עוד הלוואות או מיזוג משולש: מה יציל את חברות התעופה הישראליות מהמשבר

בשעה שמנהלי חברות התעופה הישראליות, אל על, ישראייר וארקיע, עסוקים במלחמת הישרדות ובתחנונים לקבל סיוע מהמדינה לנוכח הבור הכלכלי שאליו הן שקעו, ייתכן שהגיע הזמן לעשות את מה שמזמן היה צריך, והקורונה יכולה לסייע לדחוף: מיזוג בין החברות.

הצעד המתבקש הוא מיזוג של שתי החברות הקטנות ארקיע וישראייר, שביחד יוכלו להתחרות טוב יותר באל על. אפשרות אחרת היא למזג את ארקיע או את ישראייר עם אל על, ותסריט שלישי ולא בלתי דמיוני הוא למזג את כל השלוש לחברה אחת.

עוד לפני משבר הקורונה, שריסק את הענף, גרסו מומחי תעופה בינלאומיים ומקומיים כי אין מקום לשלוש חברות בשוק הישראלי על-פי היקפו וצרכיו. קונסולידציה בענף התעופה הייתה פועל יוצא של התחרות עוד לפני הקורונה, ובזכותה חברות ניצלו מסגירה - מהשוק האמריקאי ועד השוק האירופי מתגבשות קבוצות תעופה שביחד הן חזקות וחסינות יותר. קונסולידציה מקומית תאפשר לחברה אחת להתחרות מול חברות זרות, ובהן גם חברות הלואו קוסט, שנתח השוק שלהן בפעילות בנתב"ג גדל בהתמדה.

המיזוג שנדחה

ב-2018 החליטה רשות התחרות (שנקראה אז הרשות להגבלים עסקיים) לדחות את הבקשה למיזוג בין ישראייר לאל על, דרך החברה הבת של אל על, סאן דור.

המיזוג נפסל על-ידי הרשות בנימוק שמיזוג יוביל לפגיעה בתחרות בקו לאילת, היות שבאופן הזה אל על לא תרצה לשוב להפעיל טיסות בקו הזה. אל על, מצידה, סגרה ממילא את הקו ב-2013 מחוסר כדאיות, כך שהחשש כי הקו יופקר לשתי חברות בלבד לא היה רלוונטי - זה מה שממילא קורה זה שנים.

נימוק אחר התייחס לעובדה שהתחרות עשויה להיפגע מזווית נוספת: אגף האבטחה של אל על, האחראי על אבטחת נמלי התעופה בעולם, עובד עבור שלוש החברות הישראליות. ישראייר וארקיע מעבירות את לו"ז הטיסות המתוכנן שלהן למנהל אגף האבטחה באל על לפני כל עונה, בכדי לקבל מענה אבטחתי על-פי דרישות השב"כ. ברשות סברו שבמצב שבו אל על וישראייר יהיו מקשה אחת, ארקיע תופלה. ארקיע, אגב, פעלה בכל מאודה לטרפד את המיזוג בשעתו.

הצניחה בפעילות

לפי נתוני רש"ת, בשנת השיא 2019 עמדה תנועת הנוסעים בנתב"ג (הלוך ושוב) על 24 מיליון. נתח החברות הישראליות עמד על כ-31%, עם כ-7.4 מיליון נוסעים. אל על הטיסה 5.83 מיליון נוסעים, ישראייר הטיסה כ-768 אלף נוסעים וארקיע כ-760 אלף.

בקו לאילת הטיסו ארקיע וישראייר כ-786 אלף נוסעים, מספר ששיקף ירידה של 55% לעומת השנה הקודמת, לאור סגירת נמלי התעופה שדה דב ואילת - נתיב הטיסה נתב"ג-רמון הוביל ועדיין מוביל רבים מהנופשים לנסוע לאילת ברכב. המספרים הללו, גם בימי שיא, מוכיחים כי אין מניעה להחזיק חברה אחת ממוזגת או שתיים. את 2020, אגב, סיכמו בנתב"ג עם 4.5 מיליון נוסעים בלבד (כידוע, תנועת הנוסעים צנחה מאז חודש מרץ). הישראליות החזיקו בנתח של 26%.

ישראייר נמצאת בבעלות חברת בי ג'י איי של רמי לוי ואיש העסקים שלום חיים. החברה מחזיקה בצי של 8 מטוסים, שניים נוספים שהחברה חכרה הוחזרו לבעליהם, לאור ההגבלות בתעופה והירידה בתנועת הנוסעים. ארקיע מחזיקה בחמישה מטוסים, וגם היא חוכרת על-פי ביקוש - שכרגע אין.

ישראייר מעסיקה כ-300 עובדים בפועל, וארקיע מעסיקה כ-280 עובדים. חברה אחודה יכולה לשקף יתרון משמעותי בצי המונה כ-12 מטוסים. אמנם עובדים רבים עלולים לאבד את מקום עבודתם, אולם לנוכח המצב העגום של החברות, התסריט הזה אפשרי גם בלי מהלך דרמטי של מיזוג. ארקיע לבדה נפרדה מכמחצית מעובדיה בתקופת הקורונה, אל על נפרדה מ-1,900 עובדים המהווים כשליש מהמצבת שלה, והיא עשויה להיפרד בקרוב ממאות נוספים.

ההזרמות וההשקעות

לאורך כל המשבר ניסתה ארקיע לקדם מיזוג עם ישראייר. היו"ר שלה, אבי חורמרו, אף אמר בראיון לגלובס במרץ 2020 "אני לא פוסל אפשרות שאל על, ישראייר וארקיע יתמזגו בסוף". שתי האחרות ביטלו את הרעיון אמנם, אך שיחות התקיימו בלי הרף, בעיקר בין חורמרו לבין הנהלת ישראייר, עוד לפני שעברה לידי רמי לוי, כולל הצעה למיזוג לחברה בורסאית אחת.

חברה מאוחדת כזו, "ישרארקיע", תוכל להציע נופשונים וטיסות ליעדי אגן הים התיכון, ולהמשיך להפעיל קו לאילת. אלא שאז יהיה מדובר בשחקנית מונופוליסטית בקו, מה שיעורר התנגדות מצד רשות התחרות. הפלונטר הזה יכול להיות פתיר, למשל עם קביעת מחיר מפוקח לטיסה, התחייבות של החברה להפעיל את הקו במסגרת אישור הממונה, ובטווח הארוך, המדינה תוכל להכניס לקו חברות נוספות - זרות, למשל.

ארקיע גם שואפת למיזוג עם אל על. בדומה לישראייר, אל על החליפה בעלות בתקופת הקורונה, והיא עברה לידי קני רוזנברג, שהשקיע בה עד כה כ-160 מיליון דולר. רוזנברג נדרש להשקעה של 43 מיליון דולר נוספים במסגרת הנפקה שעדיין לא התקיימה (לאחר שאל על קיבלה מקדמה של 200 מיליון דולר מהמדינה).

לא ברור האם הוא ירצה למזג לתוכו חברה קטנה, אבל גם לא ברור עד כמה הוא נערך להכנסת היד כה עמוק לכיס ביום שהחליט להפוך להיות בעלי חברת התעופה. במצב של מיזוג כזה, הקו לאילת לא ייפגע, וארקיע תוכל להוות מוצר משלים לאל על, שפחות חולשת על תחום הנופשונים.

אם ארקיע תמוזג לאל על לא תישאר חברת תעופה ישראלית שתטוס בשבת (לפחות לא באופן גלוי). מצד שני, גם ישראייר יכולה להתמזג עם אל על, והבעלים החדשים של שתי החברות יכולים לנסות למנף את ההשקעה שלהם - שבינתיים מניבה בעיקר חשש - אלא שאז ארקיע, הקטנה והחלשה מבין השלוש, תיאלץ לדחוף גם כן למיזוג או להתאדות.

אגב, גם ישראייר קיבלה מהאוצר מקדמה של 16 מיליון דולר, והתחייבה להזרמה של 8 מיליון דולר מהבעלים. ארקיע לא קיבלה מקדמה דומה לאור מחלוקות משפטיות עם המדינה בענייני שדה דב, אולם היא אמורה לקבל, וזה יאפשר לה להחזיק עוד קצת את הראש מעל למים, לא מעבר לזה. בעליה, האחים נקש, יידרשו להזרים 8 מיליון דולר, והם ממש לא ששים להשקיע בחברה שמבחינתם יכולה להימכר גם בלי תמורה.

הפתרונות על השולחן

מה מונע ממיזוג להתרחש? ראשית, ענייני אגו וכבוד. כזכור, לשתיים משלוש החברות יש בעלים חדשים. מצד אחד, רמי לוי יכול "לבלוע" את המתחרה הישירה ארקיע ולגדול על גבה. מצד שני, ברור שחברה ממוזגת תנוהל במטה אחד, חסכני ויעיל, ועל-ידי מנכ"ל אחד שידחק את השני או את השניים האחרים מכיסאם.

גם מטות ההנהלה יתכווצו, ואפילו הלוגו של אחת החברות עלול להימחק. מהלך כזה גם דורש אומץ מול העובדים, אלא שבמצב הנוכחי של התעופה כיום, מיזוג עשוי להיות גלגל ההצלה. נציין כי ב-30% מארקיע מחזיקים עובדי החברה, והם חייבים להיות חלק בלתי נפרד מהחלטה כזו.

בימים האחרונים ניהלו מנהלי החברות ונציגי האוצר שיח קדחתני על גובה הפיצוי שיינתן. בתוך כך, ההסתדרות הכריזה היום (ג') על סכסוך עבודה בענף התעופה, הכולל את עובדי אל על, ארקיע, רשות שדות התעופה וטייסי ישראייר. הסכסוך הוכרז על רקע החשש שהחברות יפעלו לפיטורים המוניים, בנוסף לאלה שכבר נעשו מאז פרוץ המשבר.

בסופו של דבר, הוחלט כי המדינה תציע לשלוש החברות הלוואת בלון לתקופה של שנתיים. היקף ההלוואות יסוכם מול החברות, ובעלי השליטה יתחייבו להזרים הון מטעמם. היחס בין ההזרמה של המדינה להון הבעלים עוד לא נקבע.

בשורה התחתונה, במקום אור בקצה המנהרה בדמות עונת השיא של אוגוסט וחגי תשרי, בחברות רואים בעיקר את החשכה. הקורונה אילצה את המנהלים ליצירתיות מחשבתית, כעת היא יכולה לאלץ אותם לבצע את המהלך שהיה צריך להתרחש מזמן.