לכו בעקבות הכסף: הצרות של חמאס מבעירות את עזה והגדה ומקרבות אותנו לסבב לחימה נוסף

עם תום הלחימה במבצע "שומר החומות" בחודש מאי, נשמעו הכרזות ברורות מצד בכירי הממשלה היוצאת בישראל וגם של זו הנכנסת, ובעיקר מצד שר הביטחון גנץ, כי "מה שהיה הוא לא מה שיהיה". גנץ התכוון לנושא העברת הכספים לרצועת עזה ולמנגנון "הדולרים במזוודות", ששימש בסופו של דבר לרכישת חומרי בניין לבניית המנהרות ותשלום לעובדים בתעשיית ייצור הרקטוות ברצועה.

תמונת מזוודות הדולרים שהביא לפני שלוש שנים השליח הקטארי מוחמד אל-עמדי עשתה נזק רב לשני הצדדים. היא נתפסה כמהלך שבו מאפשרת ישראל לספק מזומנים לרצועה המתייבשת, שעושה בו בסופו של דבר כרצונה - אם לעניינים הומניטיריים ואם לקידום מהלכי טרור וירי לישראל.

בימים האחרונים אנו עדים לתסיסה מחודשת ברצועה סביב מנגנון העברת הכספים. ומה שקורה הוא בדיוק מה שהיה: ארגוני הטרור ברצועה מאיימים שוב "הכינו את המקלטים בתל אביב, הטילים שלנו בדרך" - לשון ההודעה שפרסם הג'יהאד האסלמי, בעקבות התקיפות הישראליות האחרונות ברחבי הרצועה.

מדוע שוב נקלעה ממשלת ישראל להסלמה ביטחונית, פחות משלושה חודשים לאחר מבצע "שומר החומות" שאמור היה להביא לתקופת שקט ארוכה? הסיבה העיקרית היא, כאמור, כסף. אבל כדי להבין במה שונה הדרישה הנוכחית של חמאס צריך להבין לעומק את המצב הנוכחי ברצועה ואת הבעייתיות במנגנון העברת הכספים החדש שאליו כיוונה ישראל.

איך הופכים כסף מזומן לכסף מפוקח?

הכסף שסביבו קיימת מחלוקת מרכזית הוא זה שנועד לתשלום משכורות עובדי הממשלה של חמאס ברצועה. ברמה הפוליטית, חמאס - ובעיקר הוא מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינואר - מנצלים את המצב הפוליטי הרגיש בישראל של ממשלת בנט לצורך השגת מטרות מבלי לחשוש ללכת רחוק להבערת השטח.

כאשר בישראל החליטו לעצור את מזוודות הדולרים - הטענה בישראל הייתה כי מדובר בשוחד מזומן לחמאס, ללא שום בקרה, כדי לשמור על שקט זמני. עם זאת, גם החמאס פירש אז את מזוודות הדולרים כשוחד ישראלי שניתן לטובת הפסקת "ההתנגדות" - המאבק המזויין בישראל. שוחד או לא, מנגנון המזוודות איפשר לכסף לזרום אל הרצועה.

ראש הממשלה נפתלי בנט שהתייחס יותר מפעם אחת למזוודות הדולרים, אמר כי "זהו משהו שירשנו וצריך לעבור מן העולם". בנט לא דייק, שכן העברת הכסף במזוודות הפסיקה כבר ב-2019.

כך או כך, מאז ימי המזוודות נוצר מנגנון חליפי שאיפשר העברת 30 מיליון דולר על ידי הקטארים לרצועה מדי חודש - בחסות העברתו לבנקים. השיטה הזאת לא מנעה את העברת הכסך לגורמים "לא רצויים". הקטארים, במסגרת העברת הכסף גם לנזקקים, נתנו סכום משמעותי נוסף למשכורות לעובדי ממשלת חמאס ברצועה. אלה קיבלו בעבר את שכרם מהרשות הפלסטינית, אך זו בשל הסכסוך עם חמאס והמשבר הכלכלי שלה, הפסיקה להעביר משכורות אלה. חמאס מימן אותן ממקורותיו לזמן מה, אבל בסופו של דבר קטאר קיבלה על עצמה גם את התשלום הזה.

וכך, כ-30 מיליון דולר מהקטארים זרמו לעזה מדי חודש: 10 מיליון דולר שאיתם רכשו הפלסטינים דלק ישראלי לתחנת הכוח בעזה, 10-12 מיליון דולר ששולמו במזומן ל-100-120 אלף משפחות עניות בעזה (100 דולר כל אחת), ו-6-7 מיליון דולר ששולמו כמשכורות לפקידי ממשלת חמאס. הכסף עבר והשקט היחסי נשמר.

אלא שגם שיטת ההעברה הזו של כספי המשכורות והתמיכה בנזקקים הופסקה באביב. והיא הייתה חלק מהסיבות לירי הרקטות על ישראל. שינוי הכיוון בישראל בשל "שומר החומות" נועד למנוע העברת כספים ישירות לידי חמאס, וכך גם הכנסת חומרי בניין מלט ברזל וכו', שחלק גדול מהם הועבר לבניית מנהרות הטרור והעיר התת קרקעית, "המטרו", של ארגוני הטרור ברצועה.

אין כסף לאנשי חמאס? אין שקט

חמאס הבהיר כי לא יסכים לסגירת ברז הכסף, ובסיכום שהושג לבסוף בין קטאר לבין שליח האו"ם לאזור תור ונסלן, נקבע כי הכסף לנזקקים יועבר דרך האו"ם. גם כאן נרשמה מחלוקת: האו"ם דרש עמלת תיווך של 8% על העברת הכסף למשפחות העניות בעזה, לעומת הרשות הפלסטינית שהסכימה על עמלת תיווך של 1.5%. בסופו של דבר הצליחה ישראל להוריד את דרישת האו"ם לעמלה ל-3.5%, וכך הושג סיכום.

שר הביטחון גנץ גילה כי נפגש עם גורמים מקטאר כדי לקדם את המו"מ הזה. "החלטנו לשנות ולשפר את מנגנון העברת הסיוע ההומניטרי של קטאר לתושבי הרצועה, וזאת בכדי לוודא שהכסף מגיע למי שבאמת נזקק לו, לצורך כך, עמדתי בקשר עם גורמים רשמיים בקטאר שהבינו את הצורך הישראלי ואני מודה להם על כך".

  

אלא שלמשכורות לעובדי ממשלת חמאס לא נמצא מנגנון העברת כספים. ישראל מסרבת להעברה ישירה, שכן הכסף מופנה בחלקו להתעצמות הכוח הצבאי של הארגון; הרשות הפלסטינית, מצדה, לא מאפשרת העברה דרכה; וחמאס מאיים כי אם לא יימצא הפתרון, הוא יחדש את האש. כדי להמחיש זאת הוא מאפשר את החזרת הפעולות "העממיות" לכאורה, אך המאורגנות היטב ומופעלות על ידי אנשיו.

הירי בלוחם משמר הגבול בראל חדריה שמואלי בסוף השבוע במהלך הפגנה כזו ממחיש את המעורבות העמוקה של חמאס בהפגנות. בכך הסתבך חמאס עם מצרים, שהבטיחה לישראל כי ההפגנות יישארו רחוקות ובעצימות נמוכה. מצרים הגיבה בסגירת מעבר רפיח, המקום היחיד שדרכו יכולים תושבי עזה לצאת ולהיכנס מהרצועה. והיא מגבירה את הפיקוח על מעבר הסחורות, ששימש בשבועות האחרונים צינור להברחת אמל"ח לרצועה לרבות רקטות.

חמאס מנצל גם את שברירות קואליציית בנט

חמאס ובראשו סינואר בונה על הפוליטיקה הישראלית ושבריריותה של הקואליציה שבה חברים, נזכיר, גם מנסור עבאס ורע"ם וכן מרצ שלא נלהבת ממבצעי צה"ל ברצועה. השר עיסאווי פריג' ממרצ אף הציע שיח ישיר מול ראשי חמאס. סינואר יודע כי עד העברת התקציב בעוד חודשיים, בנט ושר החוץ יאיר לפיד ישתדלו מאוד שלא להרגיז אף אחד מחברי הקואליציה, וזה חלון הזמן שלו לפעולה.

מה יקרה כעת? בנט בדרכו לארה"ב למפגש עם הנשיא ביידן וגם סוגיית עזה תעלה בו. כפי שקודמיו במשרד ראש הממשלה לא מצאו פתרונות קסם לרצועה, גם לו אין כזה. לכן הוא מנסה ללכת בין הטיפות - בנט מכריז הכרזות נחושות ותוקפניות ושולח את מטוסי חיל האוויר למתקפות על עמדות ומחסנים (ריקים מאדם), אבל ביד השנייה משחרר כניסת סחורות לרצועה לרבות חומרי בניין, ומאפשר למאות מסוחרי הרצועה לשוב ולהיכנס לישראל כדי לעשות עסקים.

 התחממות בגזרת עזה / צילום: Reuters, Amir Cohen

המחנק הכלכלי בגדה הופך לחומר בעירה 

ההסלמה מול הפלסטינים לא פוסחת על הגדה. בחודשים האחרונים נהרגו עשרות פלסטינים, רובם משתתפי הפגנות או כאלה שניסו לפגוע בחיילי צה"ל במהלך מעצרים או התנגשויות. לנפגעים בקרב הפלסטינים יש אפקט מתסיס, אבל מה גרם לתחילת הבלגן ומי מעוניין בהרחבתו? ראשית - חמאס, המגביר את נסיונותיו להבעיר גם את הגדה. חובה לומר כי אלה לא צלחו במהלך "שומר החומות" או בסבבים הקודמים.

ההסלמה גואה בעיקר במקומות שבהן לחמאס ולג'יהאד האיסלמי יש אחיזה של ממש, כמו במחנה הפליטים בג'נין בכפר סילואד ובאיזור חברון. הרשות הפלסטינית, בין השאר בשל הנפגעים הרבים - מקצתם מכוחותיה - מתקשה לעצור את אנשי חמאס. גם בקרב אנשיה שלה, בעיקר במיליציות הפחות מסודרות, יש מגמה של מעבר לעימותים עם צה"ל.

אבל יש גם זרז נוסף - ההיבט הכלכלי, הגורם החשוב ביותר ששמר על השקט היחסי בשטחים בשנים האחרונות. משבר הקורונה קטע כמה שנים כלכליות לא רעות בשטחים. בשנים אלה המגזר הפרטי הלך והתרחב, החקלאות התקדמה (לא מעט בשל שת"פ גובר עם חקלאים ישראלים) ומספר העובדים הפלסטינים בישראל הגיע ל-130 אלף ויותר. עם הכנסה גבוהה פי שלושה מזו שברשות, ערים כמו ג'נין קלקיליה וטול כרם, הפכו למרכזי קניות שוקקים עבור ערביי ישראל.

הקורונה קטעה את כל זה, או לפחות האטה מאוד את הפעילות. המגזר הפרטי נפגע מאוד מההגבלות, התעסוקה הפלסטינית בתוך ישראל ירדה ב-30%-40%, ורק לאחרונה החלה ניכרת חזרה של קונים ערבים-ישראלים לשווקים הפלסטינים. לפי נתוני הלמ"ס הפלסטיני, התמ"ג של הרשות הצטמצם ב-2020 ב-11.5% לאחר עליות מתונות בשנים שקדמו לכך. שיעור האבטלה הגיע ל-19% ובקרב צעירים המספר כפול (ברצועה שיעור האבטלה הגיע ל-50% ויותר).

הרשות הפלסטינית קיבלה בשנת 2020 סיוע חוץ בהיקף של כחצי מיליארד דולר, ירידה של 20% בהשוואה ל-2019, והסכום הנמוך מזה שנים. אל כל אלו אפשר להוסיף גם את הגירעון בתקציב הרשות בשנת 2020 שעמד על כ-1.6 מיליארד דולר, הגבוה ביותר בשנים האחרונות.

ביחד עם הגורמים האחרים, ההפתעה היא רק על עוצמת העימותים הנשמרת עדיין בהיקף נמוך. החשש הוא כי עם התגברות המשבר הכלכלי והפוליטי בשטחים, גם העימותים יתעצמו. והמילה אינתיפאדה עשויה לצוץ מחדש.

צרות כלכליות ברצועה
קושי בהעברת 10־12 מיליון דולר במזומן ל־100־120 אלף משפחות עניות

58% - שיעור העוני ברצועה (לפי הלמ"ס הפלסטיני)

50% - שיעור האבטלה

 צרות כלכליות בגדה

התעסוקה הפלסטינית בתוך ישראל ירדה ב־30%־40%

התמ"ג של הרשות הצטמצם ב־2020 ב־11.5%

19% - שיעור האבטלה