הגיע הזמן לשינוי בתנאי העבודה של דוברים בשירות הציבורי

לראשונה דוברי ודוברות משרדי הממשלה התאגדו ויוצאים למאבק לשינוי תנאי העסקתם, זאת בשל כך שאינם עומדים בהלימה אחת עם עומס העבודה העצום והאחריות שהם נושאים על גבם.

אפתח בגילוי נאות הייתי דוברת ומנהלת אגף הדוברות וההסברה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים במשך עשר שנים.

קשה מאוד להסביר במילים את עומס העבודה הבלתי סביר המוטל על כתפיהם של הדוברים והדוברות בשנים האחרונות ואת תנאי ההעסקה שלהם שנתקעו אי-שם בשנות ה-80 המאוחרות.

זוכרים את הזמנים שבהם היה רק ערוץ טלוויזיה אחד. שהיה רק טלפון חוגה והדרך לתקשר עם עיתונאים הייתה דרך מכשיר הביפר. תקופה שבה צוקרברג עוד לא נולד, ורשתות חברתיות היו כמו חלום הטיסה לירח.

למרות שהזמנים האלה נמצאים הרחק מאחור והם השתנו מהקצה אל הקצה, בעיקר עם התפתחות הרשתות החברתיות, ולמרות שעבודת הדובר עשתה קפיצת מדרגה והפכה לעבודה שונה ומורכבת הרבה יותר, מול עשרות זירות תקשורתיות שונות, זמינות מיידית ותגובות בזמן אמת - תנאי העבודה של הדוברים נתקעו אי-שם בתקופה שלפני לידתו של צוקרברג, אבי פייסבוק.

תארו לכם שאתם עובדים בעבודה מספר שנים וכל הזמן מוסיפים לכם משימות והעבודה רק גדלה וגדלה, אבל השכר שלכם נשאר תקוע כמו ביום הראשון שהגעתם לעבודה. בטח תאמרו "אבל זה שונה, כי עבודת הדובר מלווה בהילה יוקרתית והדובר מטייל בין מפגש עם נשיא לארוחת ערב עם קונסול", אבל בואו נסיר אחת ולתמיד את המסכה - האמת היא שבניגוד למה שנהוג לחשוב, תפקיד הדובר הוא לא תפקיד נוצץ.

ואם אנסה לתמצת במשפט אחד מה זה להיות דובר. אז ההגדרה המדויקת בעיניי היא הסלנג שאומר שאין לך בעצם חיים. תחשבו על ספורטאי שמתאמן עשרות שעות רבות ביום בכל יום ובכל מזג אויר, ביום, בלילה, בקור בחום. ואת זה יכולים לעשות רק יחידי סגולה. אז דוברי המשרדים הם בדיוק כאלה.

כי להיות דובר זה להשתעבד לעבודה ולהיות זמין 24/7. להיות דובר זה לדעת לנהל משברים ולהתנהל מבלת"ם אחד לשני ולהיות השכפ"ץ של המשרד. להיות דובר זה להתאים את עצמך לקצב המטורף של התקשורת ולחדשות שמתעדכנות כל דקה ותמיד להיות עם האצבע על הדופק ולא לפספס. להיות דובר זה לטשטש את הגבולות בין חיי משפחה לעבודה ולפתח מיומנויות כתיבה של טקסטים ארוכים והודעות לתקשורת גם בווטאספ באמצע ריקוד בארוע משפחתי. להיות דובר זה לג'נגל בין שמונה משימות במקביל ולשאת את הנייד לכל מקום, אבל ממש לכל מקום.

להיות דובר זה לדעת שהאחריות מוטלת ברובה רק עלייך. להיות דובר זה לתרום שעות עבודה למשרד ולעבוד חצי בהתנדבות. להיות דובר זה לנהל עובדים. להיות דובר זה לדעת שלכל מילה שאתה מנסח יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת ואסור לך לפספס, ולדעת שלא משנה מה השעה ביום וכמה אתה עייף אתה חייב להיות תמיד מדויק וחד.

להיות דובר זה להפוך לפנים של המשרד מול התקשורת. להיות דובר זה לקחת את העבודה ללב כל הזמן, והמקרים הקשים והכואבים נמצאים שם יום יום. בין אם זה מקרה של תלמיד שהוריו אינם יכולים לשלם לטיול בבית הספר ועד למקרים מזעזעים כמו רצח במשפחה.

להיות דובר זה להבין את גודל האחריות ושאי-אפשר להחזיר משימות למרות העומס הבלתי אפשרי. ואת העומס והאחריות הזו נושאים דוברי ודוברות המשרדים שהם יחידת העילית של משרדי הממשלה. וביחידת עילית כזו נותרים לאורך זמן בתפקיד רק מי שיש לו את היכולת לנקז לתוך התפקיד ולתוך עצמו את המשא הכבד הזה ואת הדרישות הבלתי נגמרות.

אבל צריך לזכור שיכולת הספיגה נגמרת בשלב כלשהו, וגם הדוברים הם בני אדם. המצב שבו דוברי משרדי הממשלה עובדים הוא מצב שגובל בחוסר סבירות והוא אינו מידתי, ואי-אפשר לצפות מהם לעמוד מנגד כאשר הם מופלים ויש פגיעה בתנאי העסקתם. כאשר הם מסתכלים ימינה ושמאלה ומבינים שהצדק לא מתדפק על דלתם. הגיע הזמן לשנות את תנאי העסקתם.

אני בטוחה שגם בנציבות שירות המדינה וגם במשרדי הממשלה מבינים זאת ויפעלו לשינוי.

הכותבת היא מנכ"לית הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות ודוברת משרד הרווחה לשעבר