הבטחה מפתיעה עשויה לגרום לכלכלה הגדולה באירופה לשבור שמאלה

אלה היו אמורות להיות בחירות משעממות, קצת צפויות מראש. כאשר הוא נישא על גלי האהדה והשגשוג הכלכלי של שנות מרקל, מועמד מפלגת האיחוד הנוצרי־דמוקרטי, ארמין לאשט, פוליטיקאי מנוסה וראש מדינת־מחוז מכהן, היה אמור להקים קואליציה אחרי הבחירות הכלליות שייערכו ב־26 בספטמבר, ולהמשיך את הכהונה הכמעט־נצחית של המפלגה בשלטון.

אחרי הכל, ה־CDU של אנגלה מרקל שולטים בגרמניה ב־50 מתוך 70 השנים האחרונות והיריבים הסוציאל־דמוקרטים (SPD) איבדו תמיכה ציבורית רבה וכן את השלטון בכמה מדינות מחוז בשנים האחרונות. האיחוד הנוצרי־דמוקרטי (CDU) - מפלגה שאחראית במהלך השנים לקאנצלרים כמו אדנאואר, קוהל ומרקל - נחשבת לאחת המפלגות השמרניות המצליחות, אם לא המצליחה ביותר, באירופה.

אלא שלפחות לפי הסקרים האחרונים, נראה כי הזמנים השתנו. במקום זאת, המפלגה נמצאת בימים אלה בפניקה.

כבר שבועות שבניגוד לכל התחזיות המוקדמות מסתמנת מגמת התחזקות ברורה של הסוציאל־דמוקרטים. בעוד "הירוקים" שומרים על כוחם, רעננים אחרי שנים באופוזיציה ומלאי הבטחות לבוחרים. בינתיים, הליברלים שואבים בוחרים מהימין הכלכלי והתמיכה באיחוד הנוצרי־דמוקרטי מתרסקת.

סקר אחרון של מכון INSA שפורסם בבוקר יום שלישי בכלי התקשורת מעניק ל־CDU של מרקל 20% תמיכה בלבד, לעומת 25% לסוציאל־דמוקרטים. זו התוצאה הגרועה ביותר לשמרנים והטובה ביותר לסוציאל-דמוקרטים מאז שהמכון החל לבצע סקרים. במקום פער לטובתם של כ־18% תמיכה שנרשמו לפני שנה בלבד, ה־CDU מפגרים כעת ב־5%, ומוצאים את עצמם בפוזיציה לא מוכרת - מפלגה הנאבקת על המקום השני.

 שלט של מועמד ה־CDU, ארמין לאשט. ''כדי שגרמניה תישאר חזקה'' / צילום: Reuters, Eibner-Pressefoto via www.imago-images

השמרן שכולם אוהבים לשנוא

רוב האצבעות המאשימות מופנות ללאשט, שנבחר באביב לעמוד בראש המפלגה ולהיות המועמד שלה לראשות הממשלה. איכשהו, לאשט הפך למועמד שכולם אוהבים לשנוא. הרשתות החברתיות מלאות בלעג אליו, וזו גם דעת הקהל.

זה לא רק הצחוק הבלתי־הולם שלו במהלך ביקור ממלכתי בזירת השיטפונות הקטלניים שאירעו במדינת המחוז שלו, ולא רק הביקורת שנשמעה נגדו מתוך מפלגתו. "ליצן" היא ההגדרה הרווחת ששומעים כאשר מדברים עם תומכי CDU מאוכזבים. תמונות שלו חבוש בכובע של ליצן מהקרנבל בקלן שמתפרסמות בכלי התקשורת לא עוזרות להילחם בה.
החסרונות של לאשט, שנתפס כפוליטיקאי לא רציני שאינו יכול להתמודד עם משברים, בולטים בעיקר על רקע מה שהסוציאל־דמוקרטים מצליחים להציג כיתרונות של המועמד שלהם לתפקיד הקאנצלר - שר האוצר אולף שולץ.

"תואם אנגלה מרקל" מהמפלגה היריבה

המפלגה הסוציאל־דמוקרטית של שולץ אולי חבוטה, ואיבדה את התמיכה באזורים מסורתיים של עובדים ומעמד הביניים, אבל שולץ מצליח "למשוך" אותה למעלה. הוא עושה זאת בעיקר על רקע התדמית שהרוויח ביושר כמעין "תואם מרקל" - פוליטיקאי קר־מזג, רגוע ובלתי־מתלהם, בקיא בפרטים ואמין. הוא מפגין אפס אחוזי כריזמה, והסגנון הרובוטי שבו הוא מדבר הקנה לו את הכינוי "שולצומאט", אבל זה ככל הנראה מה שהגרמנים מחפשים במנהיגים הפוליטיים שלהם בימים אלה. "נראה כי אפילו אחרי כל שנות מרקל, ציבור הבוחרים עדיין מחפש מנהל שקול ואחרי לתפקיד ראש הממשלה", נכתב בעיתון FAZ השבוע.

מול הקרירות הצפון־גרמנית של שולץ, שגדל בהמבורג ולא נתפס מחייך כמעט אף פעם ("אני מתמודד לתפקיד הקאנצלר, לא לתפקיד מנהל קרקס", ענה כשנשאל מדוע אינו צוחק בפומבי) - החמימות והפמיליאריות של לאשט מה־CDU, האופיינית לחבל הריין - נראית חריגה. אלה אינן בחירות אישיות, אלא מפלגתיות, אבל פרשנים מסכימים כי לאשט הפך בשבועות האחרונים לנטל על המפלגה, ולא לנכס. "כל הנציגים שלנו מבקשים פוסטרים של המפלגה למחוזות הבחירה שלהם - אבל מתחננים שפרצופו של לאשט לא יופיע עליהם", סיפר פעיל במטה הבחירות של ה-CDU לעיתון הבריטי FT.

  

שולץ, המכהן כשר אוצר וכסגנה של מרקל בארבע השנים האחרונות במסגרת הקואליציה הרחבה שהיא מובילה, ידע שזה יקרה. עיתונאים ב"שפיגל" דיווחו כי כבר מאז שנבחר לתפקיד אמר להם המועמד הבלתי־פופולרי דאז של המפלגה הבלתי־פופולרית, שנשקה לרף ה־15% תמיכה ש"בחודש אוגוסט יחול המפנה". בסקרים לפחות, המפנה אכן קרה, וכעת גרמניה עומדת בפני האפשרות הריאלית שממשלת מרכז־שמאל תוביל אותה בארבע השנים הקרובות, שגרמניה תשבור שמאלה אחרי 16 שנים של שלטון מרקל.

האם כלכלה שמרנית לא רלוונטית בעידן הקורונה?

מבחינה כלכלית, למעשה, זה יתאים לרוח הזמן. בעקבות משבר הקורונה, ממשלות שמרניות ברחבי היבשת נטשו מדיניות ארוכת־שנים של צמצום, משמעת תקציבית וקיצוצים במגזר הציבורי - ונכנסו לגירעונות ענק. הממשלה השמרנית בבריטניה, למשל, פרשה רשת תמיכה תעסוקתית שמעולם לא דומיינה אפילו על ידי ממשלת לייבור (כולל דמי אבטלה גבוהים לעצמאים) מהמרכז־שמאל.

גם בגרמניה, במקום צעדי הצנע שהממשלה השמרנית דחפה אליהם את מדינות דרום אירופה אחרי המשבר הכלכלי הקודם, במקום מדיניות "האפס השחור" (תקציב מאוזן ללא גירעון) שהפכה לסימן ההיכר של ה־CDU, הממשלה הגרמנית הנוכחית אימצה צעדים קיינסיאניים חסרי תקדים בשבילה, והוציאה קרוב ל־200 מיליארד אירו בשנתיים האחרונות על תמיכה בשוק העבודה, במגזרים שונים, בהלאמה־מחדש של "לופטהאנזה" ובשלל צעדים שמזוהים בדרך כלל עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית.

ייתכן שהאידיאולוגיה הכלכלית השמרנית איבדה מכוחה מתוקף ההתמודדות עם המגפה ובכך איבדה את מה שבידל אותה מהמפלגות הסוציאל־דמוקרטיות, שדחפו תמיד לתמיכה ממשלתית ולעתים בהעמקת הגירעון. בגרמניה, הסקרים הנוכחיים מצביעים על כך שהתושבים סומכים על שולץ, שר האוצר שהוביל את המדיניות הזו - להמשיך בנתיב של הממשלה הנוכחית.

אולם לא מדובר רק בתגובה למגפת הקורונה. הכהונה של מרקל טרפה את הקלפים בפוליטיקה הגרמנית, מסכימים הפרשנים. לראשונה, למשל, קמה מפלגה מימין לשמרנים - "אלטרנטיבה לגרמניה" המתנגדת להגירה, שלוקחת ממנה בעקביות כ־10% תמיכה. האימוץ של מרקל של מדיניות כלכלית מהשמאל, מהלך שהעיתונים כינו "סוציאל-דמוקרטיזציה של המפלגה השמרנית" והחתירה שלה למרכז, "שתו" קולות מהשמאל כל עוד היא הייתה בשלטון. כעת, כשהיא פורשת, מתחוור שהגרמנים תומכים בכל מי שנמצא במרכז ומשדר באופן אמין שהוא ממשיך דרכה האמתי.

שולץ והקמפיין הסוציאל־דמוקרטי לא מהססים להציג את עצמם ככאלה. הוא עצמו אפילו הצטלם לשער של מגזין העיתון SZ החודש כשהוא מחקה את "אחיזת היהלום" שהפכה לסימן ההיכר שלה. "נראה כי סוד הקסם של שולץ הוא ההבטחה לאזרחים שהכל יימשך אותו דבר", כתב ה"שפיגל" השבוע במאמר שניסה לנתח את הצלחתו. שולץ שב ואומר "הקאנצלרית ואני" כשהוא מדבר על המדיניות הכלכלית בנאומי בחירות.

העימות הטלוויזיוני הראשון שהתקיים השבוע בין שלושת המועמדים לקאנצלרות, כאשר אל לאשט ושולץ הצטרפה גם מועמדת "הירוקים" שאינה צפויה לזכות בתפקיד, אנלנה ברבוק, המחיש שההבדלים הכלכליים בין מדיניות שולץ ללאשט אינם אדירים. שתי המפלגות רבות בעיקר על נושא שכר מינימום ועל מועד ביטול מס הסולידריות, שמוטל מאז ימי האיחוד מחדש של גרמניה, אבל מסכימות בנוגע להשקעות עתק בתשתיות בגרמניה כדרך לצאת מהמשבר הכלכלי. העימות העיקרי של השמרנים הוא עם הירוקים, שתומכים בהוצאה נוספת של עשרות מיליארדי אירו ובהעלאת מסים דרסטית יותר. שולץ צפה בלאשט ובברבוק מתווכחים בנושא, ושתק בהנאה.

מפלגת השלטון מאיימת: תקום קואליציית שמאל

למעשה העימות כולו, שהיה עשוי להיות נקודת מפנה בקמפיין של המפלגה השמרנית ושאליו הגיע לאשט מלא אנרגיה וזעם קדוש, עמד בסימן "שיטת מרקל" של שולץ.

המועמד הסוציאל־דמוקרטי לא הגיב אישית להתקפות, ענה בקצרה תשובות של "כן" ו"לא", התחמק משאלות לא־נוחות והרבה לדבר על הפרספקטיבה ההיסטורית של הדברים והצורך להבין ולהיות פרגמטיים. "ככל שהוא עושה פחות - כך אוהבים אותו יותר", נכתב ב"טאגסשפיגל" יום לאחר העימות. "שולץ חי לפי המוטו: 'אם אתה לא אומר שום דבר, אתה לא אומר שום דבר שגוי', צייצה פוליטיקאית בכירה ב"ירוקים" במהלכו. סקר בזק מצא כי זה עבד: 36% סברו ששולץ יצא מנצח מהעימות, 30% תמכו בברבוק, ולאשט זכה ב-25% בלבד.

 הקאנצלרית אנגלה מרקל / צילום: Associated Press

כעת, קצת יותר משלושה שבועות לפני הבחירות, נראה שהמפלגה השמרנית פותחת בקמפיין שלילי נגד "הפרצוף האמיתי" של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, עם נגיעות "גוועלד".

הסכנה העיקרית מפניה מזהירים כעת לאשט ובכירי המפלגה היא שמשמעות הצבעה בעבור הסוציאל־דמוקרטים היא שבגרמניה תשלוט קואליציית שמאל "מלאה" - סוציאל־דמוקרטים יחד עם "הירוקים" ו"די לינקה". מדובר באותה קואליציה השולטת בברלין, ושהביאה לעולם את חוק הקפאת השכירות בבירת גרמניה (שבוטל בבית המשפט לענייני חוקה).

"די לינקה", מפלגה שחלק ממנה הוא גלגול של המפלגה הקומוניסטית ששלטה במזרח־גרמניה, הם הסדין האדום שאמור לעורר את מצביעי הימין בזמן שנותר לבחירות. הם קוראים לפרק את ברית נאט"ו, ועוררו זעם רב כשהתנגדו לפני כשבועיים בפרלמנט הגרמני למשימת החילוץ של הצבא הגרמני מאפגניסטאן. שולץ הביע התנגדות לעמדות אלה, וגם ברבוק, אבל שניהם סירבו לפסול את הקואליציה באופן גורף. "בניית קואליציה היא דבר מסובך" אמר שולץ בעימות הטלוויזיוני מול לאשט, שנדמה על סף התקף לב כשהטיח בו "מדוע אינך מוכן לומר את שלוש המלים האלה? 'לא אשב אתם בממשלה'. "בעצם ארבע", מיהר לאשט לתקן, בקטע שהפך מאז לוויראלי.

בהתאם, ראש מפלגת האחות הבווארית של ה־CDU, מרקוס זודר, הזהיר כי "מעולם לא הייתה גרמניה קרובה כל כך להיות מונהגת על ידי ממשלת שמאל"; ומודעת הבחירות האחרונה של המפלגה מצטטת את אחד מבכיריה: "שולץ רוצה להיות קאנצלר בתמיכת הקומוניסטים ממפלגת 'די לינקה'". דמותו של שולץ צבועה באדום מאיים.

השמרנים גם מנסים להדגיש כעת כי שולץ אינו הפנים האמתיות של הסוציאל־דמוקרטים, במידה רבה של צדק. שולץ לא נבחר לעמוד בראש המפלגה, אלא רק למועמד שלה לתפקיד הקאנצלר. הוא נחשב למי ששייך לאגף הימני ב־SPD, זה שמוכן להיות חלק מממשלת האחדות של מרקל. בראש המפלגה, עם זאת, עומדים נורברט ואלטר־בוריאנס וססקיה אסקן, מהצד השמאלי יותר של המפה הפוליטית. שולץ, למשל, תמך בחימוש מל"טים ישראלים שגרמניה חוכרת מהתעשייה האווירית. שני מנהיגי המפלגה התנגדו לכך.

השבועות הספורים שנותרו עד הבחירות יראו אם הקמפיין עובד; אם השמרנים יחדדו את העמדות הכלכליות שלהם כדי להבדיל את עצמם מהסוציאל־דמוקרטים, אילו קואליציות אפשריות להקמה ואם יש מספיק זמן למהפך נוסף בבחירות הראשונות אחרי עידן מרקל, שעשויות להציב את גרמניה בנתיב חדש.