מאות אפגנים מילאו את מסלול ההמראה בנמל התעופה הבינלאומי ע"ש חמיד קרזאי וניסו לטפס על מטוס תובלה עצום של חיל האוויר האמריקאי. שני מסוקי אפאצ'י טסו בגובה נמוך בניסיון לפזר אותם.
ביניהם, לובש טוניקה ירוקה, היה זכי אנווארי, בן 17, שעשה דרכו לקדמת ההמון וטיפס על ציוד הנחיתה של המטוס. הוא נאחז בכל כוחו כשכלי הטיס הענק האיץ למהירות שהתקרבה ל־200 קמ"ש.
רק שעות קודם לכן, כשלוחמי הטליבאן פתחו את הבוקר הראשון שלהם כשליטי קאבול, אנווארי, תלמיד תיכון ושחקן בנבחרת הנוער הלאומית בכדורגל, טילפן לאחיו להודיע לו שאם לא יצליח לצאת מאפגניסטן לא ישחק שוב כדורגל לעולם.
"אל תלך, תחזור, אתה חכם, אל תלך", אחיו הגדול ביקש ממנו.
"אני חייב לנסות", ענה אנווארי.
את מה שקרה אחר כך ראו מיליוני אנשים בכל העולם: זה היה אחד הצילומים המכוננים מההסתלקות הכאוטית של האמריקאים ממלחמה, שהחלה 20 שנה לפני כן בעקבות ההתקפות של 9/11. כשמטוס ה־C-17 עלה השמיימה מעל קאבול, אנווארי צנח אל מותו.
"נפילתו של דור שקיווה לעתיד טוב יותר"
בקוקפיט, הצוות קיבל החלטת בזק להמריא כדי להתחמק מההמון הצובא. אנווארי, שכינויו היה "המגן" בגלל יכולתו לשמור על הכדור, איבד אחיזה. "הם נופלים שם, הו אלוהים", נשמע עובר אורח אומר בסרטון אחד שצולם ממסלול ההמראה, כשההמון רץ לעבר הדמויות שנפלו מהשמיים.
לפחות שני צעירים אחרים מתו באותו יום, על פי ארגוני סיוע. עוד אחד נפל מהמטוס בערך בזמן שנפל אנווארי ואדם שלישי נמחץ תחת ציוד הנחיתה כשהתקפל אל בטן הכלי. גורלם של כמה אנשים אחרים שנאחזו במטוס ה־C-17 כמעט והיה זהה, אילולא היו מזנקים כמה שניות לפני שניתקו הגלגלים מהקרקע.
כולם היו בני דור של אפגנים שלא הכירו את שלטון הטליבאן והיו מפוחדים דיים להיאחז אפילו במטוס צבאי המאיץ לקראת המראה אם המשמעות הייתה שיוכלו להינצל.
לוחמי הטליבאן בכניסה לקאבול השבוע / צילום: Associated Press, Khwaja Tawfiq Sediqi
"זו לא הייתה רק נפילת קאבול, זו הייתה הנפילה של דור שלם חדש שהאמין ועבד בשביל אפגניסטן פרוגרסיבית", כתבה בטוויטר המשוררת שאפיקה חפאלוואק, היושבת בקאבול. "דור שסמך על העולם, וקיווה לעתיד טוב יותר".
השחזור להלן מבוסס על ראיונות עם חברים של אנווארי ומשפחתו; עוברי אורח שהיו עדים למקרה; מומחים לתעופה צבאית; ובדיקה של סרטונים וצילומים מהמקום.
בהודעה כתובה, חיל האוויר האמריקאי הודיע שהוא מנהל חקירה על מנת "להבין טוב יותר איך התפתחו האירועים" וכדי "למנוע ממצב דומה לקרות בעתיד".
"החלומות שלנו נגרסו לאבק"
רוב 38 מיליון התושבים באפגניסטן עדיין לא נולדו כשהטליבאן שלט בפעם האחרונה. אנווארי, שהיה בן 17, וחבריו לנבחרת בקאבול זכו לילדות בתנאים שעבור הוריהם היו רק משאת נפש.
כדורגל, שהטליבאן אוסר עליו, הפך לסמל של החזרה של אפגניסטן לחיק העולם. ילדים בגיל בית הספר - בנים ובנות - בערים כמו קאבול, קונדוז וקנדהאר הכריזו על נאמנותם למועדונים מעבר לים כמו ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי.
אנווארי זכה במקום בנבחרת הלאומית, ושיחק כקשר אחורי באצטדיון שבעבר חמושי טליבאן לבושים טורבנים שחורים היו עורכים בו הוצאות פומביות להורג: עריפות ראשים, סקילות באבנים וירי בקורבנות, וכן תליית הגפיים שנכרתו מגנבים על משקופי השערים.
כשהטליבאן חזר, אנווארי הצטרף לחבורה שלמה של ספורטאים מקצועיים שביקשו להימלט. במחסומי דרכים שאוישו על לוחמי הטליבאן, שחקני כדורגל שביקשו להימלט הוכו באופן פומבי. אחרים דיווחו על ביקורים מאיימים של אנשי הטליבאן. ביום שלישי, הפדרציה הבינלאומית של שחקני כדורגל מקצוענים, איגוד ספורטאים כלל עולמי, הודיעה שהצליחה לעזור ל־77 כדורגלניות ולמשפחותיהן להגר לאוסטרליה.
אנווארי היה נחוש לברוח בכוחות עצמו. מוקדם יותר החודש, כשמתקפת הבזק של הטליבאן קירבה את הארגון לעיר הבירה, אנווארי וחבריו ישבו וחשבו מה לעשות. "אנחנו צריכים כולנו לעזוב", אמר אחד, כשאכלו ארוחת צהרים של בשר ואורז. "אם הם יבואו, אעזוב את המדינה", אמר להם אנווארי, על פי אחד מחבריו.
אנווארי נולד בקאבול שנתיים אחרי שהקואליציה בהובלת ארה"ב סילקה את הטליבאן, ערב ההכרזה על החוקה החדשה של אפגניסטן ועל בחירות במדינה. הוא היה אזרח של העיר הכי ליברלית מבחינה חברתית וחייו התפתחו במסלול מקביל לפלח באוכלוסייה של חברה שהפכה ליותר ויותר גלובלית.
כבן של איש עסקים בפנסיה, הלך לתיכון הצרפתי האליטיסטי, בקמפוס מבודד לא רחוק מהארמון הנשיאותי. הוא היה קפטן של נבחרת בית הספר ועד שנת 2015 שיחק במועדונים מקומיים, ולבש את חולצה מס' 10, מספר שהיה חביב על כמה מהכוכבים הגדולים בענף: דיאגו מרדונה, פלה והאליל שלו ליונל מסי. הוא רצה ללכת בעקבותיו של מסי נמוך הקומה, למד בשקיקה את סרטוני היוטיוב של הכוכב והתאמן על יכולתו לשלוט בכדור ולמצוא את הפס המושלם.
אנווארי וחבריו לבית הספר החליפו ביניהם סיפורי אימה על הדברים שהטליבאן עולל לדור ההורים שלהם. עד שנת 2017, המלחמה נכנסה יותר ויותר לעולם שלהם. באותו קיץ, מחבל מתאבד של הטליבאן התפוצץ בצומת הסמוכה לבית הספר שלהם, מה שגרם לו ולחבריו להימלט בבהלה. בית הספר נסגר לשבוע, אמר חבר אחד שלו, עבדאלה. "זכי היה מזועזע", הוא סיפר.
ב־2018, אנווארי הופיע בבית הספר ובילקוטו הפתעה: חולצה אדומה של נבחרת הנוער של אפגניסטן. "הוא קנה לכולנו המבורגרים באותו יום לחגוג את ההישג", סיפר עבדאלה.
הוא העלה לפייסבוק צילומים שלו לובש את החולצה החדשה ונראה בהם החלטי ומלא ביטחון עצמי. בפוסט אחר, שבו הוא מצולם בחליפה, כתב: "אתה הצייר של החיים שלך. אל תיתן את המכחול לאף אחד אחר!".
מצב הרוח של אנווארי הידרדר ככל שהטליבאן השיג יותר הישגים צבאיים באוגוסט. הוא סיפר לאחיו זאקיר שניצחון של המורדים יהרוס את החלום שלו על מגרש הכדורגל ומחוץ לו. "הוא היה צעיר ומעולם לא ראה את הטליבאן", סיפר זאקיר. "הוא פחד".
בלילה שבו הגיעו לוחמי הטליבאן לשערי קאבול, אנווארי התקשר לחבר אחר בנבחרת הנוער, פרוטאן, ושאל אותו: "איך נוכל להמשיך לשחק כדורגל?".
"החלומות שלנו נגרסו לאבק", אמר פרוטאן בראיון.
המטוס החליט לעזוב
ביום שני בבוקר, יום לאחר השתלטות הטליבאן על העיר, אמר אנווארי לאחיו זאקיר שהוא הולך לנקות את המכונית של המשפחה. ב־10:57 בבוקר, אנווארי התקשר לאחיו כשברקע נשמעה שאגת המנועים וזעקות ההמון שמאחוריו. "אני בשדה התעופה", אמר זכי.
"אין לך ויזה או כרטיס טיסה. תחזור הביתה", ענה לו האח הגדול זאקיר.
"אני כבר קרוב למטוס", אמר זכי. "זו העת לשים מבטחי באלוהים".
לא רחוק משם, מטוס C-17 עמוס בציוד נחת בצד הצבאי של שדה התעופה הבינלאומי ע"ש חמיד קרזאי. יום קודם, מטוס תובלה כזה פינה 823 אפגנים שטיפסו אליו דרך כבש המטענים ונדחסו בתוכו.
פליטים מאפגניסטן שהצליחו לעלות על מטוס C-17 אמריקאי / צילום: Reuters, Staff Sgt. Brandon Cribelar/U.S. Marine Corps
כעת, מאות רבות של אזרחים - וזכי אנווארי ביניהם - הצליחו לחדור אל המסלול והצטופפו שם, בתקווה לעלות על מטוס באופן דומה. לפני שהספיקו אנשי הצוות לפרוק ממטוס התובלה את המטען שלו, עטו עליו אפגנים נואשים להימלט.
בתוך ההמולה, קיבל טייס ה־C-17 החלטה: המטוס חייב להסתלק מקאבול, מיד, בלי לקחת עליו נוסעים כלל. "אל מול מצב ביטחוני המידרדר במהירות בסביבת המטוס, הם החליטו לצאת משדה התעופה מהר ככל האפשר", אמר דובר של חיל האוויר.
זו הייתה הסבירה ביותר בין כמה אפשרויות שכולן גרועות, כך אמר סדריק לייטון, קולונל בדימוס של חיל האוויר האמריקאי ומייסד של חברת ייעוץ ביטחונית: "אתה צריך לקבל החלטה כאיש צוות: האם הבטיחות של הצוות שלי, של המטוס שלי ושל המטען שאני נושא חשובה יותר מבטיחות האנשים הנתלים על המטוס?" שאל. "אתה לא יודע מי האנשים האלה".
המטוס הסתובב והחל לנסוע לאורך המסלול, כשלצדיו שני האמרים ושני מסוקים חגים בגובה נמוך, ומאות בני אדם רצים לצד הכנפיים העצומות וארבעת המנועים הרועמים.
מאות אפגנים שרצים ליד מטוס אמריקאי בניסיון לעלות עליו ולהימלט מאפגניסטן / צילום: Associated Press, Verified UGC
אנווארי הצליח להגיע לקו החזית של קבוצת אנשים שהיו אתלטיים מספיק לזנק אל ציוד הנחיתה מתחת לכנף הימנית, כשהמטוס החל להאיץ. סביבו, אנשים ניסו להיאחז בחלקים שונים של המטוס; אחד נאחז אפילו בצירים המחזיקים את הגלגל הקדמי.
אנווארי אחז בחלק החיצוני של המטוס והביט קדימה, כפי שניתן לראות בסרטונים שצילמו עדי ראייה. שריריו התכווצו והבעתו קפאה, בריכוז מלא. סביבו, אנשים אחרים שאחזו במטוס נופפו בידיהם לקהל המריע, ואחרים הישירו מבט, ניתן לראות את הבעתה על פניהם.
כשה־C-17 צבר תאוצה, רוב האנשים בקבוצה החלו לנטוש את המאמץ והתפזרו לצידי מסלול ההמראה. אחרים שרצו לצד המטוס קפצו או נתנו אגרוף באוויר כששאגת המנועים התגברה והמטוס האיץ.
"הי, מה אנחנו הולכים לעשות?" צעק אדם אחד שעדיין נאחז במטוס. "הרוח תכה בנו", הזהיר אחד אחר, כשחלקם הרפו אחיזה על מנת להציל את חייהם.
אנווארי נאחז בכל כוחו.
שעתיים אחר כך, אחיו, זאקיר, קיבל שיחת טלפון. "האם אתה מכיר את זכי אנווארי?" שאל הקול מצדו השני של הקו.