הפרדה מגדרית באקדמיה: לא אפליה אלא צו השעה

לאחרונה פורסם כי ההפרדה המגדרית בתוכנית לשילוב חרדים בשירות המדינה צומצמה ל-20%, כך שרק חמישית מהפעילויות בתוכנית ההכשרה הבסיסית לציבור החרדי יתקיימו בהפרדה בין גברים לנשים. אך בעוד שירות המדינה נוטה לצמצם הכשרות ולימודים נפרדים בין גברים לנשים, קבע לאחרונה בג"ץ בפסיקה תקדימית והיסטורית כי המועצה להשכלה גבוהה רשאית לקיים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית, כדי להגביר את שילובו של הציבור החרדי באקדמיה.

אז מי צודק - שרות המדינה או בג"ץ? האם כל הפרדה מגדרית היא שלילית, או שחובה להתייחס להקשרה ולמטרתה?

מחקרים רבים מראים שדווקא בכיתות נפרדות, נשים מרגישות נוח יותר להתנהג בטבעיות, להתבטא ולפתח כישורי מנהיגות, מבלי להרגיש תחת ביקורת גברית או שיפוטיות על התנהגות סמכותית או עודף דומיננטיות. כמו כן נמצא כי סטראוטיפים מגדריים באים פחות לידי ביטוי בכיתות מופרדות. מתן האפשרות לנשים חרדיות ללמוד ללא נוכחות גברית, תחזק בתוכן את תחושת המסוגלות והדימוי העצמי שלהן, ותאפשר להן לצאת לשוק העבודה עם ביטחון עצמי גבוה לגבי יכולותיהן.

כמובן שהפרדה מגדרית אינה המצאה ישראלית וקיימת גם מחוץ לאקדמיה. ביפן, לדוגמה, ישנם קרונות רכבת המיועדים לנשים בלבד, לא כהדרה אלא מתוך ניסיון לשמור עליהן מפני הטרדה מינית. אמנם נשים יעלו לקרון זה מבחירה, ואלו שיעדיפו קרון מעורב יוכלו לבחור בו, אך החברה למעשה מודה: "כשלנו ביכולת להגן עליכן. זה הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים לעשות". האם זהו הפתרון האולטימטיבי? כנראה שלא. בעולם אידיאלי היה עדיף שלא יהיה קרון כזה, אבל עד שהחברה תהיה כזאת שבה נשים לא יצטרכו לפחד, לקרון לנשים יש מקום.

אז מה לתחבורה ציבורית ביפן ולאקדמיה? גם אם החברה החרדית מבקשת הפרדה מגדרית בין סטודנטים לסטודנטיות מסיבות דתיות, לממסד החילוני יש מקום לשתף פעולה עם הבקשה, משום שלהפרדה זו יש תועלת רבה. בג"ץ מאפשר לימודים נפרדים לחברה החרדית לא ממקום של הדרה דתית, אלא מתוך רצון לספק את מירב האפשרויות לנשים, בתקופה בה הן מתפתחות מבחינה מקצועית ורגשית.

אין ספק שבהחלטה זו נדרש בג"ץ להכרעה קשה ומורכבת סביב ערכים מתנגשים. אך למעשה השאלה היא מהו שוויון? האם לתת לכל הילדים את אותם תנאים יביא לשוויון? התשובה היא לא, משום שלילדים שונים צרכים שונים וצורות למידה שונות המיטיבות איתם. כדי שלגברים ונשים בחברה החרדית יהיה סיכוי גבוה יותר להתקבל לעבודה, יש לספק להם תנאים שיביאו אותם לאותו קו זינוק כמו לחברה החילונית בכניסה לעבודה. במקרה הזה, החתירה לשוויון מגדרי צועדת יד ביד עם הצורך בהפרדה מגדרית בכיתות הלימוד של החברה החרדית. הן החברה החרדית והן המדינה זקוקות לשילוב האוכלוסייה החרדית במערך התעסוקתי, ולשם כך חשוב לאפשר לנשים ולגברים חרדים להשתלב באקדמיה, כמקפצה משמעותית בשוק העבודה.

יהיו שיטענו כי סטודנטיות חרדיות שילמדו בכיתות מופרדות יהיו פחות מוכנות לעולם העבודה, בו מתקיימת אינטראקציה בין שני המינים. אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. בית הספר וולסלי בארה"ב, אחד הקולג'ים היוקרתיים בעולם, הוציא משורותיו נשים כמו מדלן אולברייט, הילרי קלינטון, דיאן סוייר ועוד. בוגרותיו מפלסות את דרכן באומץ ובנחישות בתחומים, שחלקם נחשבים "גבריים" אפילו בימינו. ובכלל, בתי ספר נפרדים נפוצים במדינות מערביות וליברליות רבות. רק בארה"ב פעילים כיום כארבעים קולג'ים לנשים בלבד.

יש שיאמרו שהפרדה מגדרית בכיתות פוגעת בערך השוויון. אך במקרה הזה, החתירה לשוויון עלולה דווקא לגרום לנו לפספס הזדמנות מעולה לקידום נשים, שבסופו של דבר תוביל לקידום החברה כולה. מה גם שבמבחן התוצאה הוכח שלימודים משולבים בין נשים לגברים אינם מובילים בהכרח לשוויוניות, כל עוד סגל ההוראה מתנהג בצורה שונה כלפי שני המינים, ומופעלים סטריאוטיפים מגדריים הגורמים לירידת הביטחון בקרב הסטודנטיות וליחס אי שוויוני מובהק, כפי שמתקיים לצערנו במקרים רבים. דווקא ההפרדה המגדרית היא שתאפשר מרחב בו לא יתייחסו אל הסטודנטיות החרדיות באופן שונה ומקטין, ויאפשרו להן להתפתח ולצאת ממנו מחוזקות אל העולם.

הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית עמותת נטע - המרכז לפיתוח קריירה, המקדם הוגנות מגדרית