשפחה הקדושה בנצרת