זה לא סוד שבהייטק הישראלי חסרים עובדים. הם חסרים בפיתוח, בתוכנה, בעולמות הדאטה ובתחומים נוספים. לא מזמן פורסם דוח של רשות החדשנות ו-Start-Up Nation Central שבדק את היקף החוסר, והעמיד אותו על 13,000 משרות חסרות. המצב הזה מוביל לעלייה דרסטית במשכורות ושיפור תנאי ההעסקה, אבל כשאין עובדים, גם משכורות גבוהות והופעות של אמנים מובילים לא יעזרו.
הצעות לפתרון נזרקות לחלל האוויר חדשות לבקרים: הקמת מרכזי הכשרה ובוטקאמפים בפריפריה, קידום העסקת חרדים וערבים, החלת תוכניות לימודי הייטק כבר מכיתה ח' ועוד. המשותף לכל ההצעות הללו הוא שהן לא פותרות את הבעיה המיידית. מרכזי הפיתוח והייטק מגיל צעיר חשובים, אבל יספקו עובדים רק בעוד כמה שנים. העסקת ערבים וחרדים היא מבורכת, אך גם אז מדובר במספר יחסית מצומצם של עובדים אשר אינו מספק.
לפני מספר ימים יזמה שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן הצעה: לייבא עובדי הייטק זרים מחו"ל לתקופה קצובה. לכאורה זהו רעיון שנותן פתרון ישיר לבעיות של התעשייה: עובדים מיומנים שיגיעו מיידית וימלאו את השורות החסרות בחברות ההייטק. אלא שהרעיון הזה הוצע בעבר כבר מספר פעמים ונפל מסיבות שונות.
הזדמנות היסטורית, לא פחות
אני מציע לחשוב על פתרון דומה אך שונה בתכלית. לפי נתוני הלמ"ס, נכון לשנת 2018 (השנה האחרונה עליה יש נתונים), חיים בחו"ל למעלה מחצי מיליון ישראלים. מספר זה אינו מביא בחשבון את הילדים שנולדו לאותם ישראלים בחו"ל, שניתן לאמוד אותו במאות אלפים נוספים.
יש לנו כאן הזדמנות היסטורית, לא פחות. זה הזמן לחבר בין הצורך בעובדים מוכשרים, לבין ציונות. עלינו ליזום תוכנית רחבת היקף, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים וחברות הייטק ישראליות מובילות ולהחזיר לארץ את אלה שעשו רילוקשיין לפני כמה שנים ואת בניהם ובנותיהם הצעירים.
לא סתם אני קורא להחזיר דווקא את האוכלוסייה הזו. ייחודו של ההייטק הישראלי הוא ב-DNA הישראלי הייחודי, היצירתי, שחושב מחוץ לקופסא, זה שהפך אותנו לסטארט-אפ ניישן. עובדים זרים, טובים ככל שיהיו, חסרים את אותו DNA שהתעשייה שלנו כל כך צריכה.
הייטק הוא קטר למשק, ולכן אנו חייבים לאפשר לו לצמוח ולעודד חזרה של בעלי מקצועות נצרכים. אגב, אלו לא רק מתכנתים. אלא גם אנשי שיווק, מוצר וגיוס. עידוד החזרת עובדים אלה יכול וצריך להיעשות באמצעות מגוון תמריצים דוגמת הטבות מס, חבילות קליטה לילדים ועוד.
כמי שחזר לארץ אחרי שנים ארוכות בתפקידים בתעשייה בארה"ב, מתוך הכרה בערך הציוני של טכנולוגיה והייטק ישראלי, אני מכיר היטב את שני צדדי המטבע: את ההון האנושי הישראלי שמחכה להזדמנות לחזור לארץ מצד אחד - ואת השוק הישראלי הצומח, שזקוק לפתרון מידי מן הצד השני.
התהליך הזה כמובן צריך להתנהל במקביל לתהליכים נוספים: הרחבת התעסוקה בהייטק לפריפריה החברתית והגיאוגרפית בדמות שילוב עובדים חרדים וערבים (ומתן תמריצים לחברות שיציגו שונות גבוהה בכוח-האדם שלהן), ועידוד חברות לקליטת ג'וניורים והשלמת הכשרתם בתוך החברות עצמן.
אני קורא מכאן לממשלה ולעמיתיי המנכ"לים בהייטק - זה הזמן לחזור למקורות הסטארטאפ ניישן, זה הזמן להירתם לעשיה ציונית ופורצת דרך שתצעיד את תעשיית ההייטק צעד נוסף קדימה, זה הזמן לתגלית 2.0.
הכותב הוא מנכ"ל חברת Priority Software, לשעבר סמנכ"ל בכיר באמדוקס העולמית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
