כל מי שעלה על אוטובוס או רכבת בארץ יכול לספר על הבעיות הרבות שיש לתחבורה הציבורית בארץ. אף שהבעיות הללו מלוות את המצב בארץ כבר שנים רבות, יש מעט ארגונים שחרתו על דגלם טיפול במצב. "15 דקות" הוא אחד מהם: "יש אלינו אלפי פניות בשנה. יש לנו מוקד פניות ציבור שמהווה מאגר נתונים שאין לאף גוף אחר בישראל, וזה מה שנותן לנו כוח ולגיטימציה", אומרת לרה פארן, מנכ"לית העמותה.
פארן, בת 40, מתגוררת בת"א, בעלת תואר שני בלימודי סביבה מאוניברסיטת ת"א ובעלת ניסיון באקטיביזם במגמה ירוקה, גרינפיס והחברה להגנת הטבע. פארן ניהלה מ-2014 את המאבקים הציבוריים של 15 דקות ובייחוד את קמפיין נתיבי התחבורה הציבורית בגוש דן.
לרה פארן / צילום: יח''צ
"15 דקות הוקמה ב-2013 כדי לקדם את שיפור התחבורה הציבורית בישראל ולייצג את ציבור נוסעי התחבורה הציבורית. התחושה הייתה אז שאין שום קול שעושה את זה. הפעילות התהוותה עוד ב-2009 סביב מאבק מקומי של תושבי שכונת קטמונים בירושלים, שביקשו להעביר אוטובוס ישיר מהשכונה למרכז העיר. בעקבות הפעילות שלהם התחיל לפעול קו 15, שמשך נסיעתו קצר משמעותית מקווי אוטובוס אחרים שפעלו שם בעבר, ומצליח להתחרות בזמן שלוקח לרכב הפרטי. המהלך הזה משקף את אחד היעדים העיקריים של העמותה עד היום, שזה לקצר את זמני הנסיעה בתחבורה הציבורית. לפי כל המחקרים שנעשים בעולם, אנשים בוחרים את האמצעי להגעתם לפי משך הזמן. כל עוד הנסיעה בתחבורה הציבורית אורכת פי 3 או פי 4 מנסיעה ברכב פרטי, אנשים יעדיפו את הרכב הפרטי".
קיבלתם על עצמכם לייצג את הציבור, אבל את מי למעשה אתם מייצגים?
"משרד התחבורה או העיריות הם לא כתובת בנושא תחבורה ציבורית. מי שיש לו בעיה עם תחבורה ציבורית לא יודע למי לפנות. הוא אבוד בתוך הג'ונגל הזה כי יש המון שחקנים בתחום. אין שום גוף שיכול לראות את הצרכים של הנוסעים מנקודת המבט שלהם. לנו יש מוקד פניות לציבור שאליו פונים אלפי אנשים בשנה. הפניות אלינו נוגעות למצבים שבהם אוטובוס מאחר או לא מגיע, ועד לסיטואציה שבה אין בכלל קו אוטובוס".
מה מקורות המימון שלכם?
"התקציב שלנו הוא בערך 800 אלף שקל לשנה. מקורות המימון הם כמה קרנות פילנתרופיות וביניהן ניתן להזכיר את יד הנדיב, קרן סבה, קרן ברכה, קרן נתן ועוד כמה. יש לנו תמיכה חלקית מהציבור".
כעמותה, אתם זוכים להכרה מצד רשויות?
"בעולם התחבורה הציבורית אין משהו שהוא שווה ערך לוועדות מחוזיות, שבהן יש חברים או משקיפים מהעולם האזרחי. לאורך השנים, בעיקר בתקופת כהונתו של ישראל כ"ץ כשר תחבורה, היינו בהתנגחות מול המשרד. היינו מאוד ביקורתיים כלפיהם. מצד שני, זה נתן לנו מעמד. כיום, יש לנו שיתוף פעולה הן עם משרד התחבורה והן עם העיריות. עברנו מפאזה של לעומתיות, לסיטואציה שבה הרשויות רואות אותנו כפרטנר".
אז מי אתם בעצם?
"אנחנו גוף שאוגר המון ידע, יש לנו מוקד פניות ציבור שמהווה מאגר נתונים שאין לאף גוף אחר בישראל, וזה מה שנותן לנו כוח ולגיטימציה. התלונות למוקד מאפשרות לנו לדעת איפה הבעיות הרוחביות ועל מה צריך ללחוץ וגם על בעיות נקודתיות".
אילו בעיות רוחביות יש?
"אמנם התקדמנו בשנים האחרונות, אבל הבעיה העיקרית היא שחלוקת הכביש היא עדיין בעיקר לרכבים פרטיים ואין מספיק נתיבים יעודיים לתחבורה ציבורית. אני מאמינה שיש צורך דחוף ברשת נתיבי תחבורה ציבורית ובמסופים לתחבורה ציבורית, כלומר חניונים לאוטובוסים".
במה עוד אתם עוסקים?
"אחד מנושאי הרוחב העיקריים שלנו הוא הקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה. לתחבורה הציבורית יש המון אחראים: משרד התחבורה, הרשויות המקומיות שצריכות לאשר תשתיות ומפעילות התחבורה הציבורית. אין שיח מוסדר בין שלושת הגופים הללו. יש המון בעיות שנוצרות מחוסר התיאום הזה והאזרח הקטן הוא זה שנופל בין הכיסאות.
"התפקיד שלנו הוא להפגיש את כל הגופים הללו כדי לפתור בעיות. לצערי, זה עדיין לא ממוסד. במשך השנים מדברים על רשות מטרופולינית לתחבורה, גוף שנמצא בין משרד התחבורה לרשויות המקומיות, שרואות כל אחת רק את גבולות הגיזרה שלה והמדיניות שלהן היא נגזרת של הפוליטיקה המקומית. הגוף הזה ינהל את התחבורה הציבורית בכל המטרופולין ויסיר חסמים בקלות. לאורך השנים קבעו כל הוועדות - ועדת סדן, ועדת טרכטנברג, דוח מבקר המדינה - באופן נחרץ שיש צורך בהקמת רשות תחבורה מטרופולינית. תלינו הרבה תקוות בהקשר הזה במרב מיכאלי, אבל משרד התחבורה מסכל את המהלך, בגלל חשש מאובדן שליטה.
"אנחנו מאוד מצרים על זה כי גם אם כרגע יש במשרד התחבורה אנשים מקצועיים, הרי שהשלטון יכול להתחלף. בנוסף, למשרד התחבורה אין יכולת לקדם שינויים מהירים ברמת תחנת האוטובוס ותוואי הנת"צ. זה גוף כבד, איטי, שיושב בירושלים ופחות חשוף לידע מקומי.
"הניסיון שלנו מלמד שחייבים רשויות תחבורה מטרופוליניות. כי גם אם יש תקציבים, והרבה כוונות טובות, הרבה דברים נופלים על חוסר תיאום והסכמה בין רשויות מקומיות שכנות וגם מול משרדי ממשלה".
לרה פארן
אישי: בת 40, מתגוררת בת"א, בעלת תואר שני בלימודי סביבה מאוניברסיטת תל אביב
מקצועי: פארן ניהלה משנת 2014 את המאבקים הציבוריים של 15 דקות ובייחוד את קמפיין נתיבי התחבורה הציבורית בגוש דן
עוד משהו: מורה ליוגה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
