רכב הפנאי של טויוטה מגיע עכשיו בגרסה היברידית. מה קרה לביצועים?

בשבוע שעבר דיווחו כלי התקשורת בארצות-הברית בגאווה על המהפכה החשמלית שעובר שוק הרכב האמריקאי. על פי נתונים עדכניים, במחצית הראשונה של 2021 נמכרו בארה"ב כ-214 אלף כלי רכב חשמליים, זינוק של 118% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

אנחנו לא רוצים לצנן חלילה את הגאווה האמריקאית, אבל כאשר בוחנים את התמונה הרחבה מגלים שרוב הלקוחות רחוקים מאוד מלהיגמל מהתמכרותם לבנזין זול. מכירות החשמליות במחצית הראשונה תפסו קצת פחות מ-2.5% מכלל המכירות בשוק האמריקאי לעומת נתח של יותר מ-70% לטנדרים ו-SUV גדולים וצמאים לבנזין. הסיבה ברורה: בארצות-הברית המרחקים גדולים, הכבישים ארוכים והמרווחים בין תחנות הטעינה לרכב חשמלי גדולים מאוד כרגע.

פשרה אולטימטיבית

אז מה יעשה אמריקאי ליברלי מקליפורניה או מוושינגטון שהצביע לג’ו ביידן, מודאג מההתחממות הגלובלית ועדיין רוצה לקחת את כל המשפחה לחופשה ביוסמיטי או בגרנד קניון מבלי לחפש נקודות טעינה? ימצא פשרה בדמות SUV היברידי מאסיבי. פטריוטי מבחוץ, ירוק מבפנים.

אחד הנציגים הבולטים של הפלח המאוד האמריקאי הזה הוא דווקא יפני, טויוטה היילנדר הייבריד שהגיע גם אלינו לאחרונה. מבחינה חיצונית הרכב פורט על כל הנימים של עדות ה-SUV האמריקאיים: הוא נמתח לאורך של כמעט 5 מטרים ולרוחב של יותר מ-2 מטרים בין המראות, מתנשא לגובה של 1.75 מ’ ומתהדר בגריל גדול ומאסיבי בחרטום, שמחפה על פגוש אימתני. יש גם כמובן קישוט/סמל מותג מכרום שמנצנץ למרחוק.

  

אבל למרות הממדים והקישוטים הוא מצליח להיראות אתלטי ולא כבד ומגושם בזכות חיפוי צד שרירי על הגלגלים האחוריים, שבולט בפרופיל הצד, ובזכות זנב מעודן באופן מפתיע, שמזכיר את דגמי לקסוס. ביחד עם חישוקי 20 אינץ’ בגרסת המבחן שלנו זהו כלי שלא מותיר את סביבתו אדישה.

הנדסת האנוש רחוקה שנות אור מהעיצוב הדיגיטלי-מינימליסטי ונטול המתגים, שרווח כיום בקרב היצרנים האירופאים. אומנם יש בתא כמות מכובדת של צגים ותפריטי מגע במסך המולטימדיה אבל את כל הפונקציות השימושיות ניתן לתפעל גם באמצעות מתג פיזי כזה או אחר. מוט ההילוכים עבה ומאסיבי, מחזיקי הכוסות יכולים להכיל בקבוקי שני ליטר ותא הכפפות הוא בנפח של מזוודת עליה למטוס.

גימור פרימיום

גם המושבים הקדמיים תוכננו עבור נוסעים שלא סופרים קלוריות בדיינר השכונתי, אם כי הם עדיין מעוצבים בצורה נוחה עם תמיכה הולמת בפניות הדוקות. הרכב מגיע לישראל בתצורה של שבעה מושבים אבל בפועל המושב האמצעי בשורה השנייה הוא די תיאורטי ומיועד בעיקר לילדים או לכיסא תינוק.

הגימור והאבזור בגרסה העילית בה נסענו אינם נופלים משל כל רכב פאר ובקלות ניתן היה להצמיד לרכב את התגית "לקסוס". זה אומר ריפוד עור איכותי, חשמל עם כל דבר, מערכת אקלים יעילה לכל הנוסעים, גג פנורמי, מערך היקפי של מצלמות, מערכת קול רצינית, חבילה מקיפה מאוד של מערכות סיוע לנהיגה והרשימה עוד ארוכה. כל זה עטוף בחומרים נעימים למראה ולמגע ובאיכות ייצור וגימור של מהנדסים יפניים קפדנים.

בארצות-הברית מוצע ההיילנדר גם עם מנוע V6 בשרני, אך אלינו מגיעה רק הגרסה "הירוקה", יחסית, שכוללת מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.5 ליטר, שמשולב עם מנוע חשמלי וסוללה, ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה (CVT). המנוע מייצר הספק משולב של 248 כ"ס וברירת המחדל שלו היא הזרמת כוח חלקה, מעודנת וחרישית. מי שאצה לו הדרך יוכל להגיע מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.3 שניות ולהאיץ בעליות תלולות בקצב סביר לכלי של כ-2 טון לפני נוסעים ומטען.

קיק דאון

נהיגה אגרסיבית כבר נמצאת מחוץ לאזור הנוחות של מערכת ההנעה הזו, בעיקר בגלל התיבה הרציפה שנוטה להעלות את סיבוב המנוע לתחום קולני ומחוספס תחת "קיק דאון" נמרץ. טויוטה נוקבת בצריכת דלק ממוצעת של כ-14 קילומטר לליטר לדגם הבכיר, אבל גם אם בפועל הצריכה הריאלית בנהיגה ישראלית טיפוסית קרובה יותר ל-11 ק"מ, מדובר עדיין בנתון מצוין ביחס לפלח, שבו צריכת דלק של 7-8 קילומטר לליטר אינה תופעה חריגה.

התנהגות הכביש של ההיילנדר מכוילת במחשבה על הכבישים הארוכים והרחבים של ארצות-הברית. הכלי שומר על יציבות כיוונית טובה בנסיעות ארוכות ומהירות, סופג ברכות ובצורה בוגרת שיבושי כביש מכל סוג וגודל, אוחז היטב ולא מייצר יותר מדי תנודות לוואי על כבישים מפותלים אם כי חלק מהקרדיט מגיע לחישוקי ה-20 אינץ’ עם צמיגים בחתך די ספורטיבי, שמגיעים בדגם הבכיר.

באופן מפתיע ההיגוי שומר על הנהג בתמונה עם כמות סבירה של תגבור ודיוק ורק הבלמים משדרים תחושה קצת ספוגית וארוכת מהלך מהסוג שאהוד על פנסיונרים אמריקאים. הרכב מגיע לישראל כסטנדרט עם הנעה כפולה ויש לו מרווח גחון סביר, שמאפשר לו לצלוח שבילי עפר מחורצים מבלי לגרוס את תחתית המרכב. זה בטח לא לנדקרוזר, אבל השימושיות מחוץ לאספלט היא בהחלט בונוס.

טויטה היילנדר הייבריד כולל טווח מחירים תחרותי של 290-305 אלף שקל בהתאם לגרסה, והקרדיט על כך מגיע כנראה בחלקו לתחרות מצד היבוא המקביל. אבל אבסולוטית במחיר הזה מקבלים הרבה מאוד רכב לכסף, במיוחד לאור העובדה שדגמים מקבילים שנושאים עליהם שמות מותג "מיוחסים" יותר, עולים 60%-70% יותר. אם מוסיפים לכך את מוניטין האמינות והסחירות של טויוטה, ואת ההוצאות השוטפות ההגיוניות ביחס לחלק מהמתמחרים, מדובר במתחרה רציני.

חלק מהמתחרות

סובארו EVOLTIS

המתחרה של ההיילנדר מהשוק האמריקאי גבוה יותר, ניצב על בסיס גלגלים ארוך ב-4 ס"מ ומציע נפח מטען מוגדל. יש לו 7-8 מקומות בשלוש שורות ומנוע 2.4 ליטר טורבו-בנזין מייצר 260 כ"ס ומומנט מכובד. ההנעה כפולה ויעילה גם מחוץ לאספלט והנוחות טובה. המחיר מתחיל ב-299 אלף ונוסק ל-330 אלף

 סובארו EVOLTIS / צילום: יח''צ

שברולט טראוורס 4X4

305 אלף שקל עולה הגרסה כפולת ההנעה של שברולט טרוורס. זהו רכב ענק שנמתח לאורך 5.2 מ' וניצב על בסיס גלגלים באורך 3.07 מ' ומציע שבעה מושבים מרווחים למבוגרים בכל שלוש השורות ותא מטען מאסיבי גם בתפוסה מלאה. מערך הפיקוד עדכני ועמוס היי-טק והמנוע הוא V6 בנפח 3.6 ליטר, שמייצר 310 כ"ס ושותה הרבה דלק

 שברולט טראוורס 4X4 / צילום: יח''צ

יונדאי פאליסייד

המחיר של המתחרה החדש של יונדאי בפלח מתחיל בכ-320 אלף שקל. יש לו ממדים חיצוניים נכבדים, בסיס גלגלים באורך 2.9 מ' ותא נוסעים איכותי, מפואר ומאובזר עם תא מטען גדול ותוצרת ישיבה לשישה או שבעה נוסעים. המנוע הוא V6 בנפח 3.8 ליטר, שמייצר 291 כ"ס ו-38 קג"מ ויש גם הנעה כפולה עם מגוון מצבי שטח.

 יונדאי פאליסייד / צילום: יח''צ